אבל למה הם בכלל היו שם?

אפשר גם לחשוב שמגורים במקום מסוים מסוכנים יותר, או שיש אנשים שמתגרים בגורל. אבל סיכון אינו האשמה. וכל עוד נפגעים בגלל הזהות או הדת, ולא בגלל שבחרנו לקפוץ מרוחים בדם לים שורץ כרישים, אין שום הצדקה להאשמת הקורבן. אלא אם הקורבן הוא אני
המאמר דן בתופעת "האשמת הקורבן" בפסיכולוגיה, המתרחשת כאשר אנשים מנסים להסביר אירועים טרגיים על ידי הטלת אחריות כלשהי על הקורבן. תופעה זו נובעת מהצורך האנושי להאמין ב"עולם צודק", שבו אנשים טובים זוכים לדברים טובים ומי שמתנהג נכון מוגן. המאמר מביא כדוגמה את הפיגוע בחוות גלעד, שבו נרצח אדם חף מפשע, ומתאר כיצד במקום להוקיע את מעשה הטרור, עולה השאלה "אבל למה הם בכלל היו שם?".
העולם אינו מחלק סבל לפי צדק. הוא אינו מעניש רק את מי שטעה, ואינו מעניק חסינות למי שפעל "נכון".
הכותב מסביר כי מחשבות אלו, המכונות "מחשבות נוגדות מציאות", נועדו לנחם ולהרגיע את הפחד שדבר כזה יכול לקרות גם לנו, אך הן אינן נכונות. המאמר מדגיש כי שום דבר אינו מצדיק טרור ורצח, וכי הקשר אינו מעביר אחריות. הוא מסכם בכך שאנשים נפגעים לא בגלל שעשו משהו לא נכון, אלא בגלל חוסר מזל או בחירה של אחרים לעשות את הדבר הלא נכון, וכי אין כלל שמבטיח ביטחון גם אם נהיה "בסדר".
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.