חכו חכו: הסקרים עוד עשויים להתנפץ בקלפי
צריך להיות עיוור כדי לא לראות שהמפלגות הערביות מייחלות להפלתו של נתניהו ולעלייתן לשלטון. מנסור עבאס אף מוכן לצרף לרשימה האסלאמית שלו יהודי שהתגאה מעל בימת הכנסת שבתו נמצאת בזוגיות עם אישה.עד ה-8 בספטמבר, מועד סגירת הרשימות בוועדת הבחירות המרכזית, אין שום משמעות לסקרים בהערכתם את תוצאות הבחירות. אי אפשר לדעת מי ינצח כשעוד לא יודעים בכלל מיהם חלק מהמועמדים. הרי בנימין נתניהו, לדוגמה, טרם השלים את השריונים שלו במסגרת רשימת הליכוד לכנסת.גם מפת הגושים מעוותת לגמרי ברוב הסקרים. תפיסתית, גוש הימין גדל במהלך המלחמה, אבל סקרים רבים מראים שפוליטית הוא הצטמק. הפרשנות המקובלת היא שהציבור "מעניש" את אלה שבעיניו היו אחראים למחדל – כלומר, הממשלה המכהנת בזמן הטבח.אותה פרשנות מקובלת, שנטחנת בלי סוף בתקשורת ובאולפנים, מתקשה להסביר איך אותה ענישה מעבירה את הציבור, בהיקפים כה גדולים כפי שרואים בסקרים, שמאלה ולא ימינה. לאותם ראשי מפלגות שדרשו להיכנע בעזה בשלב מוקדם בתמורה לעסקת חטופים. לאלה שהשותפים הטבעיים שלהם הם חברי מפלגת הדמוקרטים, ובסבירות גבוהה גם מנסור עבאס.
האם תאוות הענישה כה חזקה עד שאותו ציבור מתפכח יעדיף ללכת נגד תפיסותיו החדשות עבור אלה שמחזיקים באותן דעות שאותן נטש? כנראה שלא. מה שמוביל למסקנה שאותם סקרים פשוט טועים. לא מעריכים נכונה או אף משקרים.וכך חוזר הסיפור על עצמו פעם אחר פעם, מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות. תומכי האופוזיציה משוכנעים – ובצדק, כי זה מה שמראים להם בסקרים – שהניצחון בהישג יד. שהמהפך קרוב ובעוד חודשיים תהיה ממשלה אחרת, בהרכב אחר, ושתחושת המיאוס מהממשלה היוצאת תיתן אותותיה בתוצאות הבחירות. אבל הם נדהמים כל פעם מחדש שלא כך הוא.האמת היא שההישג הכי גדול שמחנה האופוזיציה ותומכיו יכולים לשאת אליו עיניהם הוא חוסר הכרעה. ניצחון, בטח גדול וסוחף כפי שהוא מצטייר בסקרים, כנראה לא יהיה פה. אפילו לא קרוב.קואליציה המבוססת רק על מפלגות השמאל היהודיות, שיקבלו יחד לפחות 61 מנדטים, היא לא יותר מפנטזיה שלא יכולה להתגשם. לכן לא כדאי למי שמייחל לכך לפתח תקוות שווא. חוסר הכרעה או קואליציה עם מפלגה ערבית, לפחות אחת אם לא שתיים – זה עוד אפשרי. בדוחק, אבל אפשרי. ניצחון מסוג אחר – לא הגיוני ולא יקרה.
חווית גלישה וטלוויזיה איכותית בזול? עכשיו זה אפשרי!
