חרדים לגורלם: כשאין מצע, יש את מי להאשים

עודכן לאחרונה: 18.7.2026 / 20:41

מפלגות אנטי-דתיות הממקדות את חיציהן נגד החרדים, שהוצגו על ידן כאשמים בכל דבר ועניין קלוקל במדינה, נשזרו לאורך השנים במערכת הפוליטית הישראלית. ממרצ של שולמית אלוני ויוסי שריד, דרך שינוי של טומי לפיד ואברהם פורז, ועד אביגדור ליברמן שהחליט אחרי שותפות רבת שנים עם הסיעות החרדיות להצטרף ב-2019 לעדת המסיתים. אולם, אף פעם לא היה מצב בו כל מפלגות האופוזיציה, כולן בלי יוצא מן הכלל, נושאות את אותו הדגל בדיוק, מהדהדות זו את זו במכפלות אינסופיות, ולמעשה מרוקנות עצמן כמעט לחלוטין מכל נושא אחר, מהותי או ערכי. בשנאת חרדים נשים מבטחנו. עד שלא ברור בכלל מה ההבדל בין יאיר לפיד, נפתלי בנט, ליברמן, גדי איזנקוט, ויאיר גולן. גם התבוננות מעמיקה וקריאה מדוקדקת בהודעות שיצאו מטעמן אחרי אישור החוק לבטל בהוראת שעה את מעצרי תלמידי הישיבות או חוק יסוד לימוד התורה, לא היתה יכולה לאבחן שום הבדל ביניהן. אותן מילים. אותו מסר. אותה הפצת שנאה. מפלגות נאור נרקיס. גם במיקרוסקופ אי אפשר להבחין בינם לבינו. הכה את החרדי, ותראה ישועות. כמו כמה אישים משולי הפוליטיקה האירופאית כלפי היהודים.

לרוע מזלן, הקמפיין הכללי האנטי חרדי החל מוקדם מדי. יותר משלושה חודשים לפני הבחירות. טבעי שבמהלך תקופת התעמולה סדר היום משתנה ועמו גם המסרים והקמפיין. אבל במקרה שלהן, אחרי בזבוז כל התחמושת נגד החרדים והממשלה אליה הם משתייכים, לא נשאר להן למעשה דבר. עם פיזור הכנסת יאלצו להמציא את עצמן מחדש. נכון לעכשיו לא נראה שיהיה להן הרבה על מה לדבר. בלי החרדים, המצע שלהן יישאר יבשושי ועגום.בניגוד לענייני המלחמה והמשפט, בהם הייתה הסכמה מקיר לקיר, לא רק בקרב המפלגות השותפות בממשלה אלא גם בציבור אותו הם מייצגים, עניין גיוס החרדים חצה את הקואליציה והביא להתנגדות פנימית בתוך שורותיה. כך לפחות היה נדמה. חוק הגיוס עצמו אמנם לא הגיע בסופו של דבר למבחן הרוב, אבל שני החוקים האחרים שנועדו להחליף אותו אושרו ברוב גדול, כשהמתנגדים הבודדים הם אלה שממילא החליטו לעזוב את מפלגותיהם, כל אחד מסיבותיו. ללא קשר לעניין הגיוס. שרן השכל למשל, ממפלגתו של גדעון סער, הודיעה כבר מזמן שלא תצטרף לליכוד עם יתר חברי המפלגה. יולי אדלשטיין ודן אילוז פרשו גם הם מהליכוד ומנהלים כבר זמן מה מגעים עם מפלגות אחרות. גם משה סלומון מהציונות הדתית החל לעשות שרירים בנושא הגיוס אחרי שהובהר לו על ידי בצלאל סמוטריץ' שלא ימשיך לכנסת הבאה מטעם הציונות הדתית. גם הם, כמו ראשי האופוזיציה, שבחרו לשים מפלטם במתקפות על החרדים, עשו זאת בשאיפה להציל את עורם מהמדבר הפוליטי הצפוי להם.

