הנסיגה הניסיונית מלבנון: אבן דרך או מוקש בדרך לשלום אזורי?

הודעת מחלקת המדינה האמריקנית על תחילת יישום 'הנסיגה הניסיונית' משלושה כפרים בדרום לבנון – פראון, סריפא וזאותר אל־ע'רבייה – מהווה רגע בעל משמעות אסטרטגית עמוקה עבור ישראל, לבנון ואף לאזור כולו. זהו אינו עוד סעיף טכני בתוכנית מדינית, אלא צעד ראשון, זהיר אך מודגש, בדרך ליישום הסכם מסגרת רחב יותר, פרי שיחות ממושכות בין הצדדים בחסות אמריקנית. האם מדובר ב'אבן דרך' היסטורית כפי שמגדירים זאת בארה"ב, שתוביל ליציבות ארוכת טווח, או שמא זהו רק צעד ראשון בדרך רצופת מהמורות ואי-ודאות, שעלול להיתקל בקשיים בלתי צפויים? ניתוח מעמיק של המהלך חושף אינטרסים מורכבים, מתחים פנימיים וחיצוניים, ואתגרים משמעותיים העומדים בפני כל השחקנים המעורבים.

ההקשר האסטרטגי: יותר מנסיגה טקטית

ההודעה האמריקנית, שצוטטה בהרחבה בוואלה, דבר, גוגל ניוז ורוטר, מדגישה את הפן ה'ניסיוני' של הנסיגה. זו אינה נסיגה מלאה, אלא פיילוט שמטרתו לבחון את יישום ההבנות בשטח. הבחירה בשלושת הכפרים הללו – פראון, סריפא וזאותר אל־ע'רבייה – אינה מקרית. היא נועדה ככל הנראה לאפשר לישראל ולבנון, בחסות קבוצת התיאום הצבאית ללבנון, לבחון את יכולתן ליישם את ההסכמות תוך שמירה על ביטחון הגבול ועל ריבונות לבנון. מבחינת ישראל, הנסיגה מוגבלת לשטחים שייתכן ואין להם חשיבות ביטחונית עליונה כרגע, אך עדיין מהווים חלק מהשטח שנשלט על ידה. העברת השליטה לידי צבא לבנון, כפי שמצוין בדיווחים, היא מרכיב קריטי בפיילוט. הצלחת הפיילוט תלויה ביכולתו של צבא לבנון למלא את הריבונות בשטח באופן אפקטיבי, למנוע חדירת גורמים עוינים ולשמור על הסדר. כישלון בכך עלול לסכן את המשך יישום ההסכם כולו ולהחזיר את המצב לנקודת ההתחלה, ואף גרוע מכך.

מעבר להיבט הטקטי, יש כאן משמעות אסטרטגית רחבה יותר. ארצות הברית, באמצעות מזכיר המדינה רוביו שנפגש עם נשיא לבנון, מנסה לבסס את מעמדה כמתווכת אמינה ורבת השפעה באזור. הניסיון לקדם הסכמים בין ישראל ללבנון, גם אם חלקיים ומוגבלים, משקף את הרצון האמריקני לייצר יציבות אזורית ולהפחית את השפעתם של גורמים עוינים, דוגמת איראן וחיזבאללה. עבור לבנון, שקועה במשבר כלכלי ופוליטי חמור, ההסכם יכול להוות חמצן מדיני וכלכלי, בתקווה שיביא לסיוע בינלאומי ולחיזוק מוסדותיה הלגיטימיים, ובראשם צבאה הלאומי. עבור ישראל, זו הזדמנות לבחון אפשרות להסדרה ארוכת טווח בגבול הצפון, תוך צמצום החיכוך עם לבנון והפחתת האיומים הביטחוניים, אך זאת כמובן מבלי לוותר על עקרונות ביטחוניים קריטיים.

