אורן נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, הלך לעולמו בגיל 70
עודכן לאחרונה: 13.8.2026 / 8:59
אורן נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 70. בתוכנית הרדיו האחרונה שלו בשבת שעברה אמר נהרי, "הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין".הלווייתו תתקיים היום ב-18:00 בבית העלמין מנוחה נכונה בירקון, פתח תקווה.נהרי היה עיתונאי, עורך ומגיש טלוויזיה ורדיו, שהתמחה במשך יותר מארבעה עשורים בחדשות חוץ, בהיסטוריה וביחסים בינלאומיים. הוא היה ממייסדי תוכנית חדשות החוץ "רואים עולם", ערך את דסק החוץ של הערוץ הראשון והגיש וערך תוכניות ובהן "גלובוס", "סיקור עולמי", "השעה הבינלאומית" ו"שבת עם אורן נהרי". לצד עבודתו בשידור כתב וערך ספרי עיון, ובשנותיו האחרונות עמד בראש חבר השופטים של פרס ספיר ושימש עמית מחקר באוניברסיטת רייכמן. במרץ 2026 חשף כי אובחן במחלת ALS וכי מצבו הידרדר במהירות.נהרי נולד ב-25 באוקטובר 1955 וגדל בחיפה. אביו, דוד נהרי, היה קצין בצבא הקבע ולימים איש המוסד. אמו תמר, בת לקהילת הקרימצ'קים, הייתה מורה לפסנתר שהתמחתה בהוראה לילדים מתקשים. הוא למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה ושירת בצה"ל ביחידה מיוחדת במודיעין. לאחר שחרורו למד מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הגדיר את עצמו כבן המחזור שהתגייס במלחמת יום כיפור והשתחרר עם המהפך הפוליטי של 1977, ובין הסטודנטים שלמדו בתקופתו היו צחי הנגבי, אביגדור ליברמן וישראל כץ.במהלך לימודיו עבד כמאבטח בטלוויזיה הישראלית. הבמאי ירין קימור, שהיה מדריך שלו בתנועת הצופים בחיפה, הציע לו לנסות את כוחו בעשייה טלוויזיונית, והוא החל את דרכו במחלקת הספורט. נהרי מילא במחלקה תפקידים שונים ובהם ריכוז חדשות החוץ של הספורט, וכתבתו הראשונה עסקה בדורון ג'מצ'י, שהיה אז שחקן כדורסל צעיר במכבי רמת גן ולימים נעשה מכוכבי מכבי תל אביב ונבחרת ישראל.ב-1985, כאשר יאיר שטרן הקים את דסק חדשות החוץ הכללי של "מבט", גויס נהרי לדסק לצד דוד ויצטום ועמנואל הלפרין. השלושה כונו בשידור הציבורי "הוויצטומים", חבורה של עיתונאים משכילים שהביאה למסך את אירופה הישנה. נהרי החל לעבוד ככתב וכעורך חדשות חוץ, וב-1993 התמנה לעורך חדשות החוץ של הערוץ הראשון. הוא נשאר בתחום לאורך כל תקופת עבודתו ברשות השידור, ולא פנה לתפקידי ניהול בכירים או לתחומי סיקור אחרים. לדבריו, הוא ראה בחדשות החוץ תחום שאפשר להעניק לצופים הקשר רחב ולהציג תהליכים בינלאומיים שלא תמיד זכו למקום מרכזי במהדורות החדשות, והתגאה בכך שהצליח לעיתים לשכנע את עורכיו לפתוח מהדורה בידיעת חוץ שאין לה קשר לישראל.ב-1988 היה נהרי ממייסדי "רואים עולם", תוכנית המגזין הוותיקה של הערוץ הראשון, לצד דוד ויצטום, ושימש המפיק הראשון שלה. התוכנית עסקה באירועים בינלאומיים באמצעות כתבות, ראיונות ופרשנות. בשנת 2000 ייסד עם ויצטום את "גלובוס", שהתמקדה בכל תוכנית בנושא עולמי אחד והרחיבה עליו מעבר לסיקור החדשותי השוטף.ב-2005 עלתה בערוץ הראשון התוכנית "סיקור עולמי", שאותה ערך והגיש נהרי לסירוגין עם ויצטום. באותה תקופה ערך במקביל את "רואים עולם", "גלובוס" ו"סיקור עולמי", ותרם גם למתחם חדשות החוץ בתוכנית הלילה "מהיום למחר". מערכת מוסף התקשורת "פירמה" של "גלובס" בחרה בו באותה שנה למגיש השנה, על עבודתו בתחום חדשות החוץ.
