טרו קריים אמריקני:רצח גרג סמארט:כשמורה בת 22 למדיה ווידאו בתיכון משכנעת תלמיד בן 15 לרצוח בשבילה את בעלה.

בחר פורום
———
סקופים
הזעקה
פוליטיקה
ביקורת תקשורת
מסמכים
הקפה
משפטים
בית המדרש
עיתונות זרה
מודיעין

החומרים הביוגרפיים מציגים אותה כאישה שאהבה תשומת לב, תכנון, סדר ושליטה באופן שבו היא נראית בעיני אחרים, שאפתנית, מרוכזת בתדמיתה, זקוקה להערצה. תכונות כאלה אינן מסבירות כשלעצמן רצח ואינן מוכיחות הפרעת אישיות, אבל חשיבותן היא רק בכך שהן משתלבות מאוחר יותר בהתנהגות מתועדת: רצון לנהל את הסיפור, ביטחון ביכולתה לשכנע אחרים ודאגה רבה לאופן שבו תיתפס בציבור.

גרגורי סמארט, שכונה גרג, גדל בניו המפשייר במשפחה מקומית. הוא אהב מוזיקת רוק ומטאל, ניגן בגיטרה ונהנה מפעילויות כמו טיולים, סקי ודיג. לאחר מכן פנה למסלול חיים שגרתי יותר והחל לעבוד כסוכן ביטוח, תחום שבו עבד גם אביו. בני משפחתו וחבריו תיארו אותו כאדם חברותי, אדיב ובעל ציפיות רגילות למדי: עבודה יציבה, בית, נישואים ובהמשך ילדים.

ההיכרות, האהבה והמעבר לחיי נישואיםפמלה וגרג נפגשו במסיבת ראש השנה האזרחית בסוף 1986, בעת שפמלה ביקרה בניו המפשייר בחופשת הלימודים. החיבור הראשוני ביניהם התבסס בין היתר על אהבתם המשותפת למוזיקת מטאל. בתוך זמן קצר הם החלו לצאת בקביעות. גרג עבר לפלורידה וחי עם פמלה בזמן שסיימה את לימודיה, ולאחר סיום התואר חזרו יחד לניו המפשייר. הם נישאו ב־7 במאי 1989 והתגוררו בדירה שכורה במתחם בתים בדרי, סמוך למשפחתו של גרג. היו להם שתי מכוניות וכלב קטן ששמו נבחר בהשראת להקת ואן היילן.

כבר במהלך השנה הראשונה החלו להופיע פערים. גרג השתלב בעולם הביטוח, הסתפר ואימץ הופעה שמרנית ומקצועית יותר. בעיני פמלה, לפי תיאורים שנמסרו לאחר מכן, הוא התרחק מן הדמות הצעירה והמרדנית שאליה נמשכה בתחילת הקשר. היא עצמה התקשתה למצוא משרה בתחום השידור שתאמה את שאיפותיה. במקום עבודה בטלוויזיה קיבלה משרה בשירותי התקשורת של מחוז חינוך באזור המפטון, שבה עסקה בהפקת סרטונים, ציוד תקשורת וחומרי הסברה. המשבר החריף לאחר שגרג סיפר לפמלה כי קיים מפגש מיני קצר עם אישה אחרת במהלך נסיעת עבודה. פמלה העידה שהדבר פגע בתחושת החשיבות שלה ובאמונה שלה בו, והנושא חזר במריבות ביניהם. עם זאת, גרג לא פעל כאדם המבקש לסיים את הנישואים. זמן קצר לפני מותו הוא דיבר עם משפחתו על חגיגת יום הנישואים הראשון ועל חופשה אפשרית בפלורידה. מצב זה חשוב להבנת מה שקרה בהמשך, פמלה תיארה לנערים נישואים חסרי מוצא, אבל מבחינת גרג נראה כי עדיין התקיימה אפשרות לפיוס.

