הצבת הגרדומים באיראן משקפת מצוקה אסטרטגית

הוצאות להורג של מפגינים באספהאן, בהם אמיר חוסיין ספארי ואבולפזל ספאחי, ימים ספורים לאחר הוצאתם להורג של ערפאן אספנדיארי וגול-מוחמד מוחמדי, משקפות את הדיכוי הגובר באיראן. המפגינים נשפטו במשפטי בזק באישום של "מוחארבה" (לוחמה נגד אללה והמדינה) ללא ייצוג משפטי הולם. ארגוני זכויות אדם תיעדו עשרות הוצאות להורג נוספות בחודשים האחרונים, כולל בטהראן ובאזורים הכורדיים והבלוצ'יים.

על פניו הפגנת הכוח הקיצונית הזו והצבת הגרדומים בלב ערים מרכזיות מעידה על עוצמה או משילות. אלא שבחינה לעומק מגלה כי המציאות הפוכה, וכי היא משקפת דווקא מצוקה אסטרטגית וחרדה עמוקה מאימת הציבור ומאובדן שליטה, כאשר ברקע המשבר הכלכלי החריף מאוד והתסכול העממי.

המשטר מנסה להפעיל "הרתעה מקסימלית" כדי למנוע גל מחאות חדש, אך נראה שהאפקט המרתיע נשחק, וההוצאות להורג הפומביות הופכות למוקדי תסיסה ומעמיקות את האיבה בין הרחוב לשלטון. דינמיקה זו מזכירה את הדיכוי שהפעיל משטר השאה פהלווי לפני נפילתו ב-1979.