השכנים ביקשו לחסום את שביל הגישה. בית המשפט מצא פתרון ביניים

function addEventClick(elem, did) { var time = new Date(); var id = $(elem).attr('id'); dataLayer.push({ 'event': 'user click', 'eventInfo': { 'did': did, 'user_ID': user_id, 'promoID': id, 'time stamp': time } }); }

על המדור

ממומן סקירה: מתלי נירוסטה לאביזרי טיגון אוויר Ninja Crispy FN101 (סט 3 יחידות) AliExpress לצפייה בביקורת ←

מדור זה ירכז עבור קוראינו באופן שבועי פסקי דין מעניינים שהתפרסמו בעת האחרונה. במסגרת המדור נשתדל לבחור פסקי דין בתחומי הליבה הכלכליים של גלובס שניתן ללמוד מהם לדעתנו דבר מה עקרוני או שיכולים לשרת את קוראינו במסגרת עיסוקיהם. לכל פסק דין נגיש תקציר וכן את משמעות הפסיקה. מספר התיק המתפרסם יאפשר למי שמבקש להעמיק לקרוא את המקור. מוזמנים להעביר לנו פסקי דין מעניינים למייל [email protected]

מדור זה ירכז עבור קוראינו באופן שבועי פסקי דין מעניינים שהתפרסמו בעת האחרונה. במסגרת המדור נשתדל לבחור פסקי דין בתחומי הליבה הכלכליים של גלובס שניתן ללמוד מהם לדעתנו דבר מה עקרוני או שיכולים לשרת את קוראינו במסגרת עיסוקיהם. לכל פסק דין נגיש תקציר וכן את משמעות הפסיקה. מספר התיק המתפרסם יאפשר למי שמבקש להעמיק לקרוא את המקור. מוזמנים להעביר לנו פסקי דין מעניינים למייל [email protected]

function addEventClick(elem, did) { var time = new Date(); var id = $(elem).attr('id'); dataLayer.push({ 'event': 'user click', 'eventInfo': { 'did': did, 'user_ID': user_id, 'promoID': id, 'time stamp': time } }); }בית המשפט ביטל הסכם ממון שהעניק את כל הנכסים לאישה
הפסיקה בקצרה: ביהמ"ש ביטל באופן חריג הסכם ממון בשל עושק הבעל שחתם עליו כדי להימנע מגירושים.ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים ביטל בשבוע שעבר באופן חריג הסכם ממון למרות שאושר כנדרש. בני זוג חרדים, הורים לארבעה שהיו נשואים 28 שנים התגרשו. ההסכם נחתם כעשור לפני הפרידה וקבע כי הזכויות בדירת המגורים ודירה נוספת יהיו כולן בבעלות האישה וכי הבעל ישלם מזונות בגובה 9,500 שקל, למרות שהשתכר 6,200 שקל. ההסכם גם קבע שכל צד יישאר עם חשבון הבנק שלו והזכויות הסוציאליות והפנסיוניות. זאת כשהבעל לא החזיק חשבון והקופה המשפחתית התנהלה מחשבון האישה.
הבעל טען כי יש לבטל את ההסכם בשל עילת העושק שבחוק החוזים, הקובעת כי מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני את מצוקתו ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה – רשאי לבטל את החוזה.
האישה טענה כי הבעל ידע על מה חתם וכי הסתבך בחובות ועם העולם התחתון, סבל מהתמכרויות, נעדר מהבית, בעוד היא דאגה להוצאות משק הבית.
השופטת אורית בן דור ליבל קבעה כי הסכם הממון מהווה עושק של הבעל. האישה ניצלה את מצוקתו בזמן שחשש מגירושים; הוכח שהתנתה את המשך הזוגיות בחתימה על הסכם ושהייתה "מודעת לחולשת התובע שיעשה כל דבר על מנת להבטיח שלא תיפרד, וניצלה זאת תוך שהיא הציגה לו מצג להיות ההסכם 'הסכם מגירה' שלא ימומש".
הבעל הסכים לחתום כדי למנוע גירושים כי סבר שההסכם לא יבוצע. "מצאתי לקבל את גרסת התובע לפיה סבל מתלות יתר קיצונית בנתבעת והיה חרד מפני אפשרות של גירושים, ועל כן היה נכון למלא את כל מבוקשה", פסקה השופטת.
השופטת קבעה כי ההסכם חד צדדי לטובת האישה. הבעל נותר ללא קורת גג וללא זכויות בנכסים, בעוד שהאישה נותרה עם 2 דירות ומלוא הזכויות שנצברו. בעקבות ביטול ההסכם הבעל יקבל מחצית מהזכויות בדירות. האישה חויבה לשלם לו 70 אלף שקל הוצאות משפט.
משמעות הפסיקה: ניתן לבטל הסכם באופן חריג בשל עושק צד אחד. יש להוכיח את מצבו והתנהגותו, וכי ההסכם נוצר כתוצאה מניצול גרוע במידה לא סבירה.
מספר תיק: 51556-03-24קראו עוד

