איראן מסמנת התקדמות בהורמוז, הקיצונים מנסים לבלום

בחר פורום
———
סקופים
הזעקה
פוליטיקה
ביקורת תקשורת
מסמכים
הקפה
משפטים
בית המדרש
עיתונות זרה
מודיעין

ההודעה אינה מבשרת עדיין על פתיחה מלאה של המצר. שאלות הנוגעות לביטחון האוניות, פינוי מוקשים, גביית תשלומים, הסרת הסגר האמריקני והתחייבויות איראניות טרם הוכרעו. גם בתוך טהראן מתנהל עימות חריף: המחנה הפרגמטי מבקש לממש את הקלף הימי ולהשיג הקלות כלכליות, בעוד המחנה הקיצוני דורש להשאיר את המצר סגור עד להסרת הסנקציות ולמילוי כל דרישותיה של איראן.

הצטרפו אל ערוץ ה-JCFA בוואסטאפהצטרפו אל ערוץ הטלגרם שלנו לעדכוניםההסכם יצא מן החדרים אל העמודים הראשייםיממה לאחר שהעיתונות האיראנית התייחסה להסדר אפשרי במצר הורמוז כאל טיוטה שקטה ושברירית, הפכה ההסכמה עם עומאן לכותרת הראשית של מרבית העיתונים. ההבדל אינו סמנטי בלבד. לראשונה אישר משרד החוץ האיראני בפומבי כי הצדדים הסכימו על הקואורדינטות של נתיב השיט.

מצר הורמוז, המפריד בין איראן לחצי האי מוסנדם שבעומאן, הוא אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם. בתקופות שגרה עוברת דרכו כחמישית מתעבורת הנפט העולמית. לכן גם הסכמה טכנית לכאורה על מיקומו של מסלול ימי מקבלת מיד משמעות אסטרטגית, כלכלית וצבאית.

לפי ההסדר המתגבש, הכניסה למפרץ תתבצע ככל הנראה דרך מים שבשליטה איראנית, ואילו היציאה ממנו תעבור במסלול המצוי באחריות עומאן. ההיגיון הוא ליצור חלוקה שתאפשר לשני הצדדים להציג שליטה וריבונות, בלי להעניק לאחד מהם בלעדיות על התנועה במצר.

דובר משרד החוץ הדגיש כי ההצהרה המשותפת צפויה לכלול היבטים טכניים, משפטיים, ביטחוניים וסביבתיים. עם זאת, הוא הודה כי הבנה דו צדדית בין איראן לעומאן אינה מספיקה כשלעצמה כדי להבטיח שיט בטוח. זהו למעשה פער מרכזי בין ההכרזה המדינית לבין המציאות בים.

מה הוסכם ומה עדיין חסרההסכמה הנוכחית עוסקת במסלול, לא בפתיחה מלאה של המצר. אין עדיין הודעה רשמית על מועד תחילת השיט, על מנגנון הפיקוח, על זהות הגורם שיאבטח את האוניות או על האחריות לפינוי מוקשים ואיומים אחרים.

גם סוגיית התשלומים נותרה פתוחה. בחודשים האחרונים הופיעו דיווחים סותרים על כוונה איראנית לגבות דמי מעבר או תשלום בעבור שירותי ליווי, אבטחה ופיקוח. ארצות הברית מתנגדת לכל הסדר שיתפרש כהכרה בזכות איראנית להטיל אגרה על המעבר הבין לאומי. ייתכן שיונהג פטור זמני מתשלומים, אך אין לכך עדיין אישור בהצהרה משותפת חתומה.

מעל כל אלה מרחפת שאלת האכיפה. גם אם הממשלה ומשרד החוץ יתמכו בהסדר, יהיה צורך בשיתוף פעולה של משמרות המהפכה, המחזיקים בכוח הצבאי המרכזי בצד האיראני של המצר. ללא הסכמה בין הדרג המדיני, המועצה העליונה לביטחון לאומי ומשמרות המהפכה, קואורדינטות על מפה לא יבטיחו מעבר בטוח.

האם ארצות הברית היא צד לעסקהאחת המחלוקות הבולטות בעיתונות האיראנית נגעה לשאלה אם ההסדר עם עומאן הוא למעשה חלק מהבנה רחבה יותר עם וושינגטון.

העיתון "פרהיח'תגאן" התעקש כי ההסכם עם עומאן אינו קשור לארצות הברית. לעומתו, "ג'ומהורי אסלאמי" העלה אפשרות שמדובר למעשה בהסכמה בין איראן, עומאן וארצות הברית. במקביל דווח מפי סגן שר החוץ האיראני כי טהראן קיבלה "מסרים מוושינגטון".

