מדינת ישראל בורחת מבשורה: איך הפכנו את המלחמה לשגרה?
עודכן לאחרונה: 10.8.2026 / 11:56יסלח לי אביתר כהנא, קצין מילואים בדרגת רב-סרן ואחד הבולטים שבין ה"חתנים" בעונה הנוכחית של "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12), אם אביא אותו כדוגמה לתופעה רחבה הרבה יותר, אבל היה זה הוא שהעיד על עצמו.מה בעדות? ובכן, מתברר שהרבה יותר קל לו להתמודד עם השדים שרודפים אותו מאז 7 באוקטובר, כשהוא במילואים. על פי עדותו ובגילוי לב ראוי לציון, הוא מתקשה לתפקד באזרחות (כמהנדס), אבל מרגע שעלה על מדים וחתם על נשק, בסביבת חיילי מילואים אחרים, הוא מרגיש מובן ומקובל, מרגיש בבית..נעבור מהמקרה הפרטי של אביתר (שרק בהמשך השבוע נדע מה עלה בגורל הזוגיות הטלוויזיונית שלו עם נטע מנשה, גם היא נושאת בליבה את צלקות המלחמה, אם כי מתמודדת איתן באופן הפוך לגמרי) למקרה הלאומי שלנו, אזרחי ישראל: איך נרמלנו מצב של מלחמה אינסופית, שנמשכת בעצימות משתנה כבר כמעט שלוש שנים?התשובה הקלה (קלה מדי) תהיה שזה מתאים לפוליטיקאים, שהרי "בעת שהתותחים רועמים, המוזות שותקות" (מיוחס לקיקרו),…
המאמר דן בתופעה של נרמול מצב המלחמה המתמשך בישראל, שהפך לשגרה מאז אירועי 7 באוקטובר 2023. הוא מציג את אביתר כהנא, קצין מילואים, כדוגמה לאדם שקל לו יותר לתפקד במילואים מאשר באזרחות, כיוון שהוא מרגיש שם "מובן ומקובל, מרגיש בבית".
הכתבה טוענת כי המערכת הפוליטית, האופוזיציה והתקשורת תורמות לנרמול זה, כאשר הפוליטיקאים משתמשים במלחמה כתירוץ לדחיית שאלות קשות, האופוזיציה חוששת להיתפס כתבוסתנית, והתקשורת מעדיפה להצדיע לחיילים במקום לשאול שאלות ביקורתיות. המאמר מציין כי "התמכרנו למלחמה", וכי נטל המלחמה נופל על מיעוט יחסי באוכלוסייה, מה שמאפשר לרבים לחיות בשלום יחסי עם המשכה.
הכותב מדגיש כי ההתמכרות למלחמה היא מנגנון הישרדותי לטווח הקצר אך הרסני לטווח הארוך, וכי היא מונעת חשבון נפש חברתי ופוליטי ומעכבת התמודדות עם משברים חיוניים במערכות החינוך, הבריאות והרווחה.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.