מקום העבודה שבו הפכה המבוגרת לחלק מחבורת הנערים:בסתיו 1989 עבדה פמלה סמארט כמנהלת שירותי המדיה של יחידת בתי הספר האזורית מספר 21 בניו המפשייר, שהעניקה שירותים בתחום המדיה והציוד האורקולי לאחד עשר בתי ספר, ובהם תיכון וינקונט. היא לא הייתה מורה ולא נמנתה עם סגל ההוראה של התיכון. לצד תפקידה המקצועי היא השתתפה כמבוגרת מתנדבת בתוכנית Project Self Esteem, תוכנית חינוכית למניעת שימוש בסמים ולהתמודדות עם לחץ חברתי. שם הכירה את התלמידים בילי פלין וססיליה פירס, שניהם בני 15. בהמשך עבדו פמלה, פלין ותלמידים נוספים על סרטון פרסומת למיץ תפוזים לתחרות תלמידים. פלין החל להגיע לעיתים קרובות למשרדה. הוא ופמלה חלקו עניין במוזיקת מטאל ובנגינה בגיטרה, והיא נתפסה בעיניו כמבוגרת יוצאת דופן שאינה מדברת אליו מלמעלה. פלין תיאר לאחר שנים שפמלה העניקה לו תחושה שיש מי שמבין אותו, מקשיב לו ומנחם אותו. פמלה הייתה אמנם צעירה יחסית ונראתה קרובה בגילה לתלמידים, אך הפער המוסדי וההתפתחותי היה משמעותי: היא הייתה מבוגרת נשואה ובעלת תפקיד בבית הספר, והוא היה תלמיד בן 15. האחריות לשמירת הגבול הייתה שלה. דבר אחד הוביל לדבר אחר… בפברואר או במרץ 1990 הפך הקשר לקשר מיני אסור. פמלה הודתה במהלך המשפט בקיום הקשר, אך טענה מאוחר יותר כי פלין פעל לרצוח את גרג לאחר שהיא ניסתה לסיים את הרומן ולשקם את נישואיה. פלין מסר גרסה הפוכה: לדבריו, פמלה היא שהציגה את גרג כמכשול היחיד המונע מהם להיות יחד. חבר המושבעים קיבל את גרסת פלין ושאר עדי התביעה. מן הרומן אל ההחלטה לרצוחעל פי הממצאים שאושרו בערעור, זמן קצר לאחר תחילת הקשר אמרה פמלה לפלין כי כדי שהקשר ביניהם יוכל להימשך, גרג חייב למות. פלין העיד שהיא סיפרה לו שגרג פוגע בה, שלא תוכל פשוט להתגרש ממנו ושבגירושים היא עלולה לאבד את הבית, הרכוש, הכסף והכלב. היא גם השתמשה במניפולציה פסיכולוגית, איימה, לפי עדותו, לסיים את הקשר אם לא יעשה זאת. הנקודה המרכזית אינה שפמלה הציגה טיעון הגיוני ששכנע את פלין כי רצח הוא פתרון סביר. היא בנתה עבורו מציאות רגשית שבה אהבתה תלויה בפעולה שלו. מבחינתו, על פי עדותו, היא הייתה האישה המבוגרת והנערצת שבחרה בו, אהבתו הראשונה והראשונה שאיתה טעם את טעם הריגוש המיני מתממש. היא נתנה לו תחושת חשיבות והציבה לפניו מבחן נאמנות קיצוני. המסר היה למעשה שכל עוד גרג חי, לא נוכל להיות יחד, אם אתה באמת אוהב אותי, תוכיח זאת.

זה בדיוק דפוס הגרומינג, יצירת אמון באמצעות עניין משותף ותשומת לב מיוחדת, מעבר הדרגתי לסודות ולקשר מיני, הפיכת הקשר למרכיב מרכזי בזהותו של הצעיר, ולבסוף שימוש בפחד מאובדן הקשר כדי להשיג ציות גם כשהבקשות קיצוניות ופליליות. מחקרים על גרומינג מתארים לעיתים קרובות רצף של בניית אמון, מילוי צרכים רגשיים, יצירת סודיות, מיניות ושליטה.

פלין לא היה חסר יכולת להבין את האיסור המוסרי והפלילי. הוא התלבט, השתתף בתכנון וגייס אחרים. אבל יכולתו לבחור אינה מבטלת את העובדה שפמלה הפעילה עליו כוח שאינו קיים בין שני בני גיל שווים. אפשר לומר בו זמנית שהוא היה אחראי למעשה ושהוא נוצל בידי מבוגרת שהבינה את תלותו בה.

