בין הפטיש לסדן: חיי הקהילה היהודית באיראן
הקהילה היהודית באיראן מנהלת חיים תוססים עם בתי כנסת, מוסדות חינוך ואפילו נציג בפרלמנט, והיא מקבלת חופש דת וחופש עיסוק מלא. אך החירויות הללו אינן באות בחינם: הן ניתנות בתמורה לתמיכה פומבית במשטר, שמנצל את הקהילה כדי להוכיח שהוא לא אנטישמי. ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן מאוניברסיטת חיפה, מסבירה איך נראים חיי היומיום של יהודי איראן, ומדוע בשנים האחרונות המלחמה והמתח מול ישראל עשויים לפגוע במעמדם
הקהילה היהודית באיראן מתמודדת עם מציאות מורכבת, בה היא נדרשת להציג נאמנות למשטר האיראני תוך שמירה על זהותה הדתית. לדברי ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן מאוניברסיטת חיפה, היהודים באיראן מציגים עצמם כ"איראנים יהודים" ומדגישים את היותם איראנים קודם כל, כפי שבא לידי ביטוי בהשתתפותם בחגיגות ניצחון ובמסרים המועברים על ידי הרב הראשי. מצב זה נובע מכך ש"יהודי איראן הם מעין בני ערובה של השלטון", המקבלים חופש דת ועיסוק מלא, כולל ייצור ושתיית אלכוהול, וזוכים לייצוג בפרלמנט. חירויות אלו משרתות את תעמולת המשטר, המבקש להציג עצמו כאנטי-ציוני ולא כאנטישמי, אך הן ניתנות "בתמורה לתמיכה במשטר" ואינן משקפות בהכרח את תחושותיהם האמיתיות של בני הקהילה.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.