החוק הפשוט ששינה את האירוויזיון והגיע לבית המשפט בארץ

הכתבה סוקרת את חוק שלוש הדקות בתחרות האירוויזיון, מגבלת זמן שנכנסה לתוקף בשנת 1958 לאחר שהשיר האיטלקי באירוויזיון 1957 נמשך למעלה מחמש דקות, מה שהקשה על תכנון לוח הזמנים הטלוויזיוני. החוק נועד לשמור על קצב התחרות ולהתאים לסטנדרטים הטכנולוגיים של תקליטוני ויניל ושידורי רדיו באותה תקופה. לאורך השנים, חוק זה הוביל לדרמות רבות, כולל עריכות שירים כירורגיות ואף התערבות משפטית בישראל.

• באירוויזיון 1992, ענת עצמון תבעה את הפקת הקדם אירוויזיון בטענה ששירה הזוכה של דפנה דקל, "זה רק ספורט", חרג ב-17 שניות מהמגבלה.
• בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי חריגה קלה בקדם המקומי אינה מחייבת פסילה.

החוק נותר רלוונטי גם כיום, שכן הוא משמש כבלם חיוני למניעת התארכות יתר של המופע ומאפשר מגרש משחקים שוויוני לאמנים.