הפסיקה בקצרה: ביהמ"ש ביטל באופן חריג הסכם ממון בשל עושק הבעל שחתם עליו כדי להימנע מגירושים.

ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים ביטל בשבוע שעבר באופן חריג הסכם ממון למרות שאושר כנדרש. בני זוג חרדים, הורים לארבעה שהיו נשואים 28 שנים התגרשו. ההסכם נחתם כעשור לפני הפרידה וקבע כי הזכויות בדירת המגורים ודירה נוספת יהיו כולן בבעלות האישה וכי הבעל ישלם מזונות בגובה 9,500 שקל, למרות שהשתכר 6,200 שקל. ההסכם גם קבע שכל צד יישאר עם חשבון הבנק שלו והזכויות הסוציאליות והפנסיוניות. זאת כשהבעל לא החזיק חשבון והקופה המשפחתית התנהלה מחשבון האישה.

הבעל טען כי יש לבטל את ההסכם בשל עילת העושק שבחוק החוזים, הקובעת כי מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני את מצוקתו ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה – רשאי לבטל את החוזה.

האישה טענה כי הבעל ידע על מה חתם וכי הסתבך בחובות ועם העולם התחתון, סבל מהתמכרויות, נעדר מהבית, בעוד היא דאגה להוצאות משק הבית.

השופטת אורית בן דור ליבל קבעה כי הסכם הממון מהווה עושק של הבעל. האישה ניצלה את מצוקתו בזמן שחשש מגירושים; הוכח שהתנתה את המשך הזוגיות בחתימה על הסכם ושהייתה "מודעת לחולשת התובע שיעשה כל דבר על מנת להבטיח שלא תיפרד, וניצלה זאת תוך שהיא הציגה לו מצג להיות ההסכם 'הסכם מגירה' שלא ימומש".

הבעל הסכים לחתום כדי למנוע גירושים כי סבר שההסכם לא יבוצע. "מצאתי לקבל את גרסת התובע לפיה סבל מתלות יתר קיצונית בנתבעת והיה חרד מפני אפשרות של גירושים, ועל כן היה נכון למלא את כל מבוקשה", פסקה השופטת.

השופטת קבעה כי ההסכם חד צדדי לטובת האישה. הבעל נותר ללא קורת גג וללא זכויות בנכסים, בעוד שהאישה נותרה עם 2 דירות ומלוא הזכויות שנצברו. בעקבות ביטול ההסכם הבעל יקבל מחצית מהזכויות בדירות. האישה חויבה לשלם לו 70 אלף שקל הוצאות משפט.

משמעות הפסיקה: ניתן לבטל הסכם באופן חריג בשל עושק צד אחד. יש להוכיח את מצבו והתנהגותו, וכי ההסכם נוצר כתוצאה מניצול גרוע במידה לא סבירה.