הפער הזה מלמד כי הערוץ העומאני משמש ככל הנראה גם להעברת מסרים עקיפים בין איראן לארצות הברית. הוא אינו מוכיח קיומו של משא ומתן ישיר, ובוודאי לא שוושינגטון היא צד חתום להסדר. עומאן מילאה בעבר תפקיד דומה כמתווכת שקטה בין שתי המדינות, והמשא ומתן על הורמוז מתאים היטב לדפוס הזה.

עצם המחלוקת בתקשורת חשובה. יום קודם לכן שלטה בעיתונים הכחשה כמעט אחידה של כל ערוץ אמריקני. כעת כבר מופיעות גרסאות מתחרות, סימן לכך שההנהגה עדיין לא קבעה נוסח אחיד שבו יוצג ההסדר לציבור.

כיהאן מציב וטו ציבוריההתנגדות הבולטת ביותר הגיעה מהעיתון "כיהאן", המזוהה עם המחנה הקיצוני ועם לשכת המנהיג. עורך העיתון, חוסיין שריעתמדרי, קבע כי "מצר הורמוז אינו נתון למשא ומתן" וקרא לשמור את האפשרות לסגור אותו כאמצעי הרתעה.

לשיטתו, פתיחת המצר בתנאים הנוכחיים תעניק לארצות הברית ולבעלות בריתה את מבוקשן בלי שאיראן תקבל תמורה מקבילה. המסר הוא שטהראן אינה צריכה להסתפק בהבטחת מעבר ימי, אלא לדרוש התחייבויות רחבות יותר בנושאי הסנקציות, תפיסת מכליות והגבלת פעילותה הצבאית של ארצות הברית באזור.

העיתון הכלכלי "צ'ארסו" הקדיש את עמודו הראשי לעמדותיהם של כ-40 מומחים ואנשי ציבור. הם הזהירו כי פתיחת המצר בלי הסרה מלאה של הסנקציות, הפסקת תפיסת כלי שיט והיענות לכל התנאים האיראניים תשרת בעיקר את ארצות הברית. אין מדובר בסקר מדעי או בקונצנזוס מקצועי בלתי תלוי, אלא במהלך תקשורתי מאורגן שנועד להציג חזית רחבה נגד הסכם חלקי.

ההתנגדות אינה בהכרח ניסיון לבטל את המגעים. היא עשויה לשמש גם כלי להקשחת תנאי המשא ומתן. באמצעות "כיהאן" ומומחים המזוהים עם המחנה הקיצוני יכולה ההנהגה לטעון בפני עומאן וארצות הברית כי כל ויתור נוסף נדרש כדי להתגבר על התנגדות פנימית.

לפתוח את המצר או לשמור את הנשקהעיתונים המזוהים עם המחנה הפרגמטי הציגו גישה אחרת. "סאזנדגי" תיאר את השליטה במצר כמנוף אסטרטגי שאפשר לתרגם להישג מדיני וכלכלי. "ג'אם ג'ם", המזוהה עם רשות השידור הממלכתית, קבע כי היוזמה בהורמוז נמצאת בידי איראן. "וטן אמרוז" הציג את עצם המשא ומתן כהוכחה לכישלונה של מדיניות הנשיא האמריקני.

שלושתם מנסים לשמר את דימוי העוצמה האיראני, אך מגיעים למסקנות שונות. מבחינת המחנה הפרגמטי, כוח שלא ניתן להמיר בהקלות כלכליות מאבד מערכו. מבחינת הקיצונים, ברגע שהמצר נפתח איראן מוותרת על אמצעי הלחץ העיקרי שלה ומתקשה לסגור אותו מחדש בלי להיתפס כמי שהפרה הסכם.

זהו לב הוויכוח: האם הורמוז הוא נכס שיש לממש עכשיו, או נשק שיש לשמור לקראת עימות עתידי.

פזשכיאן רומז לחיכוך עם לשכת המנהיגהנשיא מסעוד פזשכיאן ניצל הופעה טלוויזיונית לקראת תחילת השנה השלישית לכהונתו כדי להציג דין וחשבון לציבור. העיתונים תיארו את הופעתו כבחינת אמצע הדרך של הממשלה וכמאמץ לשקם את אמון הציבור.

פזשכיאן אמר כי המנהיג הקודם, עלי ח'אמנהאי, שנרצח בפברואר 2026, עמד מאחורי הממשלה "כמו הר". בהמשך השמיע אמירה רגישה יותר: לדבריו, דברים המתפרסמים לעיתים בשמה של ההנהגה הנוכחית אינם תואמים את האופי שהוא עצמו הכיר אצל המנהיג.