במהלך עבודתו יצא נהרי לסיקור אירועים בינלאומיים מרכזיים. הוא דיווח מדרום אפריקה בזמן הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה, סיקר את רצח העם ברואנדה, את מלחמות יוגוסלביה ואת הסכסוך בקפריסין, ודיווח על פיגועי 11 בספטמבר. הוא ראיין מנהיגים ואישי ציבור ובהם נלסון מנדלה, הדלאי לאמה, הנשיא ג'ורג' ו' בוש וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, וכן סופרים ואנשי רוח ובהם אומברטו אקו, ניל גיימן, פאולו קואלו ואיאן מקיואן. לדבריו, דווקא הראיונות עם סופרים היו המרגשים שבהם.משנת 2007 הגיש ברשת ב' את "השעה הבינלאומית", לצד יצחק נוי ובהמשך לצד ערן סיקורל. התוכנית עסקה בחדשות העולם, במדיניות חוץ ובאירועים היסטוריים. באותן שנים הגיש ברשת ב' גם את תוכנית האקטואליה "הכל דיבורים".נהרי פרסם לאורך השנים טורים ומאמרים ב"הארץ", ב"גלובס" ובבמות נוספות. הוא הרצה באוניברסיטת תל אביב, במוסדות אקדמיים, במכוני מחקר ובמסגרות ציבוריות בישראל ובעולם, וליווה טיולים כמרצה. הוא הוזמן לעיתים קרובות לפרשן אירועים בינלאומיים בערוצי הטלוויזיה והרדיו.לצד עבודתו העיתונאית כתב וערך ספרי עיון בתחומי ההיסטוריה, הגאוגרפיה, התרבות והפוליטיקה. בין ספריו היו "אטלס אנציקלופדי של העולם", "אטלס היסטורי של העולם", "ישראל – 60 שנים וטיולים", "אוכל, קדימה אוכל!" עם שלמה פפירבלט ו"האישים – לקסיקון האישים החשובים, המעניינים, המשפיעים" עם יובל אלעזרי. האטלס ההיסטורי שכתב הציג את תולדות האנושות באמצעות לוח כרונולוגי השוואתי שחיבר בין אירועים פוליטיים, חברתיים, מדעיים ותרבותיים.הוא ערך במשך כמה שנים את סדרת ספרי המתח "עקבות" בהוצאת כתר, שבמסגרתה ראה אור גם "השינה הגדולה" מאת ריימונד צ'נדלר. בהוצאת מטר ערך את המהדורות העבריות של "נאומים ששינו את העולם", "נשים ששינו את העולם" ו"מסעות ששינו את העולם". נהרי, שדחה את ההבחנה בין תרבות גבוהה לנמוכה, אמר כי היה שמח לראות פרסים בינלאומיים ניתנים גם לסוגות כמו מדע בדיוני וספרות בלשית.ביוני 2013 הוכרז נהרי כזוכה בפרס סמולר ג'וינט לעיתונות, שניתן על סיקור קשרי ישראל ויהדות התפוצות. ועדת הפרס ציינה כי עשייתו רבת השנים בתחום הייתה ראויה להערכה ולהוקרה. עם סגירת רשות השידור סיים את עבודתו בשידור הציבורי, לאחר יותר משלושה עשורים, ועבר לוואלה, שם שימש פרשן ועורך חדשות החוץ.בשנים 2022 ו-2023 כיהן נהרי כיו"ר ועדת השיפוט וכראש צוות השופטים של פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס. במאי 2024 החליפה אותו בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון בדימוס אסתר חיות.ב-2023 החל לערוך ולהגיש בכאן רשת ב' את "שבת עם אורן נהרי", במשבצת שבה שודרה קודם לכן תוכניתו של יצחק נוי. השעה הראשונה עסקה בשלושה נושאים אקטואליים שאינם פוליטיים, ובשעה השנייה הגיש את "שנה בשעה", שבה סקר בכל שבוע את אירועיה של שנה אחרת במאה ה-20. לדבריו, אף שהנושאים לא נחשבו סקסיים, לתוכנית היו מאות אלפי האזנות, ראיה לכך שיש קהל גם לתקשורת רצינית.
