ואם היו מעירים אותו?

המאמר מבקר בחריפות את טענת ראש הממשלה בנימין נתניהו כי מחדל 7 באוקטובר נבע מכך שלא העירו אותו, וטוען כי זו הסרת אחריות שטחית. הכותב גורס כי גם אם נתניהו היה מתעורר, הדבר לא היה משנה את התוצאה, שכן המחדל הוא תוצר של עשורים של מדיניות שגויה כלפי חמאס והרצועה, שנתניהו היה שותף מרכזי בעיצובה.

הוא רוצה שנחשוב שבין טבח, אונס וחטיפה המוניים של אזרחים ישראלים, לבין מניעה מוחלטת של כל האירוע הנורא הזה, עומדות רק כמה דקות יקיצה של ראש הממשלה.

המאמר מפרט את אחריותו של נתניהו לאורך השנים, החל מהתמודדותו עם הסכמי אוסלו, דרך ההתנתקות (לה הצביע בעד ארבע פעמים), שחרור סינוואר בעסקת שליט, ועד הימנעות מתמרון קרקעי עמוק במבצע צוק איתן ודחיית הצעות לחסל את סינוואר. הכותב מדגיש כי הבעיה המרכזית אינה השכמה לילית, אלא רצון להימנע מחיכוך עם האויב וחוסר הבנה של מהותו.

נתניהו הוא האחראי העליון למחדל שהביא לטבח, אבל הוא גם שינה את דרכיו בלחימה.

לסיכום, המאמר קובע כי נתניהו מתעורר תמיד מאוחר מדי, וכי שינוי התנהגות תחת אש אינו למידה אמיתית, אלא רק שינוי טקטי שאינו משנה את הנרטיב הפנימי השגוי.