הוא גם סיפר על מסר שלפיו המנהיג לא הסכים עקרונית למהלך מסוים, אך בסופו של דבר התיר לתהליך להתקדם. מהקטע שפורסם לא ברור לאיזה תהליך התייחס פזשכיאן, ולכן אי אפשר לקבוע כי דיבר דווקא על הסכם הורמוז. סמיכות הזמנים הופכת את האפשרות הזאת למעניינת, אך היא נותרת בגדר פרשנות.

במקביל טען "כיהאן" כי קיימת הנחיה של המנהיג הנוכחי, סייד מוג'תבא ח'אמנהאי, להשאיר את המצר סגור. אלא שלא פורסם נוסח רשמי של הנחיה כזאת. בשלב זה קיימות אפוא שתי גרסאות עקיפות וסותרות על עמדת המנהיג, ללא הצהרה פומבית שלו.

השתיקה מאפשרת למנהיג לשמור לעצמו מרחב תמרון. אם ההסכם יניב הישגים, הוא יוכל לאשרו בדיעבד. אם ייכשל, האחריות תוטל על הממשלה ועל משרד החוץ.

רטוריקת הנקמה נדחקה מן העמודים הראשייםהשינוי הבולט ביותר לעומת היום הקודם הוא כמעט היעלמותה של רטוריקת "נקמת הדם" שנקשרה במותו של עלי ח'אמנהאי. העיתונים הקיצוניים, שהבליטו קריאות לנקמה והשתמשו בסיסמאות דתיות ולוחמניות, עברו בתוך יממה לעסוק בקואורדינטות, תנאים מדיניים ועלויות כלכליות.

אין פירוש הדבר שהאיום הצבאי נעלם. הוא ממשיך לשמש רקע למשא ומתן, אך לפי שעה הוא אינו המסר המרכזי שהמשטר מבקש להקרין. נראה שטהראן מעוניינת להגן על הערוץ הדיפלומטי ולאפשר לו להתקדם בלי לייצר לחץ ציבורי מיידי להסלמה.

אם המגעים ייתקעו, אותה רטוריקה יכולה לחזור במהירות. המעבר החד בין נקמה למשא ומתן ממחיש עד כמה העיתונות האיראנית משמשת כלי לבדיקת מסרים ולהכנת דעת הקהל, ולא רק לתיאור מדיניות שכבר הוכרעה.

הגרעין עדיין מחוץ להסכםלמרות התקוות שהסדר זמני במצר יפתח פתח לחידוש שיחות הגרעין, אין בהודעות שפורסמו התחייבות איראנית בנושאי העשרת אורניום, צנטריפוגות או פיקוח הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית.

ההסדר הימי עשוי ליצור תקופה מוגבלת של הפחתת מתיחות, שבמהלכה ינסו עומאן ומתווכים נוספים להרחיב את המגעים. עם זאת, אסור להציג את ההתקדמות בהורמוז כהתקדמות שכבר הושגה בתיק הגרעין.

מבחינת איראן, החיבור בין הנושאים יכול להיות מועיל אם פתיחת המצר תותנה בהקלות בסנקציות. מבחינת ארצות הברית, חיבור כזה עלול להעניק לטהראן תמורה כלכלית עוד לפני שהסכימה להגבלות גרעיניות. המחלוקת הזאת עדיין לא נפתרה.

השוק חוגג והכלכלה סופרת את המחיר"ג'אם ג'ם" בחר להבליט "שיא היסטורי" בבורסה של טהראן והציג אותו כביטוי לחוסנה של הכלכלה האיראנית. העליות בשוק יכולות לשקף ציפייה להסדרה במצר ולהפחתת הלחץ החיצוני, אך הן אינן מעידות בהכרח על שיפור במצב משקי הבית.

העיתון "תעאדול" הציג תמונה הפוכה וטען כי בעקבות המלחמה לא הגיעו לשוק 2.6 מיליארד חביות נפט. מדובר בנתון עיתונאי שמקורו ושיטת חישובו אינם מפורטים בדוח, ולכן יש להתייחס אליו בזהירות. עם זאת, עצם פרסומו מלמד על הניסיון לכמת את המחיר המצטבר של השבתת נתיבי האנרגיה.

העיתונות הכלכלית דיווחה גם על עלייה של כ-30 אחוזים בדמי השכירות, פער הולך וגדל במחירי הדיור בטהראן וירידה חריגה בייצור של חברת הרכב פארס ח'ודרו. "סאזנדגי" תיאר דירות זעירות ויקרות כ"כלובים אסטרונומיים", ביטוי לתסכול הגובר בקרב צעירים ומשפחות מהמעמד הבינוני.

