ושוב המראה אשמה
ישראל ממשיכה להתנהל כאילו 7 באוקטובר מעניק לה צידוק מוסרי ומדיני לעשות ככל העולה על רוחה. גם כשהעולם מוטרד, אנחנו חוזרים שוב ושוב להסברים לא רלוונטיים. זה אפשרי, אבל המחיר לכך כבד
המאמר דן בשני ריטואלים ישראליים בתגובה לביקורת בינלאומית על הסכסוך הישראלי-פלסטיני: ייחוס מניעים אפלים למבקרים (כמו אנטישמיות או השפעה מוסלמית), והטענה שאלימות מתנחלים היא נגע שולי שניתן לפתור באמצעות "הסברה טובה".
העולם אמנם מוטרד מהאלימות היהודית הגואה באיו"ש, שמלווה באוזלת יד של כוחות הביטחון ותמיכה בשתיקה מצד חברים בקואליציה, אך הביקורת רחבה יותר ונוגעת בין היתר לתמיכה הגוברת שנרשמת בשיח הפוליטי והציבורי בישראל בשלילה מוחלטת של רעיונות בדבר הסדר מדיני עם הפלסטינים ודבקות בהאצת מפעל ההתנחלויות.
המאמר מצביע על כך שהעולם מודאג לא רק מהאלימות, אלא גם מהדבקות בהאצת ההתנחלויות ושלילת הסדר מדיני. ישראל, לטענת הכותב, מתכחשת למציאות ומתבססת על תחושה של "העולם כולו נגדנו", תוך התעלמות מההשלכות ארוכות הטווח של מדיניותה על מעמדה הבינלאומי ועל אופייה כמדינה.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.