אצל אריאל ונועה, הפער בין השיחות על רגש ואהבה לבין מה שקורה בפועל כבר כמעט קומי
עודכן לאחרונה: 3.8.2026 / 8:30
שבוע לפני הסוף, וחוץ מדור וסופי, כולם עדיין מחכים לרגע שבו ירגישו בטוחים. בטוחים שזה האדם, בטוחים שזה נכון, בטוחים שלא ייפגעו, בטוחים שאפשר סוף סוף להפסיק לבדוק את הסחורה ולגשת לקופה. הבעיה היא שהרגע הזה לא באמת קיים. הוא בסך הכול תסריט ישן שכל אחד כתב הרבה לפני שהכיר את האדם שיושב מולו עכשיו ודורש ממנו לזכור איזה פרי הדר נועה הכי שונאת.כולנו מגיעים לכל אהבה חדשה עם שק רגשי על הגב, שרק הולך ומכביד עם השנים: פרידות, הבטחות שהופרו, הודעות שלא נענו. ואז מגיע האדם הבא, בלי שום קשר לתיק, ומיד נדרש להוכיח שהוא לא דומה לכל מי שפגע בך קודם – אותם הוא בכלל לא מכיר. והחלק הקסום באמת הוא שזה קורה לשני הכיוונים בו-זמנית. כל אחד עומד מול האדם החדש עם שק משלו, ואף אחד לא רואה את השני.הם מנהלים את הזוגיות כמו פרויקט ניהול סיכונים. בודקים, משווים, מגדרים חשיפה, מחכים לעוד נתון לפני שהם מרשים לעצמם להרגיש משהו. אנשים חכמים כל כך, שהם מצליחים לחשוב את עצמם ישר החוצה מאהבה.
אצל אריאל ונועה, הפער בין השיחות על רגש ואהבה לבין מה שקורה בפועל כבר כמעט קומי. עזבו שכל שיחה מקרית על פירות מסוג ציטרוס עלולה לגרום לנועה לומר בעווית של חיוך עצבני "הכל טוב", כאילו לא לכולם בשולחן ברור לגמרי שכלום פה לא טוב. ולא, נועה, לא עוזר בכלל שהוספת ל"הכל טוב" את "זה ערב נעים, זה ערב כיפי, הכל טוב". ומילא שהתקשורת פשוט איומה – מסתבר שהם לא גרים יחד. לא "צריכים קצת מרחב", לא "בודקים איך זה מרגיש", בכלל לא גרים יחד. תגידו, אתם שפויים? איך זה לא עלה עד סוף העונה? העיקר שהם חוגגים ניצחונות קטנים, כי ניצחונות גדולים לא יהיה פה. והכי מצחיק, היא הולכת לישון לבד, ואז מתבכיינת למצלמה כמה קשה לה וכמה היא עייפה, וכמה אריאל לא מבין אותה, ואז אומרת "עכשיו דווקא בא לי שהוא יתקשר". ואז "אני לא אתקשר, לא בא לי. אין לי אגו. פשוט לא בא לי". ואז מעבירה את הטלפון למצב טיסה, כדי שאם הוא יכתוב לה, חלילה שהוא יקבל שני וי כחולים. וואו. עם כל הבאלאנס שלו והדרמה שלה, אפשר לחכות לנצח וכלום לא יתקדם שם – ואם כבר לחכות לנצח, כנראה עדיף בדירות נפרדות.
רוצים להנות מאינטרנט מהיר וחבילת טלווזיה בזול? זה אפשרי!
בשיתוף וואלה פייבר
אצל נטע ואביתר החיבור קיים. אף אחד לא מתווכח איתו. הבעיה היא שדווקא כי יש שם משהו אמיתי, הפחד מכאב עתידי משתלט על ההווה. נטע מסבירה לאמא שלה על כוס קפה, שאולי זה לא יעבוד, שצריך להיות מוכנים גם לזה – כי היא חושבת שהיערכות מוקדמת לכישלון תגן עליה מכאב. בנתיים אביתר עושה תנועה דומה (הייתי חייבת להגיד תנועה) – הוא מעדיף להרגיש כאב עמום באופן תמידי, רק כדי שהוא לא ייפול עליו בהפתעה. בנוסף, חוששתני שהוא גם לא מאמין שדברים יכולים לקרות מהר – הוא סומך רק על תהליכים ארוכים ארוכים. יאללה! חלאס להתלבט! זה פשוט: אתם שני אנשים שהם חברים טובים ונמשכים זה לזה? תהיו ביחד. זה לא כל מה שנדרש כדי להחזיק זוגיות ארבעים שנה, אבל זה ממש הרבה. בטח מספיק שתפסיקו להתנהג כאילו חסר כאן איזה מרכיב סודי.