function addEventClick(elem, did) { var time = new Date(); var id = $(elem).attr('id'); dataLayer.push({ 'event': 'user click', 'eventInfo': { 'did': did, 'user_ID': user_id, 'promoID': id, 'time stamp': time } }); }ללא שימוע: רשות התעופה האזרחית תשלם מאות אלפי שקלים לטייס שפוטר לא כדין
הפסיקה בקצרה: ביהמ"ש קבע כי הפיטורים מחברת תעופה נעשו ללא בסיס עובדתי וללא שימוע על רקע יחסים עכורים.בימ"ש השלום בת"א חייב את רשות התעופה האזרחית לשלם כ־300 אלף שקל לטייס ששימש כ"ממונה על מבצעים" בחברת טמיר נתיבי תעופה. זאת לאחר שהרשות גרמה לפיטוריו בניגוד לכללי המשפט המנהלי.
רת"א מופקדת על הסדרת התעופה האזרחית בישראל והוקמה מכוח החוק. חברת התעופה הפרטית שבה עבד התובע מחזיקה בצי מטוסים והיא מפוקחת על ידה. פסק הדין עוסק באחריותו הנזיקית של רגולטור שהפעיל את סמכותו לפטר עובד בחברת תעופה פרטית ללא בירור עובדתי ומבלי לערוך שימוע כנדרש.
במשך 8 שנים כיהן התובע בתפקיד. ב־2019, כשהוא בן 65, פנה עובד ברת"א לחברת התעופה ודרש להפסיק את העסקת התובע בטענה כי אין לו את הכישורים הנדרשים לביצוע התפקיד. חברת התעופה נאלצה להסכים לכך כדי שלא ייפגע רישיונה.
התובע הגיש תביעה נזיקית בטענה שרת"א פעלה בניגוד למשפט המנהלי מתוך נקמנות אישית. בין התובע לבין המפקח עליו מרת"א התגלעו מחלוקות מקצועיות כך שהתובע חלק על החלטות רת"א. רת"א טענה כי אין לו את הכישורים לתפקיד ולכן החליטה שעל חברת התעופה לפטרו.
6 שנים התנהלה התביעה עד שהחודש קבע השופט רונן אילן כי החלטת הרשות לפיטורי התובע התקבלה בסתירה לעיקרי הצדק הטבעי ולמשפט המנהלי וניתנה על רקע מערכת יחסים עכורה. "גם כאשר קיימת לרשות סמכות לפעול, עליה להפעיל אותה באופן שאינו חורג מן הנדרש להשגת התכלית", קבע השופט. נקבע כי לרת"א לא הייתה תשתית עובדתית לקבלת ההחלטה, לא ניתנה לתובע או לחברת תמיר זכות טיעון לפני ההחלטה ומבלי שנשקלה סנקציה אחרת מידתית יותר. "רת"א בחרה לנקוט בסעד דרקוני חסר הצדקה, באדישות לתוצאות הדרמטיות של התובע, ובנסיבות שמצדיקות הטלת חבות בנזיקין".
בקשת התובע להיקף הנזק התקבלה חלקית והסכום הועמד על 150 אלף שקל עבור 12 חודשי עבודה שהפסיד ונזק לא ממוני בגובה 45 אלף שקל, בצירוף הצמדה וריבית. בנוסף חויבה רת"א ב־90 אלף שקל שכר טרחת עו"ד לתובע וחברת טמיר. התובע יוצג ע"י עוה"ד מני בן מאור ואירה שרפמן.
משמעות הפסיקה: גוף מנהלי המבקש להעביר אדם מתפקידו נדרש להוכיח תשתית עובדתית מבוססת וברורה ולאפשר לו הזדמנות נאותה להשמיע טיעוניו.
מספר תיק: 8682-07-20קראו עוד

הפסיקה בקצרה: ביהמ"ש קבע כי הפיטורים מחברת תעופה נעשו ללא בסיס עובדתי וללא שימוע על רקע יחסים עכורים.

בימ"ש השלום בת"א חייב את רשות התעופה האזרחית לשלם כ־300 אלף שקל לטייס ששימש כ"ממונה על מבצעים" בחברת טמיר נתיבי תעופה. זאת לאחר שהרשות גרמה לפיטוריו בניגוד לכללי המשפט המנהלי.

רת"א מופקדת על הסדרת התעופה האזרחית בישראל והוקמה מכוח החוק. חברת התעופה הפרטית שבה עבד התובע מחזיקה בצי מטוסים והיא מפוקחת על ידה. פסק הדין עוסק באחריותו הנזיקית של רגולטור שהפעיל את סמכותו לפטר עובד בחברת תעופה פרטית ללא בירור עובדתי ומבלי לערוך שימוע כנדרש.

במשך 8 שנים כיהן התובע בתפקיד. ב־2019, כשהוא בן 65, פנה עובד ברת"א לחברת התעופה ודרש להפסיק את העסקת התובע בטענה כי אין לו את הכישורים הנדרשים לביצוע התפקיד. חברת התעופה נאלצה להסכים לכך כדי שלא ייפגע רישיונה.

התובע הגיש תביעה נזיקית בטענה שרת"א פעלה בניגוד למשפט המנהלי מתוך נקמנות אישית. בין התובע לבין המפקח עליו מרת"א התגלעו מחלוקות מקצועיות כך שהתובע חלק על החלטות רת"א. רת"א טענה כי אין לו את הכישורים לתפקיד ולכן החליטה שעל חברת התעופה לפטרו.