בשיתוף וואלה פייבר
נפתלי בנט דירג השבוע את הממשלות הטובות ביותר שהוקמו במדינת ישראל בעשורים האחרונים. הראשונה היא ממשלת נתניהו שבה הוא ויאיר לפיד היו שותפים בכירים וללא חרדים. אבל הממשלה הטובה ביותר אי־פעם היא לדעתו, כמובן, הממשלה הקודמת – "ממשלת השינוי" בראשותו.בנט ושכמותו פשוט איבדו קשר עם המציאות. הממשלה שלו ושל לפיד, "הטובה בתולדות ישראל", שרדה כשנה בלבד. כנראה מרוב הצטיינות. אולי לדעתו הציבור בעט אותה הביתה כי לא יכול היה לשאת את כל הטוב הזה. זו רמת ההיגיון.באותה מידה, הממשלה הנוכחית "הגרועה בתולדות המדינה" החזיקה עד יומה האחרון. 27 באוקטובר, היום החוקי שנרשם כבר ביום השבעתה. בלי קיצור אפילו של שעה אחת מימיה המלאים עד תום.העניין הוא שבעוד שבמפלגות האופוזיציה מזהים את הסנטימנט הציבורי, את ההליכה ימינה ואת התפיסות שהיו נחלת רבים שהשתנו בשנים האחרונות, המענה היחיד שלהם לכך הוא לעטות תחפושת. אף אחד מהם לא באמת שינה את עמדותיו. הוא רק למד להסתיר אותן. במקום אומנות הלמידה אימצו את אומנות ההסוואה. ההפך הגמור, למשל, מנתניהו.
עד 7 באוקטובר, כל ביקורת שניתן להשמיע על מי שהיה ראש הממשלה כמעט ברציפות מ־2009 עד 2023 תהיה נכונה ומוצדקת. שיקוליו היו שגויים. התפיסה שבה החזיק הייתה כושלת. המינויים שלו היו גרועים ועקומת הלמידה שאפה לאפס.גם אחרי צוק איתן, גם אחרי שומר החומות, נתניהו לא למד ולא הפנים. כל המלחמות, או יותר נכון הסבבים הקרביים, ההתבטאויות הלוחמניות, ההבטחות הריקות, היו בעיקר לצורכי קוסמטיקה ופוליטיקה.נתניהו מימן את חמאס, או דאג שאחרים יממנו אותו, מתוך תפיסת עולם יציבה ולא מאילוץ. בכל התקופה שקדמה לטבח נתניהו ניהל מגעים, עקיפים וישירים, עם ראשי חמאס, והאמין באמת ובתמים שכל האירועים הלוחמניים – מהתבטאויות ועד אקטים מעשיים, לרבות מעשי טרור ורצח – נובעים כתוצאה מניסיון של ראשיו לרצות את האוכלוסייה צמאת הדם שתובעת זאת ממנו.לכן נתניהו תמך בכל מאודו במדיניות הכלה שתספק להם מאוויים אלה, למרות הקורבנות בנפש, אבל ישיג באמצעות כך שליטה ושמירה על אש קטנה של אירועי האלימות.
אבל מתקפת הפתע בשמחת תורה שינתה את תפיסת עולמו. שינתה אותו. לא רק למראית עין, אלא באופן עמוק וכנה. במובן הזה אפשר בקלות להכניס את ראש הממשלה תחת הקטגוריה של אותם מתפכחים. של אלה שהבינו שטעו. שחיו בסרט. שאי אפשר לסחור עם הטרור ולא לשלוט בו.מאז ועד היום פועל נתניהו, במעשים ולא רק באיומים והבטחות, להגשים את השקפת עולמו החדשה ולחתור למגע, למלחמה ולהכרעה בכל הזירות שנפתחו כתוצאה מהחלטתו זו. מדי פעם הוא נעצר. לעסקת חטופים. לרצות גורם בינלאומי כזה או אחר. אבל לעולם לא מאפשר שמישהו יכבול את ידיה של מדינת ישראל.גם כשהונחה בפניו האפשרות להשיב את כל החטופים בשלב מוקדם יחסית, אבל בתמורה לקשור הרמטית את ידי חיילי צה"ל מלהמשיך במלחמת החורמה בעזה ובלבנון – סירב והעדיף להמשיך עד שהגיעה עסקה טובה יותר.
