היינו במושב של היהודים המשיחיים – ופשוט התאהבנו במה שקורה שם
הגעתי ליד השמונה (כן, יש יישוב כזה בהרי יהודה) בשביל לאכול, אבל אחרי יומיים במקום הפשוט מקסים הזה הבנתי שמשהו שם לא מסתדר: איך יכול להיות שמקום כל כך קרוב לירושלים מרגיש כאילו מישהו החביא אותו מהעולם? אולי זו הקהילה המרתקת שחיה כאן, אולי האווירה ואולי פשוט העובדה שיש בישראל עוד מקומות שלא צריכים להתאמץ יותר מדי כדי להרשים – הם פשוט עושים את שלהם, בקצב שלהם, ונותנים לך לגלות אותם לבד. בגובה של כ-700 מטרים שוכן לו אחד הישובים היותר יוצאי דופן בישראל. הוא הוקם בסוף שנות ה-60 על ידי קבוצה של פינים נוצרים שביקשו לקחת חלק במפעל הציוני. הם פנו למשרד הפנים וביקשו להקים יישוב, אבל בתחילה נענו בשלילה. הפינים, שלא ממש התרשמו מהבירוקרטיה הישראלית, חיכו בנווה אילן. במשך כשנתיים הם חיו באוהלים ובתנאים של מעברה, עלו לגבעה הסמוכה והתפללו שמשהו יקרה. אחרי שנתיים, בשנת 1971, ראש הממשלה גולדה מאיר אישרה להם להקים את היישוב, בתנאי שהקרקע לא…
הכתבה סוקרת את מושב יד השמונה שבהרי יהודה, יישוב ייחודי שהוקם בשנת 1971 על ידי קבוצת פינים נוצרים שביקשו להנציח שמונה יהודים אוסטרים שנרצחו בשואה. היישוב, שהחל כמעין קיבוץ, הפך עם השנים לביתם של יהודים משיחיים ויהודים שאינם משיחיים, ומונה כיום כ-70 משפחות.
"מבחינת הממסד הדתי אנחנו אויב המדינה מספר 1", אומר צורי בר דוד, מנכ"ל מלון לוגוס ביישוב, ומוסיף כי "זו תפיסה יהודית שהנוצרים אימצו".
הכתבה מתארת את התפתחות היישוב, את קהילת היהודים המשיחיים בישראל (כ-20–30 אלף איש המאמינים בתנ"ך ובברית החדשה אך לא בתורה שבעל פה), ואת השינוי ביחס כלפיהם לאורך השנים. כמו כן, היא מתמקדת בפן הקולינרי והתיירותי של המקום, ובפרט במלון לוגוס ובקייטרינג "לואיזה" המציע חוויה קולינרית המבוססת על קיימות, עונתיות וחומרי גלם מקומיים, כולל אירועי "טעם מקומי" המשלבים שפים ויצרנים מקומיים.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.