שוקלים לקחת הלוואה אך מפחדים? המדריך לצעדים פיננסים חכמים

בזה אחר זה הגיעו נציגי צה"ל לוועדת החוץ והביטחון ודרשו, כמעט התחננו, לבטל את המעצרים של בחורי הישיבה. הם פוגעים ביכולת של צה"ל לגייס אותם, אמרו. מה שבאמת מביא לגיוס חרדים הן המסגרות החדשות שהוקמו כמו חשמונאים, צנחנים חרדים ועוד. כולן אגב בתקופת הממשלה הנוכחית, שגייסה פי שלוש חרדים מכל ממשלה שקדמה לה.לחגיגת האופוזיציה הצטרף השבוע הרמטכ"ל זמיר שבמכתב חריג כתב שאסור לכנסת להעביר את חוק הוראת השעה לביטול המעצרים. בניגוד לאנשי המקצוע בצה"ל, טען זמיר במכתבו שהמעצרים כן מועילים לגיוס. הנתונים מראים את ההיפך. כל דובר מטעם צה"ל שהגיע לוועדת החוץ והביטחון בשבועות האחרונים נשאל על ידי חברי הכנסת האם ידוע להם על חרדי, אחד, שהתגייס לאחר שנעצר. בזה אחר זה השיבו נציגי הצבא כי לא ידוע להם על חרדי כזה. יותר משרצה זמיר לעצור את חקיקת הוראת השעה, ביקש הרמטכ"ל לתקוע את הממשלה ציבורית. ולא בפעם הראשונה. את הוראת השעה הזאת מכינה ועדת החוץ והביטחון לפחות שלושה שבועות. לרבות נציגי הצבא שהשתתפו בדיוניה. מי שרוצה לעצור חוק שלדעתו יחולל נזק עושה זאת בתחילת הדרך, כולל באמצעות נציגיו שממש הגיעו לדיונים, ולא ישגר מכתב דקה וחצי לפני ההצבעה. בכלל, מכתב פומבי של ראש ארגון כל כך גדול ומשמעותי כמו צה"ל, אינו חלק ממערכת השיח הרגילה בין הצבא לדרג המדיני שמעליו ואינו נכלל בגדר הצינורות המקובלים לחילופי מסרים ביניהם. זה מכתב שנועד בראש ובראשונה לתקשורת.

כאמור, זה לא חדש. לאחרונה מרבה הרמטכ"ל לתדרך שדרכה של הממשלה בניווט העניינים הביטחוניים בעזה ובלבנון אינה לרוחו. הוא דורש תוכניות הרבה יותר לוחמניות. לכבוש. לתקוף. בכל פעם שהסכם כזה או אחר נמצא על הפרק, בגלל לחץ אמריקני ומסיבות אחרות, מיד מבהיר הצבא שהוא ערוך ומוכן להוראה של הדרג המדיני לתקוף בכל הכוח. כמובן שבשיחות הפנימיות אין זכר לתוכניות אלה. זמיר נשאר רמטכ"ל רופס למדי שמעדיף, כמו קודמיו, שקט על פני רעש, ורוגע במקום מלחמה. בדיוק כמו שהציג לשר הביטחון וראש הממשלה תוכניות לכיבוש עזה להביא למינויו, ונעמד על הרגליים האחוריות אחרי שנבחר, כדי שדבר מזה לא יבוצע. בממשלה הקודמת, אחרי שליברמן גרר את המדינה לשלוש מערכות בחירות כי סירבה להעביר חוק גיוס לטעמו, ולפיד שעשה קריירה שלמה על גיוס חרדים, העבירה הממשלה חוק למתן פטור מלא לכל חרדי מגיל 22, עם יעדי גיוס מגוחכים של 1,500 חיילים חרדים בשנה. החוק אושר בקריאה ראשונה ולא קודם בשל נפילת הממשלה טרם זמנה. הטענה הרווחת בקרב כוכבי הממשלה ההיא היא שאין מה להשוות בין המצב אז להיום. עברנו את 7 באוקטובר, הם אומרים, וכיום הלוחמים כורעים תחת נטל השירות.

