"זכרו – העולם גדול ומורכב": אורן נהרי נפרד ממאזיניו בתוכנית אחרונה

הבוקר (שבת) שודרה תוכניתו האחרונה של אורן נהרי ב'כאן' רשת ב', על רקע החמרה במצבו הבריאותי בעקבות מחלת ניוון השרירים ALS, המקשה עליו לכתוב, לדבר ואף לנשום.

"בוקר טוב ושבת שלום לכם, המאזינות והמאזינים. ראשית, הודעה לא קלה. זו התוכנית האחרונה של 'שבת עם אורן נהרי' והפודקאסט 'שנה בשעה'", אמר נהרי בפתיחת התוכנית. "כידוע לרבים מכם, אני חולה בניוון שרירים. המחלה מתקדמת במהירות. היא כבר פוגעת במערכות הנשימה, הבליעה והדיבור, ולא אוכל להמשיך ולשדר".

לאחר מכן הוסיף נהרי: "מכיוון שזו התוכנית האחרונה בחרתי בשעה הראשונה לתת מבט על מצב העולם היום, מבחינה מדעית ומבחינה מדינית ולהשמיע כמה מהשירים האהובים עליי ביותר. בשעה השנייה, 'שנה בשעה' – ושוב, צר לי מאוד שלא נסיים את מסענו עד תום המאה ה-20 – אבל נסיים את שנת 1961 עם טביעת האונייה אגוז, המאבק על השלטון בסין, חיסול הרודן טרוחיו וההפיכה הצבאית בדרום קוריאה".

מפיקי התוכנית הכינו לו הפתעה ושידרו ברכה מוקלטת מנשיא המדינה יצחק הרצוג. "בעידן הרשתות החברתיות כשהדיון נהיה רדוד ושטח,  התוכנית שלך הציגה כיצד יש לנהל דיון מעמיק, מכבד ומרחיב אופקים", אמר הנשיא.

בכל מוצאי שבת בטלוויזיה, הביא אורן נהרי את העולם לציבור הישראלי. עוד לא היה מבחר ערוצים, ובוודאי שלא אינטרנט, טלפונים סלולריים, רשתות חברתיות או שידורי יוטיוב. העולם, כל מה שמחוץ לישראל, היה רחוק בהרבה מהיום, ונהרי היה מי שהביא את החדשות משם. בין אם מדובר במראות המחרידים מבוסניה ורואנדה, בפסטיבלים הצבעוניים מהודו או במערכות הבחירות מארצות הברית – הוא דיווח, הסביר, הביא את הקולות ואת התמונות שהפכו להיסטוריה.

נהרי הנגיש לציבור הישראלי גם את המרחב ואת הזמן. כעורך חדשות החוץ של רשות השידור הציבורי, וכמגיש 'רואים עולם' ו'גלובוס' ששודרו בערוץ הראשון מדי שבת, חשף את החברה הישראלית למתרחש מחוץ לישראל. הוא כתב ספרים ומאמרים בעיתון, לא רק על העולם אלא גם על תרבות, מדע, פוליטיקה והיסטוריה.

בשנים האחרונות הגיש את תכנית הרדיו 'שבת עם אורן נהרי' שעסקה במגוון עצום של נושאים. לתוכנית היה מבנה ייחודי: בשעה הראשונה עסק נהרי בסוגיות אקטואליות, תוך דיון עם מומחים, ובשעה השנייה שנקראה 'שנה בשעה' סקר התרחשויות מרכזיות בשנה אחת במאה העשרים. במשך שלוש שנים, הקדיש נהרי תכנית לכל שנה מ-1901 ועד 1961.

במהלך התוכנית האחרונה, המרואיינים שהועלו לשידור לדבר על נושאים בהם הם מתמחים ביקשו לנצל את הבמה כדי להביע את הערכתם למפעל חייו של נהרי ולאחל לו בריאות.

המרואיין הראשון, פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית ולתקשורת בינלאומית, באוניברסיטאות בר-אילן ורייכמן אמר בקול רועד: "אני מכיר אותך עוד מזמן שהיית סטודנט באוניברסיטה העברית והשתתפתי בכל סוגי התוכניות הרדיופוניות והטלוויזיוניות שערכת והגשת כולל התוכנית הזאת, שבת עם אורן נהרי.

"תפרת אותה יחד עם מיה טלמון, שותפתך הנאמנה, בדיוק לפי מידותיך ותחומי העניין הרבים והמגוונים שלך. בנית פורמט רדיופוני מצוין לשתי שעות שונות, כאשר השעה השנייה, שנה בשעה, הייתה הברקה. הזמנת לתוכנית אורחים, מומחים מתחומי ידע שונים, אבל הידע שלך הוא כל כך ענק ועמוק, שלפעמים על נושא נתון ידעת לא פחות מהמרואיינים שלך. לכן, בתוכנית היו הרבה יותר שיחות מעמיקות מאשר ראיונות מהסוג הנדוש".

גלבוע המשיך ותיאר את התוכנית שעסקה כמעט בכל תחומי הדעת, בהם מדעי הרוח, כגון היסטוריה, דתות, תרבות, ספרות ואמנות; מדעי החברה, יחסים בינלאומיים, כלכלה, פסיכולוגיה ותקשורת; המצאות, רפואה, מדע וטכנולוגיה.