מתחים ואינטרסים מנוגדים: אתגרי היישום

הדרך ליישום מלא ומוצלח של הסכם המסגרת רצופה אתגרים. המתחים הפנימיים בלבנון, בין הגורמים השונים – הממשלה, צבא לבנון, חיזבאללה וקבוצות נוספות – עלולים להקשות על צבא לבנון למלא את תפקידו באזורי הפיילוט. חיזבאללה, שמחזיק בכוח פוליטי וצבאי משמעותי, רואה בשליטה בדרום לבנון נכס אסטרטגי. כל צמצום של השפעתו באזור זה, גם אם מדובר בנסיגה ישראלית, עלול להיתפס על ידו כאיום ולגרור תגובה. השאלה המרכזית היא עד כמה חיזבאללה יאפשר לצבא לבנון למלא את הריבונות באופן עצמאי, ללא התערבות, ועד כמה ינסה לשמר את נוכחותו, גם אם באופן סמוי, באזורים אלו. הדיווחים אינם מפרטים את מעורבותו של חיזבאללה בשיחות או את עמדתו הרשמית, אך ברור שהוא שחקן מפתח שאי אפשר להתעלם ממנו.

מצדה של ישראל, אף שהנסיגה היא 'ניסיונית' ומוגבלת, היא דורשת מידה רבה של אמון בכוונותיה של לבנון וביכולתה של ארה"ב להבטיח את יישום ההסכם. כל הפרה של ההסכם, דוגמת חדירה של גורמים עוינים או התבססות של תשתיות טרור באזורים שפונו, עלולה לגרור תגובה ישראלית חריפה ולסכן את כל התהליך. הניסיון ההיסטורי מלמד כי הסכמים כאלה דורשים פיקוח הדוק ומנגנוני אכיפה ברורים, כדי למנוע ניצול לרעה. קבוצת התיאום הצבאית ללבנון, הנזכרת בהודעה האמריקנית, אמורה למלא תפקיד מכריע בפיקוח זה, אך יכולותיה וסמכויותיה טרם פורטו באופן מלא.

הזווית ההיסטורית וההשלכות ארוכות הטווח

ה'נסיגה הניסיונית' הנוכחית מהדהדת הד תקדימים היסטוריים של נסיגות והסכמים בגבול הצפון. מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, וכן הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000, עיצבו את תפיסת הביטחון הישראלית והלבנונית כאחד. בכל אחד מהמקרים הללו, נשמעה קריאה ל'סדר חדש' בגבול, אולם המציאות הוכיחה פעם אחר פעם את מורכבות השטח והאינטרסים. הסכם המסגרת הנוכחי מנסה למצוא דרך חדשה, שונה מהקודמות, באמצעות מעורבות אמריקנית עמוקה יותר ופיילוט מוגדר. *הצלחת הפיילוט תלויה לא רק בטקטיקה, אלא ביכולת של הצדדים לבנות אמון הדדי ולגבש אינטרס משותף ליציבות ארוכת טווח, גם אם שוררים ביניהם חילוקי דעות מהותיים*.

לשם כך, חשוב להבין כי ההסכם אינו רק עניין ביטחוני. הוא נוגע גם להיבטים כלכליים, חברתיים ומדיניים. חיזוק צבא לבנון, למשל, ייתמך ככל הנראה בסיוע בינלאומי שיגיע דרך ארה"ב. סיוע כזה יכול לחזק את המוסדות הלגיטימיים של לבנון ולהחליש את אחיזתם של גורמים לא-מדינתיים. אם הפיילוט יצליח, הוא יכול להוות מודל ליישום הסכמות דומות באזורים נוספים בגבול, ואף לפתוח פתח לדיאלוג רחב יותר בין ישראל ללבנון, גם אם לא באופן רשמי. עם זאת, כישלון עלול להחזיר את הגבול למצב של אי-ודאות, להגביר את המתיחות ולערער את האמון בין הצדדים. יהיה מעניין לראות אם יום חג לאתלטיקה, אליפות ישראל ה-90 בירושלים, כפי שוואלה מדווחת, יתקיים במקביל ליום חג מדיני בגבול הצפון, או שמא הריצה קדימה תהיה רצופת משוכות.

בסופו של דבר, ה'נסיגה הניסיונית' היא צעד ראשון באסטרטגיה מורכבת ורבת סיכונים. היא משקפת את הרצון האמריקני, הישראלי והלבנוני לייצר מציאות אחרת בגבול, אך הצלחתה תלויה ביכולת של כל השחקנים לעמוד בהתחייבויותיהם, להתגבר על מכשולים פנימיים וחיצוניים, ולראות את התמונה הרחבה של יציבות אזורית. המסע רק החל, והדרך עוד ארוכה ובלתי צפויה.