החוק פסול, אבל לא בגלל תוכנו

המאמר דן בחוק יסוד לימוד תורה וטוען כי פסילתו אינה צריכה לנבוע מתוכנו, אלא מהמוטיבציה שמאחוריו. הכותב מציין כי הצהרה על ערכים לאומיים או דתיים בחוקות אינה חריגה בדמוקרטיות מודרניות, ומביא דוגמאות מחוקות קנדה, גרמניה, אירלנד, יוון, דנמרק ונורבגיה. הוא אף רואה בלימוד תורה ערך חשוב בשל מרכזיותו במורשת העם היהודי, ולא מסיבות מטאפיזיות או אמונות תפלות.

עם זאת, הכותב מבקר בחריפות את המוטיבציה לחקיקה, אותה הוא מכנה "מגונה ומטופשת".

• מגונה: משום שהיא נועדה לשרת אורח חיים נצלני.
• מטופש: משום שהיא מקבלת ומאששת את התפיסה המשטרית הישראלית שהפקיעה את שאלת גיוס בני הישיבות מההליך הדמוקרטי והפכה אותה לנושא של תכסיסים משפטיים.

הכותב טוען כי המאבק האמיתי צריך להיות לכיבוד החלטות הרוב ולניסיון לשכנע את הרוב בהצדקת ההטבות, ולא באמצעות משחקים משפטיים. הוא מדגיש כי "העדפת מיעוט תרבותי שמתקבלת ברוב דעות באמצעות ברית פוליטית אינה מפרה את עקרון השוויון", וכי הרוב רשאי לקבוע סדרי עדיפויות, גם אם הם מנוגדים לדעת המיעוט.