הנשף המבעית של אחוזת רוטשילד: מסכות חיות ובובות ערופות ראש
עבור ישראלים, השם רוטשילד מזוהה בעיקר עם הברון הנדיב, התמיכה במושבות הראשונות, הרחובות שנקראו על שמו כמעט בכל עיר ואחוזת רוטשילד ההיסטורית בחיפה. אלא שהסיפור שנספר כעת שייך לענף אחר של המשפחה ומתרחש הרחק מישראל – בטירה צרפתית עצומה שבה נערך אחד הנשפים המוזרים והמצמררים שידעה החברה הגבוהה באירופה. ב-12 בדצמבר 1972 הזמינו הברון גי דה רוטשילד ורעייתו מארי-הלן כ-150 חברים לארוחת ערב בשאטו דה פרייר, ממזרח לפריז. ההזמנות הודפסו בכתב ראי, כך שהאורחים נאלצו להצמיד אותן למראה כדי לקרוא את הנחיות הלבוש: עניבה שחורה, שמלות ארוכות ו"ראשים סוריאליסטיים". האורחים מילאו אחר ההוראות בהתלהבות. אודרי הפבורן הגיעה כשעל ראשה כלוב ציפורים, הלן רושא חבשה גרמופון עצום, והמארחת הצמידה לראשה ראש אייל גדול שעוטר בדמעות יהלומים. סלבדור דאלי, שסייע בעיצוב חלק מהתלבושות והתפאורה, בחר דווקא להגיע בלי תחפושת יוצאת דופן. לפי הציטוט המיוחס לו, הוא טען שפניו היו המסכה שלו.
ב-12 בדצמבר 1972, הברון גי דה רוטשילד ורעייתו מארי-הלן אירחו נשף סוריאליסטי בשאטו דה פרייר שבצרפת, אליו הוזמנו כ-150 אורחים מהחברה הגבוהה, כולל אודרי הפבורן וסלבדור דאלי. ההזמנות דרשו קוד לבוש של "ראשים סוריאליסטיים", והאורחים הגיעו עם מסכות ותחפושות יוצאות דופן. האחוזה כולה עוצבה באווירה מטרידה וסוריאליסטית, עם תאורה אדומה, משרתים מחופשים לחתולים, מבוך בכניסה, ועיצוב שולחן שכלל פוחלצים ודגים מתים, כאשר סלבדור דאלי, שסייע בעיצוב, טען ש"פניו היו המסכה שלו".
- הנשף עורר תיאוריות קונספירציה רבות, שטענו כי מדובר בטקסים אפלים או קשר לאילומינטי, אך אין לכך ראיות.
- האירוע נתפס כביטוי לאמנות סוריאליסטית שנועדה לטשטש את הגבול בין יופי, חלום, הומור ואימה.
- נטען כי הנשף שימש השראה לסרטו של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה", אך הסרט מבוסס על נובלה מ-1926.
- שאטו דה פרייר, שנבנתה במאה ה-19, הועברה למוסדות האוניברסיטה של פריז בשנת 1975, והנשף נותר האירוע המפורסם ביותר שנערך בה.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.