"כמעט בכל תכנית דיברת על ספר, קלאסי או חדש, כי אתה קורא מכור לספרים מכל הסוגים", אמר, והוסיף: "הידע והלמידה שהתוכנית הזו הקיפה בשלוש וחצי השנים שבה היא שודרה, שקול למה שלומדים באוניברסיטה לשני תארים אקדמיים לפחות. בזכותך, היא שאבה קהילה עצומה של מאזינים קבועים, שלא יכלו להתחיל את השבת בלעדיה וחיכו לה כל השבוע. בשמם נכיר לך תודה על שערכת והגשת אותה בשנים האחרונות. היא תחסר מאד לכל מי שהשתתף בה ולכל מי שהאזין לה".

בהמשך סיפר נהרי כי דווקא בשבוע הפרידה נרשמה עלייה ניכרת בהאזנות לתוכנית. "בשבוע שבו התבשרנו על עלייה של 12% בהאזנה לתוכנית, 162 אלף בני אדם כל שבת בבוקר – וזאת בלי לספור את כל ההאזנות הנדחות, בשידורים חוזרים ובאונליין – זה השבוע שבו אני נפרד מכם", אמר נהרי. "יש רגעים בחיים שאדם מדמיין מראש איך יראו. מתברר שהמציאות תמיד שונה. חשבתי לא פעם על הרגע שבו אצטרך לומר שלום לבמה הזו. תמיד דמיינתי אותו רחוק, אי שם באופק, לא כאן, לא עכשיו. אבל המחלה לא שואלת אותנו מתי נוח לנו".

אחד ממרואייניו הקבועים, מנהל היחידה לקשרים בינלאומיים בסוכנות היהודית, יגאל פלמור, אומר ל'דבר': "לא הייתי מסוגל להקשיב. מרגע שנודע על מחלתו של אורן, היד שלי רועדת והלב הולם, העיניים דומעות וקשה לי לחשוב על זה".

פלמור הכיר את אורן בשנות ה-80  כשעבד בטלוויזיה בהפקת תרגום. הוא מספר כי "אורן היה בשידורי הספורט ועבר לחדשות חוץ, שם הכרתי אותו אישית, כי התרגומים הובילו אותי לשם. אחר כך ל'רואים עולם' המיתולוגית, שם הכרתי מזה זמן את עמנואל הלפרין, ושוב ראיתי את אורן. כך שהיכרותנו הולכת אחורה הרחק בזמן.

"דרכינו הצטלבו בהמשך מדי פעם. אהבתי והערכתי בכל ליבי את אורן, את סגנונו ואישיותו, את ידענותו שתמיד הייתה נעימה ולא מתפרצת ומתנשאת, את הדרך שבה התחבר באופן טבעי ואנושי לסובבים אותו. הוא היה צאצא אמיתי של ההומניסטים הגדולים מהרנסאנס ושל האנציקלופדיסטים של תקופת הנאורות בצרפת. איש בלתי נשכח, שאין לי אפשרות לחשוב עליו כחולה".

המרואיינת הקבועה של נהרי בנושא הודו, ד"ר לורן דגן עמוס, אמרה ל'דבר': "כילדה תמיד חלמתי לדבר איתו והוא הגשים לי את החלום הזה מספר פעמים אז אני רק רוצה להגיד תודה על כל מה שהוא לימד אותי והוא ימשיך ללמד".

העיתונאית נגה טרנופולסקי (France 24), שנהגה להתראיין אצלו על ארגנטינה אמרה ל'דבר': "קולו של אורן יחסר לנו כל כך כי בכל הזירה הציבוריות הישראלית, אין לו מחליף. מי מלבדו מסוגל לשקף במשפט אחד את המהות ההיסטורית של התרחשויות עכשוויות?

"דווקא בתקופת בלבול ופחד, כשישראל מבודדת ולא ברור מה מקומה בין אומות העולם, הסמכות, הסקרנות והאחריות של אורן תחסר מאוד. הידע והניסיון שצבר, ההבנה העמוקה והיכולת שלו להביא קונטקסט רחב ועמוק ישאיר חלל גדול. הוא נכס לאומי בתקופה שישראל צמאה לכזה".

נהרי סיכם את השעה הראשונה במילים נוגעות: "במשך השנים הייתה לי הזכות להביא אליכם, עם קולגות וחברים, את 'רואים עולם', 'גלובוס' ובשנים האחרונות את 'שבת עם אורן נהרי' – תכנית שהייתה עבורי כמעט כמו שיחה אינטימית איתכם.

"תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות. עשיתי את זה בכתבות, תוכניות, מאמרים, הרצאות, בספרים שכתבתי. אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה – עשיתי את עבודתי".

נהרי חזר בדבריו כמה פעמים בהודיה עמוקה למפיקה והיועצת שהולכת איתו כבר עשרות שנים, מיה טלמון אזרזר. הוא הודה גם לאשתו ורד אריאל נהרי ואף השמיע שיר שכתבה הלחינה ושרה.  לבסוף הוא העז לדרוש מהמאזינים: "זכרו, העולם רחב, מורכב, וחובה להתבונן בו בעיניים פקוחות".