אילון מאסק מבטיח שפע. הגיע הזמן להחליט מי יהנה ממנו
בראיון שהעניק לאחרונה לאקונומיסט, אמר אילון מאסק כי הוא צופה שבתוך חמש שנים תעלה הבינה המלאכותית על סך כל האינטליגנציה האנושית ותכניס אותנו ל"עידן של שפע יוצא דופן". ייתכן שהוא טועה בלוח הזמנים. אך במתכוון או שלא במתכוון, הוא מציב בפנינו את השאלה הפוליטית הגדולה של העשור הקרוב: אם השפע הזה אכן יתממש, למי הוא יהיה שייך?
הבינה המלאכותית אינה עוד חידוש טכנולוגי. היא עשויה להפוך למטאוריט החדש שלנו – לא מפני שהיא תביא להיעלמותנו, אלא משום שהיא עלולה לשנות מן היסוד את הסדר הכלכלי שלנו, מהר יותר מכפי שנדע לבנות מחדש את הסדר החברתי.
אם העושר החדש יישאר מרוכז בידי מי שכבר מחזיקים. מיעוט קטן יתעשר במהירות מסחררת, בעוד שחלק מאזרחי ישראל כמו אזרחי העולם יגלו כי המקצוע שלהם איבד, כמעט בן־לילה, חלק ניכר מערכו הכלכלי.
הבחירה האמיתית אינה בין תומכי הטכנולוגיה לבין מתנגדיה, אלא בין שני מודלים של חברה: האחד, שבו השפע שתיצור הבינה המלאכותית ייהפך בעיקר לנחלתו של מיעוט קטן; והאחר, שבו נדע כבר מראשית הדרך לנתב חלק מהערך החדש אל מי שנותרו מאחור בתוך הפסיפס הישראלי.
במשך שלושים שנה אנו רואים מדי יום בארגון 'לתת', שהעוני אינו נובע רק ממחסור כללי בעושר. הוא תלוי גם באופן שבו חברה מחלקת את הגישה לעושר, לחינוך ולהזדמנויות. ישראל היא אולי ההמחשה הכואבת ביותר לכך – מעצמה טכנולוגית שבה כמעט שני מיליון בני אדם חיים מתחת לקו העוני. הבינה המלאכותית יכולה לצמצם את הפערים האלה. היא יכולה גם לעשות אותם לבלתי הפיכים. לכן עלינו לפעול עכשיו, כל עוד חלון ההזדמנויות עדיין פתוח.
הצעה מעשית: בישראל, כמו בשאר מדינות העולם, צריך להיקבע כבר היום עיקרון פשוט שלפיו חלק מהערך שתיצור הבינה המלאכותית חייב לחזור אל החברה כולה. אנו מציעים לפעול להקמתה של קרן אזרחי ישראל לעידן הבינה המלאכותית; קרן שתהיה עצמאית ונפרדת מתקציב המדינה השוטף, ושכספיה יוקדשו באופן בלעדי לצמצום העוני ופערי ההזדמנויות.
מבנה כזה ימנע מההכנסות להיבלע במבוכי תקציב המדינה או לשמש למימון הסכמים קואליציוניים, שהם מטבעם פוליטיים ומגזריים. הוא גם יאפשר להפנות את המשאבים לאחת הסוגיות הקיומיות ביותר של החברה הישראלית – סוגיית המלחמה בעוני, שנעדרת באופן תמוה כמעט לחלוטין מן הדיון הציבורי.
המודל כבר קיים בישראל. בעקבות ועדת ששינסקי הוטל היטל מיוחד על רווחי הגז והנפט, וחלק מההכנסות מועבר לקרן אזרחי ישראל. הקרן נועדה לשמור את הכסף לטווח ארוך, לטובת הציבור והדורות הבאים. אם ידענו לעשות זאת עבור משאב הטמון מתחת לרגלינו, כיצד נוכל להצדיק שלא לעשות זאת עבור מקור עושר שעשוי לשנות את החברה שלנו באופן עמוק הרבה יותר?
