הטרופרים מול הגוטליבים

הכתבה מציגה ניגוד בין שני סוגי פוליטיקאים בישראל: ה"טרופרים" (חילי טרופר, יועז הנדל ואחרים), המזוהים עם ערכים של אכפתיות ואחריות, לבין ה"גוטליבים" (טלי גוטליב, דוד אמסלם, מאי גולן), המזוהים עם נאמנות לנתניהו וגישה תקיפה יותר. ה"טרופרים" מתוארים כדמויות חיוביות, אך חסרות תוכנית פוליטית ברורה, בעוד ה"גוטליבים" נתפסים כבעלי תוכנית – תמיכה בנתניהו – אך פחות "מסבירי פנים".

נתניהו עושה אודישנים לדור משרתיו הבא, והכל מול עיניהם המזוגגות של הווטרנים.

הכתבה תוהה האם ה"טרופרים" בעלי הגישה המתונה מסוגלים להביא לשינוי בעת הנוכחית, או שמא תועלתם תבוא לידי ביטוי רק בשלב השיקום שלאחר המשבר. היא מצביעה על כך שנתניהו, המבקש "פרצופים חדשים" ו"כבוד", עשוי להעדיף את ה"טרופרים" על פני ה"גוטליבים" ה"פרועים מדי", למרות נאמנותם של האחרונים. המאמר מסכם כי כדי לנצח בפוליטיקה הישראלית, נדרשים גם "רוע" וגם תוכנית פוליטית.