6 שנים התנהלה התביעה עד שהחודש קבע השופט רונן אילן כי החלטת הרשות לפיטורי התובע התקבלה בסתירה לעיקרי הצדק הטבעי ולמשפט המנהלי וניתנה על רקע מערכת יחסים עכורה. "גם כאשר קיימת לרשות סמכות לפעול, עליה להפעיל אותה באופן שאינו חורג מן הנדרש להשגת התכלית", קבע השופט. נקבע כי לרת"א לא הייתה תשתית עובדתית לקבלת ההחלטה, לא ניתנה לתובע או לחברת תמיר זכות טיעון לפני ההחלטה ומבלי שנשקלה סנקציה אחרת מידתית יותר. "רת"א בחרה לנקוט בסעד דרקוני חסר הצדקה, באדישות לתוצאות הדרמטיות של התובע, ובנסיבות שמצדיקות הטלת חבות בנזיקין".

בקשת התובע להיקף הנזק התקבלה חלקית והסכום הועמד על 150 אלף שקל עבור 12 חודשי עבודה שהפסיד ונזק לא ממוני בגובה 45 אלף שקל, בצירוף הצמדה וריבית. בנוסף חויבה רת"א ב־90 אלף שקל שכר טרחת עו"ד לתובע וחברת טמיר. התובע יוצג ע"י עוה"ד מני בן מאור ואירה שרפמן.

משמעות הפסיקה: גוף מנהלי המבקש להעביר אדם מתפקידו נדרש להוכיח תשתית עובדתית מבוססת וברורה ולאפשר לו הזדמנות נאותה להשמיע טיעוניו.

הפסיקה בקצרה: ביהמ"ש נדרש להכריע האם יוקם קיר שימנע את השימוש בשביל גישה משותף לשתי חלקות בצפת.

בעלת קרקע בצפת הגישה תביעה לביהמ"ש המחוזי בנצרת נגד שכניה עימם היא חולקת שביל גישה, על מנת שיצהיר בפס"ד הצהרתי כי שכניה לא רשאים לגדר את חלקתם בקיר שימנע ממנה שימוש בשביל המשותף. בניית הקיר צפויה להותיר שביל ברוחב 70 ס"מ שאין מחלוקת שלא ניתן יהיה לעשות בו שימוש סביר.

השופטת עינב גולומב קבעה כי מדובר בסיטואציה של עסקאות נוגדות במקרקעין: האחת, התחייבות של החברה המוכרת והרוכש המקורי של החלקה השכנה כלפי התובעת לפיה מובטחת לה זכות מעבר; העסקה השנייה היא של רוכשי החלקה השנייה שקנו אותה כאשר היא נקייה מכל זכות לצד שלישי. נקבע כי זכותה של התובעת גוברת מאחר והנתבעים היו מודעים היטב בעת הרכישה לקיומו של השביל ולשימוש המשותף, אך עצמו עיניהם.

בנוסף נקבע כי לנתבעים טעמים לגיטימיים לבטל את השימוש המשותף, בדרך של קניית קיר בינם לשכנה, במיוחד על רקע היחסים העכורים והטענות לחיכוך. נקבע כי האיזון הראוי הוא ביטול זכות המעבר של התובעת בשביל המשותף, כך שתרחיב את השביל על חשבון השטח שלה.

השכנים חויבו לשלם מחצית מסכום השיפוץ שתאלץ לעשות להרחבת השביל. "תשלום כאמור הוא מוצדק שכן הנתבעים הם שמבקשים לשנות את מצב הזכויות הקיים, דבר שמצאתי אמנם כי הוא לגיטימי לגופם של דברים, אולם כרוך בעלויות שאין הצדקה שהתובעת תישא בהן לבדה. במכלול הנסיבות, סבורני כי מן הראוי לחלוק אותן בשווה בין הצדדים", קבעה השופטת. העלויות הוערכו ב־52 אלף שקל ולכן הנתבעים חויבו לשלם לתובעת 26 אלף שקל.

משמעות הפסיקה: ניתן לבטל את זיקת ההנאה בשטח משותף מכוח הסכם, באיזון בין זכויות ותוך חיוב בתשלומים.

לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שםניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.

לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון