השד הדמוגרפי

המאמר דן בחרדה הדמוגרפית המניעה תהליכים פוליטיים בישראל ובעולם, וטוען כי היא מוגזמת ומוטעית. בניגוד לתחזיות אפוקליפטיות על התכווצות אוכלוסייה עקב ירידה בשיעור הילודה, המאמר מסביר כי מודלים דמוגרפיים מורכבים יותר משיעור פריון ממוצע.

ההיסטוריה מראה שמגמות דמוגרפיות לא מתנהגות באופן אקספוננציאלי לטווח ארוך, וגם קצב ההשתנות שלהן איננו קבוע.

הוא מדגים באמצעות מודל של שתי קבוצות אוכלוסייה (״כחולים״ ו״ירוקים״) כיצד אוכלוסייה יכולה לגדול גם כאשר שיעור הפריון הממוצע נמוך מרמת התחלופה, וזאת עקב שינויים בהרכב הקבוצות ובשיעורי המעבר ביניהן. המאמר מדגיש כי שינויים דמוגרפיים אינם מובילים בהכרח להכחדה תרבותית, אלא לעיתים קרובות להעשרה ולשגשוג, כפי שקרה בתרבות ההלניסטית וברומא העתיקה.