ראשית, ממשלה בה לקחו חלק מרכזי כמה רמטכ"לים וקצינים בכירים לשעבר, עם תפיסת עולם כה עלובה והרסנית של הקטנת צה"ל ומיסקלקולציה כללית לפיה ישראל עדיין במצב מלחמה מתמשך, שלא העלו על דעתם שפטור מלא לחרדים כפי שרצו עשוי להגביר את הנטל על משרתים, ראוי שלא יטיפו כעת מוסר. משבר הגיוס הנוכחי הגיע לעולם בכלל בגלל בג"צ, לא בזכותם ולא בגלל הממשלה. שנית, הלוחמים אכן כורעים תחת הנטל, איש לא מזלזל בכך, אבל המיקוד הבלעדי בחרדים מסולף ושקרי. לפני שהעבירו את מהלכיהם חסרי האחריות בצה"ל, השירות הצבאי הסדיר נמשך שלוש שנים. הם שהורידו אותו לשנתיים וחצי. אם לא היו נוגעים בזה, הנטל על המשרתים המילואימניקים היה יורד פלאים.וזה עוד לפני שמישהו הזכיר את העשור האבוד, של חיילי סדיר שהשתחררו ולא רק שלא שובצו בשום יחידת מילואים, אלא כל הרישום אודותם נמחק לחלוטין. לשווא ניסה יולי אדלשטיין כיו"ר ועדת החוץ והביטחון לאתר את אותם מאות אלפים ששוחררו ככה סתם, אבל נותר ללא מענה. אותם לוחמים התאיידו משורות צה"ל כלא היו.

אי אפשר לפטור את החרדים ללא כלום. גם הם אשמים במצב. ההתבטאויות החריגות של כמה מהרבנים והפוליטיקאים מהמגזר מרתיחים את הדם. במקום להתרכז במסר מאחד כמו מי שלומד שילמד ומי שלא – שיתגייס, ממשיכים נציגי החרדים בבתי הרבנים ובכנסת להעביר מסר של ניכור וחוסר אכפתיות לחברה הישראלית הנאנקת. בכך, יהיו שיקוליהם אשר יהיו, הם פוגעים בעיקר בעצמם. נותנים יד במו ידם לקמפיין המתחולל נגדם. אחד המסרים של ראשי מפלגות האופוזיציה שצץ פה ושם נגד הממשלה בלי ההקשר החרדי, היא חוסר יכולתה, לטענתם, לנהל את ענייני המדינה. אומרים את זה ראשי מפלגות שלא הצליחו בארבע שנים האחרונות לנהל אפילו אופוזיציה. למרות הטבח והמלחמה, חוק הגיוס, רפורמה משפטית שהוציאה המונים לרחובות, תקשורת מגויסת ובית משפט עוין, לא הצליח אף אחד מחברי האופוזיציה לייצר אף לא הישג פוליטי אחד שיאתגר את הממשלה ויביא לקיצור ימיה. אם ראש הממשלה היה בוחר, כפי שתכנן, לקבוע את מועד הבחירות ל-20 באוקטובר, היו יכולים לכל הפחות לשמוח על השבוע שהרוויחו. אבל עכשיו אפילו את העליבות הזאת שאין להם שום קשר אליה, אין להם. הבחירות לא הוקדמו לא ביום ולא בשעה. לא מדובר בדבר פעוט. למעשה תכליתה של האופוזיציה היא להביא לקיצור ימיה של הממשלה. בפועל, הקואליציה, מאז הבחירות האחרונות והקמת הממשלה הנוכחית, רק גדלה. מ-64 בתחילת הדרך, ל-68 בסופה. זה לא קרה כי לא רצו, אלא כי הם לא יכולים. כי למרבה הצער, ועם כל הביקורת הלגיטימית שיש נגד הממשלה בלא מעט תחומים, מי שמנהיג את האופוזיציה בשנים האחרונות, בתוך הכנסת ומחוצה לה, הם חבורה עלובה למדי של חסרי כישורים ויכולת ביצוע. הם לא ידעו להחזיק ממשלה, אותה הציגו כטובה ומשובחת, כאשר הצליחו לכבוש את השלטון, והתרסקו אחרי שנה בלבד בממשלה הקצרה בהיסטוריה, ולא ידעו להפיל ממשלה, שלדעתם הגרועה בתולדות המדינה, ולא לקצר את ימיה.

לאריה דרעי קשה היה להסתיר את חיוכו כשאושר חוק הוראת השעה לביטול מעצר לומדי התורה. כשיצא לדרך זה נראה היה חסר סיכוי, משפטית ופוליטית. דרעי ראה בחוק הזה עניין קריטי לצלוח את הבחירות. באקלים של מעצרים, הפגנות, ותחושת אכזבה כללית של הציבור החרדי בנבחריו, לא היה שום סיכוי שש"ס תחזור על הישגיה ושיהדות התורה תקבל את המנדט השמיני, אותו אמורה לקבל על פי הדמוגרפיה הטבעית. זה אומר תבוסה. בלי מנדטים חרדים אלה לימין בוודאות לא יהיה רוב. יו"ר ש"ס הצליח לגייס את נתניהו לאחר ששכנע אותו שלמרות המחיר הציבורי הרגעי, מדובר במהלך חשוב להצלחת מפלגות שהן חלק מהגוש עליו "הוא בונה" להרכבת ממשלה. מה גם, שאת ההבטחה המרכזית לחרדים ראש הממשלה לא קיים – חוק הגיוס. הבעיה הייתה מורדים אפשריים מהקואליציה. גם זה עבר בקלות יחסית. רוב המתנגדים לפטור מגיוס לחרדים סברו כי הוראת השעה לביטול המעצרים בסופו של דבר הגונה. אי אפשר להפוך עשרות אלפים לעבריינים בין לילה. מה גם שאין פתרון שהכנסת יכולה לייצר בשל פגרת הבחירות. אבל הקושי הגדול ביותר שעמו נאלץ דרעי להתמודד הוא דווקא מזה שהגיע מהמפלגה האחות – יהדות התורה. אגודת ישראל כבר מזמן באופוזיציה ועם הפנים לשיתוף פעולה אפשרי עם אייזקוט. דגל התורה היו איתו עד עכשיו בכל עניין הגיוס, אבל ברגע האחרון חתכו. המכתב של הרב דוב לנדו, על כך שאין גוש ואין אמון בנתניהו, העמיד אותו בפני שוקת שבורה. המצביעים שלו הם לא המצביעים של דגל. הם כולם ימנים, הרבה יותר ממנו. אם יראה להם, או רק ירמוז, שיש אופציה לממשלה עם השמאל, חצי מהם עשויים לברוח ממנו לליכוד או בעיקר לבן-גביר. אלא שבעוד שהוא נקט בקו ששיתוף הפעולה עם הממשלה נמשך, דגל התורה העבירו מסר של ייאוש וחוסר אמון בנתניהו ובממשלתו. דרעי חותר להסכמות והמשך אישור חוקים. אישור הוראת השעה היא ניצחון לא מבוטל עבורו. אחרי שעברו החוקים לביטול המעצרים וחוק יסוד לימוד התורה, יתקשו החרדים האשכנזים להמשיך לרמוז שילכו עם האופוזיציה. הגוש ניצל. ובעיקר ש"ס. קמפיין נתניהו "צריך אריה חזק", בדרך זו או אחרת, חזר. זה טוב לדרעי, שיודע שהאמת היא שאריה חזק צריך נתניהו.