גם עכשיו, בשל אילוצים והיתרון שבהשלמת המלאכה יחד עם נשיא ארה"ב ולא נגדו, אותן זירות יחסית רגועות, אבל הדלת לא נסגרה בפני חידוש המלחמה. לא בעזה, לא בלבנון ולא באיראן. וכל זה כשכל החטופים כבר מזמן בבית, וישראל העמיקה את אחיזתה בעזה, בלבנון ובסוריה, בלי שום כוונה לסגת. לא עכשיו ולא אף פעם.ההבדל התהומי בין הגישות בא לידי ביטוי ביתר שאת בזמן ממשלת החירום, כשגדי איזנקוט ובני גנץ הצטרפו לקבינט המלחמה במקומם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. או אז נגלה לעין כל ששני הרמטכ"לים פשוט לא למדו דבר.הם אשכרה רצו להפוך את המלחמה שאליה יצאה ישראל אחרי הטבח הנורא ביותר בתולדותיה לעוד סבב. לסיים הכול בהסכם. להציל כמה חטופים, אבל להעמיד בסכנת חיים את כל היתר. כאילו לא קרה דבר.
גם אלה שלא נכנסו לממשלה אבל קרקרו מבחוץ בלי הרף, דרשו את אותו דבר בדיוק. אביגדור ליברמן, לפיד, בנט (שהיה מחוץ לכנסת ויכול היה להמשיך לשתוק כמו שעשה בערך על כל נושא אחר), ובטח יאיר גולן ויתר חברי מפלגתם, תבעו את עצירת המלחמה.הם עשו זאת לא כשעזה כבר הייתה עיי חורבות וישראל שלטה ב־70% משטחה, אלא בשלב שבו רפיח כולה עוד הייתה בידי חמאס, כולל מעבר רפיח וציר פילדלפי. יחיא סנוואר ומוחמד דף היו בחיים, וחסן נסראללה שיחק אותה אבו־עלי מהבונקר שלו בדאחייה.עכשיו אותה חבורה מובילה בסקרים. נו באמת. איך אפשר בכלל להתחיל להאמין לזה. עד כמה חושבים שהציבור מטומטם שיפקיד בידיהם ובידי דעותיהם התבוסתניות את הגה השלטון. הרצון לגבות מהממשלה מחיר על מחדליה הישנים מוצדק ונכון. אבל לא במחיר הענקת ניצחון לתומכי אותם מחדלים עד עצם היום הזה.
צריך להיות עיוור כדי לא לראות עד כמה המפלגות הערביות צמאות, ממש מייחלות, להפלתו של נתניהו ולעלייתן לשלטון. מנסור עבאס אף מוכן לצרף למפלגה האסלאמית שלו יהודי, יואב סגלוביץ', שהתגאה מעל בימת הכנסת שבתו נמצאת בזוגיות עם אישה.העיתונאי מוחמד מג'אדלה הכריז שלא תהיה מפלגה ערבית אחת, כולל בל"ד, שתהיה מסוגלת לשבת על הגדר ולא לעשות מעשה להחליף את נתניהו. כמו גם על התקווה הגלויה של חמאס, מצרים וטורקיה לחילופי שלטון בישראל כדי שאפשר יהיה "לייצב את האזור" – שם קוד לכניעה ישראלית.הציבור שומע את דבריו של מנסור עבאס ואת התגובות הרפות של אלה שבונים עליו כחלק מהקואליציה שלהם וממלאים פיהם מים, או במקרה מגמגמים משהו על זה שלא יישבו איתו כשאין איש שבאמת יאמין להם.גם כשכתב השבוע (לא פליטת פה או בעיית תרגום – התירוץ הידוע להמתקת אמירות קיצוניות ובעיקר מחריבות קמפיין) שהוא לא באמת מכיר במדינה יהודית, אלא נאלץ לומר זאת, אחרת יפסלו את מועמדותו לכנסת (מה לעשות, החוק דורש שכל המפלגות המתמודדות יכירו בישראל כמדינה יהודית), לא הוציאו איזנקוט, בנט, ליברמן וכל מתחפשי הימין למיניהם אפילו ציוץ מפיהם שעות על גבי שעות. שום גינוי, אף דרישת הבהרה. נאדה.
הדבר היחיד שנשאר זו התחינה של ליברמן מיאיר גולן ומנסור עבאס לשתוק כדי לא להבריח מצביעים. לא כי מדובר בדברי בלע שקריים, אלא כי זה פוגע בקמפיין – תחינה שחושפת את ניסיון הסתרת האמת שעליו הוא עומל כל כך קשה.אגב, פעם הסתרת האמת הייתה כל כך מבישה, שהיו מנסים להסתיר גם את דבר ההסתרה. היום אבדה הבושה, או שתחושת הניצחון שמונח בכיסם כל כך חזקה, שכבר לא טורחים להסתיר שמסתירים.כך למשל האמירה ההזויה של ליברמן השבוע על כך שאחרי הבחירות יציג נוסחה מי יעמוד בראשות הממשלה "כך שכולם יהיו מרוצים". לרגע לא עלה בדעתו שאם יש לו תוכנית כזאת, עליו להציגה לפני הבחירות כדי שכולם יידעו במי הוא תומך ולאיזה מנהיג עתידי הולכים המנדטים של מצביעיו.
נתניהו – שואף סקרים ידוע לריאותיו, שלעולם לא נשען רק על סוקר אחד ומסרב לשקוע באשליות, אלא רוצה לדעת את המצב האמיתי בציבור לאשורו גם אם הוא עגום – בחן השבוע את הפער בין הסקרים המתפרסמים ברוב כלי התקשורת, שבהם גוש הימין במצב קטטוני, לבין הסקרים של שלמה פילבר וצוריאל שרון (ערוצים 14 ו־15), המעניקים רוב לקואליציה הנוכחית.באמצעות כלי מחקר חיצוני, לא מהסוג שעושים בתקשורת אלא רק בסקרי העומק והמחקרים המקצועיים והיקרים שעורכים בתוך המפלגות, שבו לקחו חלק 15 אלף איש (!) באופן אקטיבי, ולא מדגם מייצג של 400־500 איש כמו בסקרים הרגילים – התוצאות היו חד־משמעיות.הצניחה המוצגת בסקרים של כעשרה מנדטים למפלגת הליכוד, היום לעומת הבחירות הקודמות, פשוט לא קיימת. אפילו לא על יד ולא קרוב. המצאה מוחלטת. וכל זה עוד לפני שהליכוד התחיל אפילו בדל קמפיין.
הכרזתו של עופר וינטר השבוע טרפה את הקלפים במחנה הימין. כל מועמדי האמצע, הגוש השלישי, אלה שניסו לרכוב על הסנטימנט הימני לצד ביקורת על הממשלה (בגלל המלחמה, בגלל החרדים), ייאלצו לרדת מהבמה כלאחר בושה. רק וינטר יצליח לעשות מה שהם ניסו וכשלו.אבל הוויכוח האמיתי שנותר הוא האם וינטר מביא קהל חדש שכרגע חונה במפלגות מהמחנה השני כמו ליברמן, בנט ואיזנקוט, או שברובו נשען על קולות הקואליציה הנוכחית וגורע מנדטים ממנה אליו.נתניהו מאמין באפשרות השנייה. לכן תקף אותו השבוע עוד לפני שהכריז על מועמדותו. אבל וינטר הפתיע. בניגוד לשאר המפלגות החדשות שנקטו באסטרטגיה של השקה אפורה יחסית, ושמירת כותרות פוטנציאליות לימים הבאים כמו שם המפלגה (גלעד ארדן) והצטרפות מועמדים חדשים (ארדן וכל השאר) כדי להישאר בתודעה לאורך זמן – וינטר החליט לשים את כל הביצים בסל מעמד ההכרזה. גם שם המפלגה, גם כל המועמדים – הכול באירוע אחד.ההימור, כך נראה, הצליח. בן רגע הפך מעוד מועמד של מפלגת אמצע, שאפשר לנסות ללחוץ עליו לפרוש או להתאחד, לכוח עולה שכעת כולם צריכים להתחשב בו. לעובדה מוגמרת. אם הוא עובר באופן יציב את אחוז החסימה, אי אפשר כבר לטעון שהוא זה שמסכן את הגוש.
כעת הלחץ צריך לעבור לאלה שכן. כשעל הכוונת בראש ובראשונה בצלאל סמוטריץ'. מתביעה מווינטר לנהוג באחריות גושית ולא להפיל את הימין, במידה שהסקרים יראו שהתמיכה בו אכן גדולה כמו שהעריך – תוטל משימת האחריות הגושית על מפלגת הציונות הדתית.זה לא טוב לנתניהו. עם סמוטריץ' הוא יודע לעבוד. את וינטר הוא מכיר הרבה פחות. הוא היה אמור להיות מזכירו הצבאי, אבל בשל וטו של הרמטכ"ל הרצי הלוי המינוי לא יצא לפועל והשניים לא עבדו יחד.עם ליברמן וינטר דווקא כן עבד, כמזכירו הצבאי כשהיה שר הביטחון, מה שעוד יותר מעורר את חשדו של נתניהו. כשווינטר אומר "ימין", למה הוא מתכוון? לגוש הקלאסי בראשות נתניהו, או לפרשנות המוטציונית שמעניקים למונח ימין אנשים כמו ליברמן, בנט ואיזנקוט?באופן בסיסי, ראש הממשלה סבור שגוש הימין חייב לרוץ עם שלוש מפלגות בלבד, לצד השתיים החרדיות. וינטר, לעומת זאת, מאמין שיש מקום לארבע מפלגות. הוא לא מתכוון להתאחד ולא להתחבר. הוא לא רואה שום ערך בקליטת סמוטריץ' אליו אפילו כמספר 2. להפך, צירוף סמוטריץ' רק יזיק. יבריח ממנו בוחרים שיש להם ביקורת קשה על הממשלה.
לדעתו, הפתרון הגושי לבעיית מפלגה שעשויה לא לעבור את אחוז החסימה צריך להיסגר בין שלוש המפלגות בקואליציה: הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. אף אחת מהן לא יכולה להביא מנדטים מבחוץ, ולכן הוא, וינטר, חייב לשמור על מסגרת עצמאית כדי לעשות מה שהם לא יכולים.בעוד שבוע וחצי סגירת הרשימות. נתניהו ינסה בכל כוחו לאחד את המפלגות לשלוש בלבד. הוא מוכן גם להקצות שריון בליכוד כדי לפתור בעיה נקודתית, כמו שעשה עם אופיר סופר בפעם הקודמת.בשבועיים האלה מתכוון וינטר לנתק מגע ולתת לשלוש האחרות לפתור את בעיותיהן בעצמן מבלי לערב אותו.על דבר אחד הוא מוכן להתחייב: אם יתברר בישורת האחרונה לפני הבחירות שהבעיה בו, כלומר שהוא לא עובר את אחוז החסימה או גבולי – הוא לא יהיה זה שיסכן את שלטון הימין, כולל במידת הצורך הודעה על פרישה. כעת הוא מצפה שהאחרים יודיעו את אותה הודעה.השאלון שיעשה לכם סדר – מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?
הכתבה דנה בפערים בין סקרי דעת הקהל לבין המציאות הפוליטית בישראל, ומעלה ספקות לגבי אמינותם של הסקרים הנוכחיים. נטען כי הסקרים אינם משקפים נכונה את התחזקות גוש הימין לאחר המלחמה, וכי הם מציגים תמונה מעוותת של העדפות הציבור.
- הכותב מציין כי עד לסגירת הרשימות ב-8 בספטמבר, לסקרים אין משמעות רבה, שכן זהות המועמדים הסופית עדיין אינה ידועה.
- הוא טוען כי הציבור אינו עובר בהיקפים גדולים לשמאל כפי שמצטייר בסקרים, וכי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם התפכחות הציבור מתפיסות ישנות.
- הכתבה מציגה את בנימין נתניהו כמי שעבר שינוי תפיסתי עמוק לאחר 7 באוקטובר, והוא פועל כעת להכרעה בכל הזירות, בניגוד לעמדותיהם של גורמים באופוזיציה שדרשו עצירת המלחמה.
- עוד נטען כי סקרים פנימיים שנערכו עבור הליכוד, בהשתתפות 15 אלף איש, מראים כי צניחת הליכוד בכעשרה מנדטים המוצגת בסקרים הציבוריים אינה קיימת.
- הכרזתו של עופר וינטר על התמודדותו נתפסת כגורם משמעותי שעשוי לטרוף את הקלפים במחנה הימין, כאשר השאלה המרכזית היא האם יביא קהל חדש או יגרוף קולות מהקואליציה הקיימת.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.