הסתירה בין שיא בבורסה לבין משבר בדיור אינה מקרית. בעלי נכסים ומשקיעים יכולים ליהנות מהציפייה להסדר, בעוד שכירים ומשקי בית ממשיכים להתמודד עם אינפלציה, מחסור ועלויות דיור גבוהות. זו גם הסיבה שפזשכיאן זקוק להישג מהיר ומוחשי יותר מהודעה על קואורדינטות ימיות.

פיצוצים סמוך למסלול המתוכנןגם בשעה שהעיתונים דנו בפתיחת הורמוז, המצב הביטחוני סביב נתיבי השיט נותר מתוח. דווח על שני פיצוצים בקרבת מכלית, כתשעה מיילים ימיים מדרום מזרח לכומזאר. זהו יישוב עומאני קטן בקצה הצפוני של חצי האי מוסנדם, סמוך לכניסה למצר הורמוז.

לפי ההודעה שהובאה בשם מרכז הסחר הימי הבריטי, UKMTO, כלי השיט ואנשי הצוות לא נפגעו. זהות האחראי וסיבת הפיצוצים לא נקבעו. לכן אין בסיס לייחס את האירוע לאיראן, לארצות הברית או לגורם אחר.

במקביל טען דובר החות'ים בתימן, יחיא סריע, כי אנשיו תקפו בטיל בליסטי את המכלית הסעודית "דייזי" במפרץ עדן. בשלב זה מדובר בטענה חות'ית שלא קיבלה אימות עצמאי מלא. עצם פרסומה בעיתונות האיראנית נועד להזכיר כי גם אם ייפתח הורמוז, נתיב השיט הדרומי דרך באב אל מנדב ומפרץ עדן נותר חשוף לאיומים.

העיתונים דיווחו גם על תקיפות ישראליות בדרום לבנון ועל טענות לאבדות בצד הישראלי. גם כאן חלק מהפרטים נשענים על מקורות איראניים או על גורמים המזוהים עם חזבאללה. לא דווח על סבב תקיפות חדש שיצא משטח איראן עצמה.

איראן מחפשת מרחב פעולה גם במזרחלצד המגעים עם עומאן, איראן ממשיכה להרחיב את קשריה עם פקיסטן. "ג'ומהורי אסלאמי" דיווח על מזכר הבנות שמטרתו להעלות את היקף הסחר בין המדינות ל-10 מיליארד דולר. היעד שאפתני, אך הוא משקף ניסיון איראני לצמצם את התלות בנתיבי סחר ובשותפים החשופים ללחץ אמריקני.

שר המדע האיראני הזהיר במקביל כי התרחקות ממוסדות בין לאומיים עולה לאיראן בהזדמנויות מדעיות ואקדמיות. האמירה חריגה משום שהיא מודה במחיר הפנימי של הבידוד, ולא רק מאשימה את הסנקציות החיצוניות.

המסר המשותף לשני הדיווחים הוא שטהראן מחפשת דרך לצאת מן המצור המדיני בלי להודות בשינוי אסטרטגי. הסכם עם עומאן, סחר עם פקיסטן ושימור קשרים מדעיים מוצגים כצעדים עצמאיים, אך כולם נועדו להתמודד עם אותה בעיה: הצטמצמות מרחב הפעולה של איראן.

השורה התחתונהההסכמה על קואורדינטות במצר הורמוז היא התקדמות ממשית, אך עדיין לא הסכם לפתיחת המצר. היא יוצרת בסיס טכני להסדרה ומעידה שהערוץ העומאני פעיל, אך שאלות הביטחון, הסנקציות, התשלומים והאכיפה נותרו פתוחות.

העיתונות האיראנית חושפת כי המחלוקת המרכזית כבר אינה האם לנהל משא ומתן, אלא איזה מחיר לדרוש לפני שאיראן מוותרת על מנוף הלחץ שלה. פזשכיאן מבקש להציג את ההסדר כהישג שיוכל להקל על הציבור. "כיהאן" והמחנה הקיצוני מבקשים למנוע פתיחה ללא ניצחון מדיני רחב.

מעל שני המחנות ניצבת שתיקתו של המנהיג מוג'תבא ח'אמנהאי. כל עוד הוא נמנע מהכרעה פומבית, הורמוז פתוח על המפה בלבד. ההחלטה אם אוניות יוכלו לעבור בו בבטחה תהיה גם מבחן ראשון ליכולתו של המנהיג החדש לשלוט במוקדי הכוח המתחרים בתוך הרפובליקה האסלאמית.

איראן מסמנת התקדמות בהורמוז, הקיצונים מנסים לבלום

השורה התחתונה: יש התקדמות דיפלומטית משמעותית, אבל מצר הורמוז עדיין לא נפתח בפועל, והצלחת ההסדר תלויה בהכרעות פוליטיות וביטחוניות שעדיין לא התקבלו