הקשקשנים יכולים להירגע: ישראל שולטת ברוב עזה
עודכן לאחרונה: 5.9.2026 / 19:48
בשלושים אחוזים הנותרים משטח הרצועה אכן יש חמאס. והוא אכן שולט באוכלוסייה. אבל גם האחיזה הזאת נחלשת. מי שסייע לכוחות צה"ל לתפוס את בכיר החמאס השבוע הם כוחות ערבים מקומיים שמשתפים פעולה עם ישראל
כוח מיוחד של צה"ל נכנס ללב עזה ביום שלישי וחטף את "ראש השב"כ" של החמאס, מועין אל-עראביד. האירוע, שלא תפס הרבה כותרות, מעיד על שליטתה האמיתית של ישראל ברצועה. מסתבר שאחרי הדיבורים על חמאס שמשתקם, ועל שליטה מלאה של ארגון הטרור בעזה, האמת שונה בתכלית.
ישראל לא פועלת כרגע בעצימות גבוהה ברצועה בגלל התיאום החשוב עם ארה"ב. יריבים פוליטיים מנצלים את המצב כדי לתקוף את הממשלה על כך שלא הכריעה את עזה בניגוד להתחייבויותיה. התחייבויות אגב שלא הפסיקו ללעוג להם מהרגע הראשון והציגו אותם כפנטזיות של ראש הממשלה, כולל הביטוי "הניצחון המוחלט" שהפך ללעג וקלס בפיהם, וכעת הם דורשים את אותו הדבר בדיוק.
אבל המציאות, מה לעשות, שונה בתכלית. ישראל שולטת בעזה כפי שלא שלטה בה מעולם, אולי חוץ מהתקופה שבין 1967 להסכמי אוסלו. חמאס עוד שם וחוסר הפעולה הישראלי יכול להתפרש כהמשך החידלון, אבל לא כך הם פני הדברים. בין רגע הכל יכול להתהפך מהקצה אל הקצה ברצועה, וכשזה יקרה זה יהיה מהיר ועוצמתי.
ההסכם שבמסגרתו הושבו כלל החטופים לא כבל את ידיהם של חיילי צה"ל ולא אילץ את הצבא לסגת אל מחוץ לתחומי הרצועה כמו שאר עסקאות החטופים שהיו על הפרק, ושנדחו על ידי בנימין נתניהו וחברי הקבינט המצומצם עם פרישתם של גדי איזנקוט ובני גנץ. למעשה ההיפך הוא נכון, העסקה העניקה גושפנקא ברורה מארה"ב שגם אחרי שחרור החטופים לא יהיה חמאס או כל ארגון טרור אחר בעזה.
גם אלה שמנסים להעצים את חוסר הפעולה הישראלי ואת הדיווחים על התעצמות חמאס, יודעים שהם מקשקשים. ראשית, כי כל העסק הזה מתרחש לכל היותר על שטח של 30 אחוז מרצועת עזה שעוד נמצא בידי ארגון הטרור. על הפרט הקטן הזה הם מנסים לדלג באלגנטיות.
גיל המעבר: התקופה שמגיעה בלי הוראות הפעלה
גם כשרצועת עזה הייתה זרועה לכל אורכה ורוחבה בישובים יהודיים, כולל אזורי חיץ, דרכי גישה, ואזורי חקלאות, כל אלה יחד לא תפסו יותר מ-35% משטחי הרצועה. היום ישראל מחזיקה ב-70% ממנה. אין באזור הזה יישובים יהודיים אבל יש שם אינספור חיילים, מוצבים, בסיסים, ואפילו לא ערבי אחד שמסתובב שם, או אפילו בית ערבי אחד עומד. חוץ מבתים שמשמשים למגורי חיילי צה"ל.
