חולֵי רפש / דניאלה לונדון דקל

השיח הפוליטי הפך לכל כך אלים, שאיש לא מצליח לחמוק מהרעל. כולל אני
המאמר של דניאלה לונדון דקל ב-Ynet מתאר את תחושת הזיהום והגועל שחשים אזרחים רבים בישראל לנוכח השיח הציבורי האלים והמסית, במיוחד בתקופת בחירות. הכותבת מציינת כיצד שפת המלחמה וההאשמות ההדדיות בין פוליטיקאים וקבוצות שונות בחברה הפכו לנורמה, וכיצד היא עצמה חשה שהיא נדבקת באלימות זו.
השפה מאפשרת לשקר, לטייח, להמציא, להשפיל, להאשים, למחוק ביוגרפיה, לייחס כוונות, להפוך אדם לאויב, ובסוף לומר: "לא לזה התכוונתי", "לא זה מה שאמרתי".
לונדון דקל מדגישה את הנזק הבריאותי והנפשי הנגרם מחשיפה מתמדת ל"ערימות הזבל הישיר הניתך בצורתו הגולמית", ומביעה תסכול מהשימוש בביטויים כמו "יודונאצי" ו"אוטו-אנטישמי" כלפי יריבים פוליטיים. היא טוענת כי נרמול מילים כמו "בגידה" פוגע ביכולת הציבור להבין את חומרת המעשים, ומציינת כי המלחמה המתמשכת תורמת להקצנה ולקיטוב בחברה. הכותבת מסכמת בתהייה האם מחיר החיבור למציאות אינו גבוה מדי, והאם עדיף לעיתים להתנתק כדי לא להידבק באלימות.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.