הקופסה השחורה: איך באמת נקבע תג מחיר של כדורגלן?

בקיץ 2023 היו שלושה שחקנים שנרכשו ב-100 מיליון יורו או יותר. קיץ לאחר מכן, אף רכש לא חצה את הרף הזה. ב-2025 חזרנו לשני שחקנים שעלו תשע ספרות, והקיץ הנוכחי כבר רשם שלוש העברות כאלו (מורגן רוג'רס לצ'לסי תמורת 138 מיליון יורו; אליוט אנדרסון למנצ'סטר סיטי עבור 135 מיליון; וסנדרו טונאלי לטוטנהאם ב-108 מיליון). בנוסף, הצפי הוא שיהיו לפחות עוד שתי עסקאות שיחצו את גבול ה-100 מיליון.חמישה שחקנים בסכום כזה בקיץ אחד? זה כבר שיא. אבל האם מדובר ב"טירוף", בועה, או שהמחירים האלה הגיוניים? מבחינה חשבונאית, אתם יכולים להיות בטוחים שהמועדונים מעסיקים את רואי החשבון הטובים ביותר שכסף יכול לקנות. הם כבר ידאגו להטבות, הנחות, אשראי וכל מה שצריך כדי שלא יירשם הפסד גדול מדי בשורה התחתונה, וכדי שתג המחיר המפלצתי ייראה סביר בדו"ח השנתי.השאלה האמיתית היא האם מבחינת בריאות העסק, הגיוני לשלם סכום כזה על שחקן, ואיך הוא בכלל נקבע.

גוף מחקר הכדורגל CIES (Football Observatory) ערך מחקר שניסה לענות בדיוק על השאלות הללו. המחקר, שפורסם בכתב העת "International Journal of Financial Studies" (MDPI), בוחן כיצד נקבעים דמי ההעברה של כדורגלנים מקצוענים. החוקרים ניתחו למעלה מ-8,000 עסקאות ברחבי העולם בין השנים 2014 ל-2024, במטרה להסיר את הלוט מעל "הקופסה השחורה" של המשא ומתן, ולהוכיח שהתגבשות המחיר היא רציונלית וצפויה במידה רבה.החוקרים השתמשו בנתונים רבים, ברגרסיות ובשיטות נורמליזציה כדי להרכיב מודל סטטיסטי שמעריך במדויק את הקשר בין מאפייני השחקן לבין תג המחיר שלו. ב-CIES חקרו גם את תופעת "אינפלציית השוק" (המחקר מציין כי המחירים גדלו פי ארבעה מאז 2010). כדי לשמור על נתונים בני-השוואה בין תקופות שונות, המודל הופך את דמי ההעברה ליחסיים על ידי השוואתם למדד המבוסס על המחיר הממוצע של 90 ההעברות היקרות ביותר (מקומות 10 עד 100) באותו חלון נתון.אחד הפקטורים הקריטיים ביותר בחישוב הוא משך החוזה הנותר. המאמר מדגיש כי כדורגלן הוא במהותו נכס של "הפרת חוזה"; ככל שהזמן הנותר יורד, כך גם התשלום עבורו צונח באופן משמעותי. גורם זה ממופה באופן לוגריתמי, מה שמשקף את העובדה שאובדן הערך מאיץ ככל שמתקרבים לסיום ההסכם (והופכים ל"שחקן חופשי").