בשלושים אחוזים הנותרים אכן יש חמאס. והוא אכן שולט באוכלוסייה. אבל גם האחיזה הזאת נחלשת. מי שסייע לכוחות צה"ל לתפוס את בכיר החמאס השבוע הם כוחות ערבים מקומיים שמשתפים פעולה עם ישראל.
ישראל לא תיסוג כל עוד חמאס שם וכפי שהצהיר שוב נתניהו השבוע. זה יקרה מרצון או שלא מרצון. כל מה שנותר לראשי האופוזיציה לייחל לו שזה לא יקרה עד הבחירות. אבל לא תמיד תקוות מתגשמות.
העימות שפרץ השבוע בין טלי גוטליב לנתניהו החזיר, במעט, את העיסוק ברפורמה המשפטית, שנראה שבינתיים לא משמש מרכיב מרכזי בקמפיין הליכוד. האמת היא שעד יום שלישי, מועד סגירת הרשימות, אין ממש קמפיין לליכוד למעט קריאה לאחדות בימין. בזה נתניהו עסוק וכל פעולותיו הפוליטיות מכוונות לשם. בשלב הזה.
אבל הנושא המשפטי יחזור גם יחזור. ולא רק בגלל קמפיין פוליטי של מפלגה זו או אחרת, אלא בגלל הלו"ז המשפטי שפוגש את מערכת הבחירות בצורה סימביוזית מופלאה. בעוד זמן קצר יתחדשו הדיונים במשפט נתניהו. הפעם בלי נתניהו עצמו. את פרק העדות שלו כבר סיים.
עדי ההגנה הבאים שיעלו ויבואו כלאחר בושה לשולחן העדים הם הגיבורים המפוקפקים של תפירת התיקים הגסה והמרושלת ביותר שנעשתה בהיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית. אביחי מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשייך, חוקרי משטרה שעברו על החוק וגיבורי פרשת פגסוס שיאלצו להודות בפה מלא כיצד השתילו אמצעי האזנה לא חוקיים לאישים המעורבים בתיקים.
אחרי שנים של קריאות שווא: שוחד, מרמה הפרת אמונים, ואחרי שסעיף השוחד נשטף מזמן במי האסלה על ידי השופטים עצמם, מופע הגמגומים והתירוצים שישמע בבית המשפט, תוך כדי קמפיין הבחירות, הוא לא פחות ממכרה זהב עבור נתניהו ואנשיו. וגם סגירת מעגל לא קטנה.
התיקים האלה הם שהפריעו לנתניהו להרכיב ממשלה והביאו את החרמות נגדו, ואלו עשויים להיות אותם תיקים שיביאו לו כעת את הניצחון. אין דבר שיותר מרתיח את תומכי הליכוד מהרדיפה שביצעו אנשי המערכת נגד המנהיג, לא משנה אם הם אוהבים אותו או לא, או סומכים עליו או לא. זה מנגנון רפלקסיבי שקמפיין הליכוד יידע לסחוט עד הטיפה האחרונה.
החתימה על המרוץ המשותף של בצלאל סמוטריץ' ומשה פייגלין המחישה עד כמה תזזיתית היא המערכת הפוליטית, והשיא עוד לפניה. כל הסקרים שנעשו בשנים האחרונות התייחסו לרשימות קיימות ולכאלה חדשות שהכריזו על הצטרפותם. הם לא חזו את מה שלא ניתן לחיזוי.
כמו למשל ריצה משותפת של הרגע האחרון של נפתלי בנט ויאיר לפיד עם איינזקוט או הציונות הדתית ופייגלין יחד עם עופר וינטר. לכן כל מה שקרה או יקרה עד יום שלישי לא רלוונטי בשום דרך.
הדבר היחיד שהסקרים יכולים לעשות עכשיו הם לסייע לכל השחקנים להעריך, פחות או יותר, את מקומם האמיתי, לדעת אם עליהם לרוץ לבד או להתחבר, וכן לצורכי משא ומתן לחיבור – מי עומד בראש ואיך יראה הרכב הרשימה. אין לסקרים האלה דבר וחצי דבר בניסיון להעריך את תוצאות הבחירות.