כיצד צורפו הנערים האחריםפלין שיתף בתוכנית את חבריו פטריק פיט רנדל ואת ואנס ג'יי אר לטיים. נער נוסף, ריימונד פאולר, הצטרף לחלק מן ההכנות ולנסיעה בליל הרצח. עבורם לא פעלה אותה מניפולציה רומנטית שפעלה על פלין. לפי פסק הדין, פלין אמר לחבריו שפמלה תשלם לכל אחד מהם 500 דולר. לצד הכסף פעלו גם נאמנות קבוצתית, הרצון לעזור לחבר והנטייה של חבורה צעירה לחזק החלטות קיצוניות שאדם לבדו אולי היה נסוג מהן.

מחקרים על קבלת החלטות בגיל ההתבגרות מראים כי נוכחות חברים ותחושת תגמול חברתי עלולות להגביר נכונות ליטול סיכונים. אין בכך הסבר מלא לרצח ואין בכך פטור מאחריות. במקרה סמארט הדבר מסביר כיצד רעיון שהגיע מן הקשר הפרטי בין פמלה לפלין הפך לפרויקט קבוצתי. כל נער ראה שגם האחרים משתתפים, האחריות התפזרה בין כמה אנשים, וההיסוס האישי נחלש.

פמלה לא הסתפקה, לפי הראיות, באמירה כללית שהיא רוצה שגרג ייעלם. היא גם נתנה הוראות בימוי מפורטות, כיצד תיראה הזירה, כיצד יוצג האירוע כפריצה וכיצד היא עצמה תהיה במקום אחר. היא מסרה מידע על הבית, דנה עם הנערים בסיפור הכיסוי ואמרה להם לקחת רכוש מהבית כדי לחזק את מראית העין של שוד. באחד הלילות באפריל יצאו פלין ופאולר לכיוון הבית, אך נסוגו לאחר שראו את רכבו של גרג במקום. לאחר הכישלון גויסו רנדל ולטיים באופן פעיל יותר. עצם הכישלון של הניסיון הראשון חשוב מבחינה פסיכולוגית. היה לפמלה ולנערים זמן לעצור, לחשוב ולוותר. במקום זאת הם המשיכו בתכנון. הדבר מחליש את האפשרות שמדובר בהתפרצות רגעית ומחזק את המסקנה שמדובר בתהליך מתמשך שבו המטרה נעשתה בהדרגה ממשית ונורמלית בתוך הקבוצה.

הרצח: אחר הצהריים של 1 במאי הסיעה פמלה את פלין, רנדל ולטיים כדי לאסוף מכונית שבה ישתמשו בשעת הרצח. במהלך הנסיעה, על פי עדויותיהם, דיברה עמם על התוכנית ואף ביקשה עצות כיצד עליה להגיב כשתחזור הביתה ותגלה את גופתו של בעלה. לאחר מכן הסיעה את פלין בחזרה לאזור מגוריו ונסעה לישיבת בית ספר בהמפטון. נוכחותה בישיבה סיפקה לה אליבי פיזי לזמן הרצח. ארבעת הנערים נסעו לדרי. פלין ורנדל נכנסו לדירה, בעוד לטיים ופאולר המתינו במכונית. השניים הפכו את תכולת הבית כדי ליצור מראה של פריצה והמתינו לשובו של גרג. כשהגיע הביתה הם השתלטו עליו, ופלין ירה בו למוות. האירוע התרחש שישה ימים בלבד לפני יום הנישואים הראשון של בני הזוג.

פמלה שבה בסביבות השעה עשר וחצי בלילה. היא מצאה את הבית הפוך ואת גרג ללא רוח חיים, יצאה מן הדירה ופנתה לשכנים, שהזעיקו את המשטרה. בשלב הראשון נראה האירוע כמו פריצה שהסתבכה: הבית היה מבולגן, רכוש נלקח והכלב הושאר במרתף. העובדה שפמלה הייתה בישיבה במרחק עשרות קילומטרים מן הבית הקשתה בתחילה לראות בה את מבצעת הרצח. הסדקים בסיפור הכיסויסיפור הפריצה לא החזיק מעמד. נערים הם גרועים בשמירת סודות. מידע על מעורבות הנערים החל להסתובב בקרב צעירים בסיברוק. אחד הנערים סיפר לאחרים, והמידע הגיע לאביו של לטיים. האב גם גילה כי אקדח שהיה ברשותו עשוי להיות הנשק ששימש לרצח והעביר אותו למשטרה. בהמשך התברר כי הנשק נלקח, הוחזר למקומו ונוקה לאחר המעשה.