אורן נהרי נפרד מהרדיו: "המחלה לוקחת ממני את אחד הדברים שאני הכי אוהב"
נהרי שימש עמית מחקר באוניברסיטת רייכמן ולימד עם פרופ' ליאב אורגד קורס שעסק במשבר הדמוקרטיה הליברלית. מן הקורס צמח הספר "דמוקרטיה על ספסל הנאשמים: משפט בשלוש מערכות", שכתבו אורגד ונהרי נהרי ושראה אור ב-2026. הספר בחן טענות מרכזיות נגד הדמוקרטיה הליברלית באמצעות מבנה של משפט ציבורי. באותה שנה ראה אור גם "הקרבות הגדולים ששינו את ההיסטוריה", שכתב נהרי עם יואב לימור בהוצאת דביר ושעסק בקרבות מן העת העתיקה ועד מתקפת 7 באוקטובר 2023.בקיץ 2026 ערך והגיש עם ערן סיקורל את "הניסוי האמריקני", הסכת תיעודי בן 15 פרקים שנוצר לציון 250 שנה להכרזת העצמאות של ארצות הברית. הסדרה בחנה את שורשי המדינה, את התפתחותה למעצמה ואת הסתירות בין רעיונות החירות והשוויון שעליהם הוקמה לבין ההיסטוריה שלה בפועל. ביוני 2026 הוענק לנהרי הפרס לעיתונות של המרכז העולמי של בני ברית, ובמסגרתו אות מפעל חיים על שם טרודי ולואיס שידלובסקי, על עבודתו בסיקור יהדות התפוצות ויחסי ישראל והתפוצות.נהרי התגורר ברמת גן והיה נשוי בשנית למשוררת, העורכת וחוקרת הספרות ד"ר ורד אריאל-נהרי, מנכ"לית עמותת "בשער – קהילה אקדמית למען החברה בישראל". השניים הכירו ב-15 בינואר 2008 בקבלת פנים של כנס הייטק, ונישאו בדיוק שנה לאחר מכן, ב-15 בינואר 2009, בטקס מצומצם בחמאם ביפו. לנהרי היו שני ילדים מנישואיו הראשונים, טל ועידו, ולרעייתו היו שני בנים, דין וגיל. במשפחה המשותפת היו ארבעה ילדים ושני נכדים: קיטה, בתה של טל, ויונתן, בנו של דין.במאי 2025 הבחינה רעייתו כי ידו רעדה כאשר הגיש לה כוס קפה. באוגוסט החל לחוש חולשה בצדו הימני של הגוף, ובסוף נובמבר אובחן במחלת ALS, הפוגעת בתאי העצב המפעילים את השרירים הרצוניים. במרץ 2026 חשף את מחלתו בריאיון ל"פגישה עם רוני קובן" בכאן 11. הוא סיפר כי המחלה התקדמה במהירות וכי בתוך חודשים נאלץ להפסיק לנהוג ולהיעזר בכיסא גלגלים ובמטפל סיעודי, ואמר בגלוי כי אינו מתכוון להגיע למצב של שיתוק מלא.בעקבות ההידרדרות ביטל נהרי את הרצאותיו והתקשה להקליד ולהתנייד בכוחות עצמו. הוא המשיך ככל שהתאפשר לו בהגשת תוכנית הרדיו, ולשם כך הותקנה בביתו אפשרות לשדר מרחוק. ביוני 2026 אמר כי מצבו אינו טוב וכי ההידרדרות נמשכה במהירות, אך באותה תקופה עוד עסק בפרסום ספריו, בהשלמת "הניסוי האמריקני" ובהגשת "שבת עם אורן נהרי".בסוף יולי 2026, בעקבות החמרה נוספת במצבו והקושי הגובר לדבר ולנשום, הקליט נהרי את תוכנית הרדיו האחרונה שלו ונפרד מן המיקרופון לאחר יותר מארבעה עשורים. "אני לא נפרד מהעולם עדיין, רק מהאולפן והמיקרופון", אמר בכתבה ששודרה בכאן 11. תוכניתו האחרונה שודרה בכאן רשת ב' ב-8 באוגוסט 2026. במסר הפרידה שלו למאזינים ביקש מהם לזכור כי העולם רחב ומורכב ולהמשיך להסתכל, להקשיב ולשאול שאלות.כתבותיו של אורן נהרי מהתקופה שהיה עורך חדשות החוץ של וואלה
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.