מיום שלישי בעשר בערב, נפתח המשחק האמיתי. אין יותר חיבורים. המקסימום שיכול להשתנות אלו פרישות. ביום ראשון יציגו בנט ולפיד את רשימתם לכנסת, וסמוך אליהם יעשה זאת גם איזנקוט. העובדה שמדובר בשני אירועים נפרדים לא מעיד על ההמשך.
בין יום ראשון לשלישי יש יומיים תמימים. זה המון זמן לייצר רשימה אחת במידת הצורך. והצורך הזה נראה יותר רלוונטי מיום ליום. כי מועד הצגת הרשימה של "ביחד בראשות בנט" ביום ראשון, יהיה גם יום קבורתה של מפלגת יש עתיד, שקרסה השבוע במהירות של מגדל קלפים.
לזכותו של יאיר לפיד יאמר שהצליח עד הרגע האחרון, עד הימים הספורים שלפני הצגת הרשימה בה הבינו 24 חברי הכנסת החברים כעת ביש עתיד שזו הפעם האחרונה שהם יראו את לשכות הח"כים שלהם מבפנים, לשמור על שקט תעשייתי הכרחי בתוך המפלגה מבלי שחבורת ח"כים ממורמרים מסתערים על מטה המפלגה הגוועת עם מקלות וקלשונים.
למרות מיעוט יחידי הסגולה שישובצו במקומות הנראים כרגע ריאליים יחסית, הצליח לשמור על הרוב – דומם. מקבל את גזירת הגורל בשקט וענווה עצורה. בלי מרידות ובלי מהומות. הוא זה שהביא אותם לפוליטיקה. הוא גם זה שהוציא אותם. זו דרכו של עולם. לפעמים הם נפלטים בבודדת, לפעמים בצרורות.
מהיקירים לו נפרד לפיד בהודעה מוקדמת. בפגישה אישית. ממיקי לוי אפילו ביקש להישאר במפלגה ולשמש נשיא מוסדותיה. במפלגה כמו יש עתיד המוסדות פיקטיביים והעומד בראשם כמוהו כדחליל במרכז הגינה, אבל גם זו דרך מכובדת להיפרד כידידים.
למעשה, למרות שיש עתיד על הנייר קיימת, המיזם הגדול של לפיד שהחל ב-2013 הגיע בבחירות 2026 לסיומו. זו לא רק הסיעה בכנסת, זה גם אלפי פעילים, עשרות חברי מועצת עיר ברחבי הארץ, ופרישה מרשימה בשטח – הכל בקריסה.
חלק יישארו לעבוד בשביל בנט, הרוב כנראה שלא. במידה שיגיעו למסקנה שהמירוץ הזה לא הולך לשום מקום, יתכן שיבקשו מקום להסתופף ברשימתו של איזנקוט.
יו"ר ישר לא מיהר עד כה לצרף אליו את לפיד ובנט, לא נענה לחיזוריהם, וסבר שטובת הגוש היא ריצה נפרדת. השלם קטן מסך חלקיו. אבל כל זה תקף בתנאי ששני החלקים עוברים את אחוז החסימה. עד יום שלישי יצטרך איזנקוט להחליט אם זה המצב, מה שיאלץ אותו לאסוף אותם לחיקו.
גם בנט יצטרך לעבור סוויץ' תודעתי רציני כדי שזה יקרה. ממועמד לראשות ממשלה, דבר אליו יוכל לנסות לחתור גם בראש מפלגה קטנה אבל בהכרח כראש מפלגה כלשהי, יאלץ ראש הממשלה לשעבר לגנוז את החלום סופית ולעבור להיות מספר 2 של מישהו. זו לא החלטה פשוטה. אבל אולי תתברר ככורח המציאות.