עוברים עכשיו לוואלה מובייל ונהנים מ-3 מנויים ב- 75 שקלים

גיל הוא משתנה בלתי תלוי מרכזי בהערכת השווי, בעיקר מאחר שהמודל לוקח בחשבון גם את "ערך המכירה החוזרת" (Re-sale value) העתידי הפוטנציאלי, ואת שנות שיא הביצועים הפיזיים שנותרו. כלומר, חלוץ בן 31 שכבש 100 שערים בשנתיים האחרונות, לא יהיה שווה כמו בן 25 שרשם מספרים זהים באותה תקופה.עם זאת – שלא כמו דיונים רבים של אוהדים המתמקדים בסטטיסטיקות פשוטות של שערים או בישולים – המודל כולל משתנה "ביצועים" מורכב. הוא בוחן את רמת המשחקים, דקות המשחק ותחרותיות הליגה. באופן מעניין, נמצא כי מהלכים טכניים ספציפיים (כמו תיקולים או הצלות) לא היו מובהקים סטטיסטית כשלעצמם. המשמעות היא שה"במה" (רמת התחרות) חשובה יותר מלקט ביצועים אישיים ביוטיוב.מאחר שהמחקר נערך לאחר טורניר מונדיאל, היה ברור לחוקרים כי למוניטין הבינלאומי יש משקל מרכזי בחישוב. השתייכות (בהווה או בעבר) לנבחרת לאומית המדורגת גבוה בפיפ"א, מעלה משמעותית את השווי. הדבר משמש כמדד מייצג הן ל"איכות מוכחת" והן ל"סחירות", שכן חשיפה בינלאומית מגבירה את הפרופיל העולמי של הכדורגלן ואת הפוטנציאל המסחרי שלו. כאן אפשר גם להקיש בקלות על מעמדם של הישראלים בשוק ההעברות.לשם ההמחשה: מגן ימני שרשם מעל 100 הופעות בקבוצה בלגית, בישל 10 שערים וכבש לפחות שמונה בליגה שאינה אחת מחמש הבכירות – יימכר ב-45 מיליון יורו אם הוא ספרדי (פדרו פורו). הוא יעלה כמעט 35 מיליון אם הוא ברזילאי (דנילו), מעל 30 מיליון אם הוא פורטוגלי (נלסון סמדו), אבל מחירו יהיה נמוך מ-25 מיליון יורו אם הדרכון שלו ישראלי (ענאן חלאילי).

חישוב הערך אינו עוסק רק בשחקן עצמו, אלא גם במעמד הכלכלי של המועדונים המעורבים. המודל כולל משתנים לחוסן הפיננסי של הקבוצה המוכרת והרוכשת הפוטנציאלית. שחקן ממועדון "עשיר" בליגה בכירה (כמו הפרמיירליג) דורש באופן טבעי דמי העברה גבוהים יותר, פשוט כי למוכרת יש מנוף לחץ רב יותר לדרוש מחיר מקסימלי.במקביל, שוקללה במחקר גם הטיית "עדכניות". המערכת העניקה משקל גבוה לביצועים ב-12 עד 24 החודשים שקדמו להעברה. הדבר מבטיח שמי שהיה ברמה עולמית לפני חמש שנים אך דעך לאחרונה, לא יזכה להערכת יתר. בעוד שהמודל שואף ליישום גלובלי, קיימת בו הכרה בכך שלתפקידים שונים על הדשא יש הערכות שווי שונות. כך למשל, השוק משלם בדרך כלל פרמיה על שחקני התקפה (חלוצים וקשרים קדמיים) בהשוואה לשחקני הגנה.בסיכומו של דבר, הנתונים מראים כי 85% מהשונות בדמי ההעברה ניתנת להסבר על ידי גורמים אובייקטיביים. המסקנה היא שבעוד "תחושות בטן" ושמועות סוכנים שולטות בכותרות, הכסף בפועל מונע מלוגיקה רציונלית מאוד ומבוססת נתונים, שמתגמלת גיל צעיר, יציבות לטווח ארוך וניסיון ברמות הגבוהות.כדי ליישם את המסגרת התיאורטית הזו על ליגת העל הישראלית, המודל יצטרך להסתגל לתקרת הכלכלה הספציפית ולאופי "המכוון-ייצוא" של השוק המקומי. בעוד שמשתני הליבה (כמו חוזה וגיל) נותרים אוניברסליים, מקדם "עוצמת הליגה" יהיה נמוך משמעותית מבאירופה – כלומר, לשער בישראל יש משקל נמוך יותר מאשר לשער בבונדסליגה.יתר על כן, החישוב יעניק פרמיה כבדה על מעמד מקומי. בשל הגבלת הזרים, כדורגלן ישראלי איכותי נושא לרוב "ערך מקומי" מנופח עבור הקבוצות בארץ – ערך שלא בטוח שיהיה לו בחוץ. לכן, לא בטוח שבמקרה שלנו 85% מהשונות אכן ניתנת להסבר באמצעות גורמים אובייקטיביים בלבד.אחרי הכל, לפעמים קשה הרבה יותר להסביר העברה של ישראלי במיליון יורו אחד, מאשר העברה של כוכב עולמי ב-100 מיליון.