אצל נוי ואביתר רואים הכי ברור איך פחד ישן משתלט על פרשנות ההווה. הוא הלך ליומיים וחזר אחרי עיבוד. היא נשארה בדיוק במקום שבו עצרה, עם פאסיב אגרסיב ותיק קטן. בסשן אצל יעל היא מדברת על הפחד שתמיד צריך לאבד אותה כדי להבין שהיא חשובה, וטוענת שזיהתה דפוס אצל אביתר שמוכיח שהוא נוטה ללכת ולחזור. אבל רגע, את שלחת אותו ליומיים. מה זה היה? בוחן פתע? יעל צודקת, כרגיל. מי שנכווה ברותחין נזהר גם בצוננים, ולנוי יש דפוס ישן שהיא מפחדת ליפול אליו. הבעיה היא שכשהפחד מספיק חזק, כל כוס מים פושרת נראית כמו סיר מבעבע. הפחד הזה לא באמת התחיל באביתר. הוא שייך לגבר שהיה לפניו, ולזה שלפניו, ולכל פעם שבה מישהו התרחק והיא נשארה להרגיש סתומה.ובואי, הרי אביתר לא הולך להיעלם ליומיים כשיהיה לו ילד, וגם – כרגע אין לכם ילד. אתם בקושי יכולים להתחבק מול מצלמה, מה ילד מה. חז"לנו פסקו כבר מזמן שֿ"לא כדאי לשפוט זוגיות שעוד לא קיימת לפי תרחיש עתידי שכתבת, הפקת וליהקת לבד". אמן.
נועה לא תקבל תחושת ביחד עד שהיא תפסיק להתבצר בדירה שלה לבד, חבויה מאחורי מכונת פופקורן. אריאל לא יקבל אקסל מאלוהים שחישב לו סיכונים ותשואה ויאשר שהגיע הרגע להתאהב. נטע לא תקבל חוזה שמבטיח שהלב שלה יישאר שלם ושאף פעם אף אחד לא ימות לה יותר, ואביתר לא יקבל הוכחה חיצונית שבחר נכון, לא משנה כמה זמן יגרור את התהליך. העונה תיכף נגמרת, וכולם עדיין מסתתרים מאחורי הפחדים שלהם, מחכים שהשני יגיד להם "החלטתי, אני רוצה אותך לכל החיים" לפני שיגיע הרגע להחלטות המצולמות. ייקח עוד רגע או שניים עד שהם יוכלו לראות את הדפוסים של עצמם, ועד אז ימשיכו לחקות אהבה ולקוות לטוב, במקום לעשות את העבודה ולהיפתח. באסה, נכון. יותר כיף להיפתח רק אחרי שמרגישים ביטחון, אבל ככה בדיוק אנשים מוצאים את עצמם במערכות יחסים שמשעממות וחונקות אותם, שלא לדבר על הסקס גרוע. זה עובד בדיוק הפוך. לא נפתחים כשנוח – זו לא חוכמה. הפחד נעלם, אם בכלל, רק אחרי ההחלטה להתאבד על זה. וזה בעצם למה אנחנו ממשיכים לצפות, גם כשברור לנו איך זה ייגמר. לא בשביל לדעת מי יגיע לחתונה בסוף – התוכנית עובדת כי היא מכריחה אנשים לעשות בפומבי מה שכולנו עושים בסתר – לבחור בין הסיפור הישן שהם כתבו על אהבה, לבין האדם שיושב ממש מולם. ורוב הזמן מנצח הסיפור הישן, כי הוא מוכר, וכי הוא לפחות לא יכול לאכזב אותך – הוא כבר קרה.אז לא, אף אחד מהם לא יקבל את הביטחון שהוא מחפש. וגם לא אנחנו, שצופים בזה מהספה ושופטים בקול. ההבדל היחיד בין המתמודדים לביננו הוא שהם, לפחות, חייבים להחליט עד סוף העונה. אנחנו גוררים את זה כמה זמן כבר?
הכתבה מבקרת את התנהלות הזוגות בתוכנית ריאליטי, שבוע לפני סיום העונה, ומצביעה על פער בין שיחות על רגש לאהבה לבין המציאות. נטען כי המשתתפים, כמו רבים אחרים, מגיעים למערכות יחסים חדשות עם פחדים ו'שק רגשי' מהעבר, המונעים מהם להיפתח באמת. הם מנהלים את הזוגיות כ'פרויקט ניהול סיכונים', בודקים ומשווים, במקום להרשות לעצמם להרגיש.
- אצל אריאל ונועה, הפער בין הדיבורים למעשים הוא כמעט קומי, כאשר נועה מתבצרת בדירתה ומתקשה לתקשר, ואריאל מחכה ל'אקסל מאלוהים' שיאשר לו להתאהב.
- נטע ואביתר, למרות חיבור אמיתי, נשלטים על ידי פחד מכאב עתידי, כאשר נטע מתכוננת לכישלון ואביתר מעדיף כאב עמום קבוע על פני הפתעה.
- נוי ואביתר מדגימים כיצד פחדים ישנים משתלטים על פרשנות ההווה, כאשר נוי חוששת מדפוס נטישה למרות שהיא זו ששלחה את אביתר ליומיים.
הכותבת מסכמת שכל הזוגות מסתתרים מאחורי פחדיהם ומחכים לביטחון חיצוני לפני שיחליטו, אך הביטחון האמיתי מגיע רק לאחר ההחלטה להיפתח ולעשות את העבודה, ולא להיפך.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.