ה"נונו" של עידן הדינוזאורים: סוד ההישרדות של החרק שחי לפני כ-100 מיליון שנים
לחרק המתוארך לתקופת הדינוזאורים היה "חדק" ארוך וגמיש, ששימש אותו ליניקת מיץ עתיר סוכר מעצים. הוא קיבל את כינויו מהדמות בסדרת הטלוויזיה "הטלטאביז". באמצעות ההתאמה הייחודית שלו, הצליח החרק הקדום לשרוד את תנאי המחיה הקשים, ביערות שסבלו מריבוי שריפות
מחקר חדש שפורסם בכתב העת MDPI Insects חושף כי חרקים זעירים מתת-סדרת הציקדות, ממשפחת Neazoniidae, שחיו לפני כ-100 מיליון שנים, פיתחו חדק ארוך וגמיש במיוחד, שאורכו הגיע עד פי שניים מאורך גופם. מבנה ייחודי זה, שהתגלה במאובנים שנלכדו בענבר, אפשר להם להגיע למקורות מזון שהיו בלתי נגישים לחרקים אחרים, ככל הנראה על ידי יניקת מיץ מסדקים וחריצים בקליפת עצים עבים.
מבנה החדק של ציקדות מודרניות מחולק למספר פרקים קשיחים, אורכו קצר ומספיק רק כדי לגשר על המרווח הצר בין הציקדה והצמח עליו היא יושבת. בניגוד לזאת, החדק של החרקים הללו היה מפותח ביותר, והגיע לפי שניים מאורך גופם.
החוקרים, בהובלת דולב פבריקנט מאוניברסיטת תל אביב, השתמשו במאיץ חלקיקים כדי לסרוק את המאובנים ולבצע הדמיה מיקרוסקופית של החדק, וגילו כי פני שטחו מעוטרים בקמטים רוחביים שהקנו לו גמישות ועמידות. תפוצתם הרחבה של מאובנים אלו, יחד עם עדויות לשריפות יער תכופות באותה תקופה, מצביעה על כך שהתאמה זו הייתה קריטית להישרדותם בסביבה מאתגרת של יערות טרופיים עם עצים עבי קליפה.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.