צריך לומר בכנות: בינה מלאכותית אינה גז. הגז קיים עוד לפני שמפיקים אותו. הערך של הבינה המלאכותית נוצר בידי יזמים שלוקחים סיכונים ממשיים. אך העושר הזה נשען גם על מערכת אקולוגית קולקטיבית – חינוך ציבורי, מחקר, תשתיות ונתונים שמייצרים מיליוני אזרחים. כמו כן, האנלוגיה לגז אינה נוגעת לבעלות על המשאב. היא נוגעת ליכולת שלנו לשמור חלק מעושר יוצא דופן לטובת מטרה לאומית ארוכת טווח.
אין לנו עדיין את כל התשובות בנוגע לאופן המימון של הקרן – לאיש אין. האם נכון להטיל היטל על רווחים חריגים הקשורים ישירות לבינה מלאכותית? לגבות תשלום על שימושים מסחריים רחבי היקף בנתונים? ליצור השתתפות ציבורית בתשתיות אסטרטגיות? או לקבוע מיסוי בהתאם להיקף השימוש בטוקנים?
את המנגנונים יהיה צורך לבחון, לדייק ולשפר. אך מה שעלינו לקבוע כבר עכשיו הוא את העיקרון: חלק מהעושר הזה חייב לשרת את כבוד האדם ואת הערבות ההדדית. משאבי הקרן יוכלו להיות מופנים ליעדים ברורים ומדידים: לאפשר למשפחות להיחלץ מן העוני לאורך זמן, להכשיר עובדים שמקצועותיהם ישתנו ולהבטיח לילדים ממשפחות מוחלשות גישה לכלים החינוכיים הטובים ביותר.
לקראת הבחירות ב־27 באוקטובר עומדת בפני ישראל הזדמנות נדירה להתמודד עם שאלה עמוקה יותר מן התחרות בין הגושים: איזו מדינה אנו רוצים לבנות מחדש לאחר השברים של השנים האחרונות? הממשלה הבאה תוכל להפוך את הקרן לאחד הפרויקטים המכוננים שלה ולהעביר מסר ברור: הקדמה הטכנולוגית לא תיבנה על נטישתו של חלק מהציבור.
ישראל ביססה את מעמדה בזכות התעוזה הטכנולוגית שלה והפכה ל'סטארט-אפ ניישן'. כעת היא יכולה להפוך גם לחלוצה של חדשנות חברתית, ולהיות בין המדינות הראשונות שיסדירו באופן דמוקרטי את חלוקתו של הערך שייווצר באמצעות הבינה המלאכותית. הצלחתה של מהפכת הבינה המלאכותית לא תימדד במספר חדי־הקרן שהיא תייצר, אלא ביכולת שלנו להפוך אותה לבסיס לחברה חזקה יותר – ולא למדינה מפולגת יותר.
הכותב הוא מייסד ארגון 'לתת' ונשיאו
הכתבה דנה בשאלה כיצד לחלק את העושר שייווצר כתוצאה מהתפתחות הבינה המלאכותית (AI), שלדברי אילון מאסק תוביל ל"עידן של שפע יוצא דופן". המאמר מזהיר כי אם עושר זה יתרכז בידי מעטים, הוא יהפוך למאיץ חסר תקדים של אי-שוויון, וישראל, כ"סטארט-אפ ניישן", צריכה להיות חלוצה בחדשנות חברתית.
הבחירה האמיתית אינה בין תומכי הטכנולוגיה לבין מתנגדיה, אלא בין שני מודלים של חברה.
הכותב מציע להקים "קרן אזרחי ישראל לעידן הבינה המלאכותית", בדומה לקרן הגז, שתהיה עצמאית ותוקדש לצמצום העוני ופערי ההזדמנויות. מטרת הקרן היא להבטיח שחלק מהערך החדש ינותב לטובת החברה כולה, יאפשר למשפחות להיחלץ מעוני, יכשיר עובדים ויבטיח גישה לחינוך איכותי.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.