האב מעל בכספי הבן, והאח ישלם

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה

אם לא ניתן לבטוח בהורים, במי ניתן לבטוח? התשובה לשאלת מדכאת זאת ניתנה בפסק דין שניתן בחודש שעבר בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, וממחיש פעם נוספת עד כמה חשוב לערוך הסכמים ברורים גם בין בני משפחה.

● בית המשפט הכריע: האם חמות יכולה לסלק את כלתה מדירה לאחר הגירושים?● בעיית הטרמפיסט המשפטי: מאבק הירושה והאחים שזכו מן ההפקר

בשנת 2006 התובע עבר להתגורר במדינה זרה, התחתן, הקים חברה מצליחה וצבר הון. מאחר שבאותה תקופה שרר במדינה שלטון קומוניסטי, הוא ביקש להימנע מהחזקת מיליוני שקלים בחשבון הבנק שלו באותה מדינה, ופתח עם אביו חשבון משותף בישראל. האב היה מנהל חשבונות בהכשרתו, והבן בטח בו שינהל את כספיו וישקיע אותם נאמנה עבורו על-פי ניסיונו ושיקול-דעתו. סכום הכספים שהעביר הבן לחשבונו עם האב הצטבר לסך של 3.7 מיליון שקל.

בשנת 2018 הבן גילה לתדהמתו כי החשבון רוקן, וכי מיליוני השקלים שהיו מופקדים בו נעלמו. כאשר שאל את האב מה נעשה בכספים, אמר לו האב כי הוא השקיע אותם ברכישת דירות, אולם אז התברר כי את הבעלות בדירות האב העביר לבנו השני – על אף, ואולי אפילו בגלל, מצב הסכסוך ששרר בין שני האחים.

האב סירב להשיב לבן את כספו, ואמר לו בקשר לכך "תעשה מה שאתה רוצה". מה שרצה הבן הוא לקבל את כספו בחזרה, ולכן הגיש תביעה נגד אביו, אולם בטרם התברר ההליך, האב הלך לעולמו. אז גם התברר כי האב הותיר אחריו צוואה, במסגרתה נישל את הבן והוריש את כל רכושו לאחיו, שכאמור קיבל גם את הדירות שנרכשו מכספי התובע. האח תבע אם כן את אחיו, להשבת הכספים.

בית המשפט פסק כי התובע הוכיח באופן ברור שאכן העביר סך של 3.7 מיליון שקל לחשבון בישראל שנוהל על-ידי האב, ואין מחלוקת שהכספים לא נועדו לשימושו של האב. כמו כן, הוכח מעל לכל ספק כי בכספי התובע נרכשו דירות שהועברו על שם אחיו, ולכן הנטל הוא על האח, להוכיח מכוח מה היה זכאי לקבל את הדירות.

לרוע מזלו, האח לא טרח לגבש גרסה קוהרנטית וברורה לגבי מקור זכאותו לכסף. מצד אחד הוא טען כי מדובר בכספים שהתובע היה חייב לו כשותף בעסקיו; ומצד שני טען כי מדובר בכלל בכספים שנועדו לשמש את כל המשפחה, שכן "לא היה אצלנו מה שלי ומה שלך"; ואז העלה גרסה שלישית לפיה האב בכלל היה זכאי לשליש מהכספים לאור מעורבותו בעסקי התובע; ובסיכומים צצה גרסה רביעית לפיה התובע העניק לאב את הכספים כמתנה בין בני משפחה.

כאשר עומת האח עם הסתירות הפנימיות בעדותו, לפיה מצד אחד הגיעו לו מחצית מכספי האח בתור שותפו, ומצד שני האב היה זכאי לחלק מהכספים – ענה את התשובה המקצועית: " תביאי מה שאת רוצה, בכיף".

בית המשפט קבע כי האח לא הביא אף לא ראיה אחת להיותו שותף של התובע בעסקים אשר הניבו את הכספים שהעביר לחשבון בארץ, למרות שנטל ההוכחה היה עליו. כאשר נשאל אם דיווח לרשויות המס על הכספים שלטענתו הגיעו לו כרווחים, הוא ענה על כך בשלילה, ולא היסס להסביר כי כדי לחמוק מתשלום מס, הוא ייחס את הכספים לתובע, שאינו תושב ישראל.

מאחר שלא נטען, וממילא לא הוכח, שהכספים לא הועברו לאב במתנה, בית המשפט פסק כי האב החזיק בהם בנאמנות עבור הבן. הוא היה רשאי להשקיע את הכספים בנדל"ן, אך לא היה רשאי להעביר את הדירות לאדם שלישי, שכן בכך הוא הפר את חובת הנאמנות.

התוצאה הייתה שהדירות אומנם נשארו על שם האח, אולם הוא חויב לשלם לתובע את החזר הכספים שהעביר לחשבון האב לצורך רכישתן, בצירוף הצמדה וריבית עוד משנת 2018 – המועד בו התובע פנה לאב בדרישה לקבל את כספו וסורב.

לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שםניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.

לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון