חשבתם שהבעיה נפתרה? החור באוזון שוב התנפח לממדי ענק
במשך שנים החור באוזון היה כמעט שם נרדף לאסון סביבתי. עוד לפני שמשבר האקלים וההתחממות הגלובלית השתלטו על הכותרות, הזהירו אותנו מפני שכבת ההגנה של כדור הארץ שהולכת ונאכלת מעל הראש שלנו. החור באוזון הופיע שוב ושוב במהדורות החדשות, בקמפיינים סביבתיים ואפילו בשירים של אריאל זילבר, והאצבע המאשימה הופנתה בין היתר אל גזי CFC ששימשו במקררים, במזגנים ובתרסיסים. והעולם באמת עשה משהו. גזים שפגעו באוזון הוצאו בהדרגה משימוש, יצרני תרסיסים עברו לחומרי הנעה אחרים ולמשאבות מכניות, וב-1987 נחתם פרוטוקול מונטריאול – ההסכם הבינלאומי שהפך מאז לאחת ההצלחות הסביבתיות הגדולות בהיסטוריה. עם השנים גם הטון השתנה: במקום אזהרות אפוקליפטיות החלו להגיע כותרות על התאוששות שכבת האוזון, על חורים קטנים וקצרי חיים יותר ועל כך שהנזק, לאט מאוד, מתחיל להתהפך. ואז האנושות פחות או יותר המשיכה הלאה לבעיה הסביבתית הבאה.
החור באוזון מעל אנטארקטיקה התרחב באופן משמעותי בחודש ספטמבר, והגיע לשטח של כ-25 מיליון קמ"ר, כ-5 מיליון קמ"ר מעל הממוצע לעונה. למרות ההתקדמות שהושגה עם פרוטוקול מונטריאול משנת 1987, שהוביל להפחתה בשימוש בחומרים מזיקים כמו גזי CFC, החור באוזון עדיין נפתח מדי שנה באביב של חצי הכדור הדרומי ומושפע מתנאי מזג האוויר בסטרטוספרה.
לפי המדענים משירות ניטור האטמוספרה של קופרניקוס, אחד הגורמים המרכזיים הוא ירידה חדה בטמפרטורות בסטרטוספרה שמעל אנטארקטיקה.
התחזיות ארוכות הטווח עדיין מצביעות על התאוששות הדרגתית של שכבת האוזון, כאשר צפי לחזרה לרמות של 1980 ברוב העולם הוא בסביבות 2040, ומעל אנטארקטיקה עד אמצע שנות ה-60 של המאה. התרחבות החור הנוכחית אינה מעידה על עצירת ההחלמה, אלא משמשת תזכורת לכך שהבעיה עדיין קיימת ומושפעת מגורמים אטמוספריים.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.