חופש הביטוי? רק למלחמה שלי
אני לא חושב שצריך להוריד את "מרד הגנרלים" מהמדפים. אני מעדיף שבדמוקרטיה יתפרסמו גם ספרים שאני חושב שהם שגויים, ושאנשים יוכלו לקרוא, לבקר ולהתווכח איתם. אבל לחופש הזה יש צד שני: חופש הביטוי הוא החופש לדבר. הוא אינו הופך את הנאמר לאמת, ואינו חסינות מהצורך להוכיח טענות עובדתיות חמורות – גם כשהנאשם אינו תובע אותך
המאמר דן בסוגיית חופש הביטוי בישראל, תוך השוואה בין התגובות למכירת ספרו של היטלר, "מיין קאמפף", בלונדון, לבין הוויכוח סביב מכירת הספר "מרד הגנרלים" של ארז תדמור בישראל. המחבר מציין כי בעוד שהסרת "מיין קאמפף" מהמדפים נתפסה כפעולה נכונה, קריאות דומות להסיר את "מרד הגנרלים" נתקלו בטענות על סתימת פיות ופגיעה בחופש הביטוי, מה שמעיד על "חשיבה מוטיבציונית" בשיח הציבורי.
חופש הביטוי אינו מילת קסם שנשלפת רק כשהספר נמצא בצד הפוליטי הנכון.
המאמר מדגיש כי "מרד הגנרלים" מעלה טענה עובדתית חמורה על מניעת מידע מכוונת מהדרג המדיני לפני 7 באוקטובר, ודורש הצגת ראיות מוצקות לטענות אלו, במקום להסתפק בהפצה מסחרית. הכותב קורא ליישם כלל אחיד לגבי חופש הביטוי והאחריות של חנויות ספרים, ללא קשר לזהות המחבר או לעמדה הפוליטית של הספר, ומציע כי המבחן האמיתי לחופש הביטוי הוא דווקא בספרים שאנו משוכנעים שאסור היה להם להיכתב.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.