בית משותף אמיתי

הכתבה דנה בניסיון ליצור שותפות פוליטית יהודית-ערבית חדשה בישראל, בהובלת יואב סגלוביץ' ומנסור עבאס, ומשווה אותה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) שפעלה בין 1948 ל-1965 והייתה הבית הפוליטי היחיד לשותפות שווה. בניגוד למק"י, שהתבססה על מעמד והתפרקה ב-1965, המהלך הנוכחי שואף לבנות בית משותף שבו הזהויות הלאומיות, הציונית של סגלוביץ' והפלסטינית של עבאס, נשמרות בגאון. הכתבה מציינת כי שותפות זו אינה נשענת על סמלים או סיסמאות, אלא על שאיפה להביא לתוצאות אמיתיות בשטח, כפי שמעידים הישגיו של סגלוביץ' במאבק בפשיעה בחברה הערבית.

הבית החדש של עבאס וסגלוביץ עשוי להוות תקדים במובן נוסף. הוא אינו נשען על סמלים, סיסמאות עמומות ופרובוקציות... להפך, הוא מבוסס על שאיפה להבאת תוצאות אמיתיות בשטח.

השותפות הפונקציונלית הזו, המאפשרת שיח כן ללא הצטדקות לגבי הציונות, עשויה לעקוף את "מלכוד הציונות" שאפיין יוזמות קודמות, בהן הסרת מרכיבים ציוניים הרחיקה את הבוחר היהודי. אם סגלוביץ' יצליח להיכנס לכנסת ברשימת רע"ם, הדבר יוכיח שהחומה שהוגבהה ב-1965 אינה חוק טבע ויעניק תקווה לשותפויות דו-לאומיות אמיתיות, למרות סיכויי ההצלחה הנמוכים.