"הסיכון נוכח בכל בית בישראל": דו"ח 'עלם' חושף נוער כועס יותר, חרד יותר ואלים יותר

הדו"ח השנתי של 'עלם', העמותה לנוער במצבי סיכון, מגלה תמונת מצב מדאיגה במיוחד, עם עלייה של עשרות אחוזים בהתנהגויות סיכוניות, חשיפה לסוגי אלימות רבים ושימוש גובר בחומרים משני תודעה בקרב בני הנוער. הדו"ח מבוסס על המפגש של עובדי ומתנדבי העמותה עם כ-15 אלף בנות ובני נוער שקיבלו סיוע ברשת או במרחב הפיזי בכ-35 רשויות, ב-53 פרויקטים, בהם מרכזי נוער, עבודת רחוב ומרכזים לטיפול באוכלוסיות קצה מגיל 10 עד 30.

66% מבני הנוער שמתנדבי ועובדי 'עלם' פגשו ב-2025 דיווחו על שימוש באלכוהול, 59% סיפרו על קושי בהשתלבות במסגרות, 54% תיארו מצבים שבהם היו חלק מאלימות שהתרחשה מחוץ לבית, 51% דיווחו על פגיעה וניצול מיני ומחצית מבני הנוער סיפרו על דיכאון וחרדה.

הדו"ח מצביע על עלייה מטאורית בנתונים: בין 'עם כלביא' (יוני 2025) ל'שאגת הארי' (מרץ-אפריל 2026) נרשמה עלייה של 70% בפגיעה עצמית, עלייה של 73% בכעס, עלייה של 30% בחרדה ועלייה של 21% בשימוש בחומרים משני תודעה.

מהדו"ח עולים הבדלים מגדריים בולטים בהתנהגויות של בני הנוער במצבים סיכוניים – בנים משתמשים בסמים ובאלכוהול ומדווחים על התנהגות מסכנת חיים בעשרות אחוזים יותר מאשר בנות, ואילו בנות נוטות לדווח על דיכאון וחרדה, אובדנות, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה ופגיעה עצמית בעשרות אחוזים יותר מבנים.

הדו"ח מציע שני הסברים מרכזיים לנתונים: הראשון הוא שמדובר בהשפעות המלחמה המתמשכת וההשלכות החברתיות, הנפשיות והכלכליות שלה. מה שבשנתיים הראשונות היה תחום בשל האיום הממשי התפרץ בשנה האחרונה.

תובנה מרכזית נוספת היא הקשר בין המצבים, מה שקוראים לו ב'עלם' האלימות הרב-זירתית. אחד מכל שני בני נוער נחשף לפחות לסוג אלימות אחד, וכ-40% מהם נחשפו ליותר משלושה סוגי אלימות. "אלימות היא לא רק התנהגות בפני עצמה, אלא ביטוי למכלול רחב של אתגרים שבני ובנות הנוער מתמודדים עמם", נכתב בדו"ח, "האלימות יכולה להתבטא במרחב הביתי, ברשת, מחוץ לבית או בגוף עצמו. הסיכון אינו מוגדר עוד רק על ידי רקע משפחתי או סוציו-אקונומי, אלא הפך למציאות נוכחת בכל בית בישראל. רצף המשברים הלאומי, החל מהבידוד החברתי שנכפה בקורונה, דרך החשיפה הבלתי מבוקרת לסכנות ברשתות החברתיות, ועד לטראומות המלחמה, הציב כל מתבגר ומתבגרת על ציר הפגיעות".

ב'עלם' עובדים גם עם בני נוער שחוו אובדן ישיר במהלך המלחמה. מהדו"ח עולה כי שיעורי ההתנהגויות הסיכוניות, כמו הפרעות אכילה, אובדנות, דיכאון, פציעה עצמית ומעשים פליליים, גבוהים בעשרות אחוזים אצל בני הנוער שחוו אובדן.