גם עופר וינטר באותה דילמה ערב סגירת הרשימות. כרגע הוא לבד. לא מתכוון להתחבר ולא להתאחד. הוא עוד הספיק, יחד עם מספר 2 שלו יוסף חדד, להוציא סרטון שלועג לאיחוד של סמוטריץ' ופייגלין בקביעה שהימין לא יכול לנצח עם דמויות ישנות, רק חדשות. כמוהו.
בשלב הזה וינטר עדיין מאמין בכוחו להביא מצביעים מהגוש השני. למרות אמירתו שיתמוך בנתניהו לראשות הממשלה שפגעה בו. אבל הסקרים של הימים הקרובים עשויים לגרום גם אצלו לחשיבה מחודשת.
נכון שיש לו עוד הפתעות. הציבור בקושי שמע אותו, וכמעט שלא שמע את האישים המרכיבים את רשימתו. רובם עדיין לא התראיינו. אם יגלה בקרוב שפוטנציאל הגדילה שלו בא מהימין בלבד ולא מקולות הימין החונים באופוזיציה כמו שחשב – יאלץ לעשות חשיבה מחודשת, מה עוד שכרגע אביר האיחוד בימין הוא סמוטריץ'.
למרות שזה איחוד יחסית קטן, בציבור הימני אוהבים את הנכונות. את הורדת האגו והקריאה לאיחוד השורות במחנה. וינטר נחשב כרגע לסרבן אחדות. שחקן יחיד ולא קבוצתי. אם זה יפגע בו או לא – מוקדם לדעת.
ביום שני היה לילה לבן בקרני שומרון. שם התכנסו הצדדים: פייגלין והנושא ונותן בשמו שי מלכה מצד אחד, סמוטריץ' והנושא ונותן בשמו עומר רחמים מהצד השני. באמצע ראש מועצת היישוב, יונתן קוז'ניץ. שהוא בכלל חבר מרכז הליכוד.
משימת האיחוד הייתה משימת חייו בשבוע האחרון. יום שני היה הלילה הלבן השני ברציפות שלו. כשהסתיים הכל הלכו רוב המעורבים לנוח. קוז'ניץ הלך לפתוח את בתי הספר והגנים במועצה ביום הראשון לפתיחת הלימודים 1 בספטמבר.
באחד מבתי הספר שלו לומד הבן של סמוטריץ', שגר ביישוב הסמוך קדומים. פייגלין עצמו גר בקרני שומרון. קוז'ניץ היה סחוט ועייף אבל מבסוט. שלב א' הושג. אורנים קטן. השלב הבא זה לנסות לצרף את וינטר. אולי גם את נועם.
וינטר נראה כמו אגוז קשה בשלב הזה, אבל יש עוד כמה ימים לנסות לרכך אותו. גם נתניהו לא אמר את המילה האחרונה בנושא. יש ברשותו חמישה שריונים שנועדו בין הייתר לפתור בעיות פרסונאליות שעשויות להגיע אם וכאשר. כאמור רק ביום שלישי, יפתח המשחק באמת.
הכתבה דנה בשליטתה של ישראל ברצועת עזה, ומציינת כי בניגוד לתפיסה הרווחת, ישראל שולטת בכ-70% משטח הרצועה, שבו אין נוכחות ערבית אזרחית. נטען כי חמאס שולט רק ב-30% הנותרים, וכי גם אחיזתו שם נחלשת, כפי שהודגם בחטיפת בכיר חמאס, מועין אל-עראביד, בסיוע כוחות ערבים מקומיים. העסקה להשבת החטופים, נטען, העניקה לישראל גושפנקה אמריקאית להמשך פעילותה בעזה. הכתבה מבקרת את יריביה הפוליטיים של הממשלה על כך שהם תוקפים אותה על אי-הכרעת חמאס, וטוענת כי המציאות שונה בתכלית ממה שמוצג.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.