"אני אחראי": שתי המילים שנעלמו מהמנהיגות בישראל
עודכן לאחרונה: 29.8.2026 / 21:21יש שתי מילים שהפכו נדירות מאוד בשפה הציבורית בישראל: "אני אחראי". לא "אני מקבל אחריות", לא "האחריות מוטלת על כולנו", לא "הייתי חלק מהמערכת", ובוודאי לא הניסוח המופלא שהפוליטיקה המודרנית אימצה לעצמה: "האחריות אינה שלי בלבד". רק שתי מילים פשוטות: אני אחראי.מפתיע לגלות שהבעיה איננה חדשה. למעשה, הבריחה הראשונה מאחריות מופיעה כבר בפרקים הראשונים של התנ"ך. אדם הראשון אוכל מן העץ האסור. הקב"ה שואל אותו: "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ". זו שאלה פשוטה למדי, עם תשובה של כן או לא. אבל אדם אינו משיב כן. הוא משיב: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל".הקב"ה פונה אל האישה, וגם היא אינה אומרת: טעיתי, אלא מטילה את האחריות על אחר ששכנע אותה, ומשיבה: "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל". אדם מאשים את חווה, וזאת בתורה מאשימה את הנחש.וכך, עוד לפני המבול, עוד לפני מגדל בבל, מלמד אותנו ספר בראשית משהו מטריד על טבע האדם: החטא…
המאמר דן בהיעלמות המילים "אני אחראי" מהשיח הציבורי והפוליטי בישראל, ומצביע על תופעה רחבה של התחמקות מלקיחת אחריות אישית. הוא מתאר כיצד מנהיגים ובעלי תפקידים נוטים להטיל את האשמה על אחרים או על נסיבות, במקום להודות בכישלון, וזאת בניגוד למודלים של מנהיגות מהתנ"ך, כמו דוד המלך שאמר "חָטָאתִי לַה'", לעומת שאול המלך שהאשים את העם. המאמר מדגיש כי אחריות אינה זהה לאשמה או להתפטרות, אלא היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד ומהסמכות, וכי חברה שבה איש אינו לוקח אחריות היא מסוכנת.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.