בתחילת יוני התמקדו החוקרים בפלין, רנדל ולטיים. לאחר ניסיון קצר להתרחק מן האזור הם הסגירו את עצמם, ובאמצע יוני כבר הוחזקו בקשר לרצח. בשלב זה החקירה עברה מפריצה אקראית לקשר בין הנערים לבין פמלה.

ססיליה פירס הייתה החוליה שהובילה ישירות אל פמלה. היא הייתה תלמידה ומתמחה שעבדה עם פמלה, ביקרה בביתה ושמעה חלק מן השיחות על הרצח. בתחילה הכחישה בפני המשטרה שהיא יודעת דבר. לאחר מעצר הנערים, וכאשר שמעה כי נערה נוספת עלולה להיעצר, חזרה למשטרה ב־14 ביוני וסיפרה על חלקה של פמלה. היא הסכימה להקליט שיחות טלפון ולשאת מכשיר הקלטה בפגישות עמה.

בשיחות שהוקלטו ב־12 וב־13 ביולי ניסתה פמלה לגרום לססיליה להמשיך לשקר. היא הזהירה אותה שאם תספר את האמת היא עלולה להיחשב שותפה לרצח. היא דיברה על כך שהנערים ביצעו את האירוע כך שייראה כפריצה, והביעה דאגה שאחד מהם יישבר ויודה. היא גם הסבירה כי אם תיעצר, תודה בקשר עם פלין אך תכחיש כל ידיעה על התוכנית.

אחד הקטעים המשמעותיים ביותר מבחינה פסיכולוגית היה ביטחונה בכך שהרשויות יעדיפו את גרסתה. היא השוותה בין נער הנמצא בכלא וצפוי לעונש כבד לבין עצמה, אישה בעלת מוניטין מקצועי ותפקיד חינוכי, והניחה שהכחשתה תיתפס כאמינה יותר. זהו אולי המפתח להבנת המנטליות שלה יותר מכל ספקולציה על שאיפה לפרסום. היא חשבה במונחים של פערי מעמד: המבוגרת המכובדת מול הנערים הבעייתיים. אותם פערים שאפשרו לה להשפיע עליהם, כך האמינה, יאפשרו לה גם להתנער מהם לאחר מעשה.

פמלה נעצרה ב־1 באוגוסט 1990. בינואר 1991 הודו פלין, רנדל ולטיים בעבירות מופחתות במסגרת הסדרים והסכימו להעיד נגדה. כך נבנה תיק התביעה משלושה מרכיבים שהשתלבו זה בזה: עדויות הנערים על התכנון, עדותה של ססיליה על השיחות שקדמו לרצח וההקלטות שבהן פמלה ניסתה לשמר את סיפור הכיסוי.

המשפט והמחלוקת על הראיותמשפטה של פמלה החל במרץ 1991 וזכה לסיקור חריג. הוא נחשב למשפט הרצח הראשון בארצות הברית ששודר בטלוויזיה ברציפות מתחילתו ועד סופו. התביעה הציגה אותה כמבוגרת שהשתמשה באהבה, במיניות ובאיום בדחייה כדי לשלוט בפלין. ההגנה טענה שהנערים התאימו את עדויותיהם לעסקאות שקיבלו ושפלין רצח את גרג מיוזמתו לאחר שפמלה ביקשה להפסיק את הקשר. פמלה הודתה בקשר עם פלין אך הכחישה שתכננה את הרצח או ידעה עליו. ההגנה הצביעה על איכותן הירודה של חלק מן ההקלטות ועל האינטרס של הנערים להטיל עליה את עיקר האשמה. מנגד, ההקלטות הראו כי ידעה פרטים על סיפור הפריצה, חששה מהודאה של אחד המשתתפים וניסתה לשכנע את ססיליה להמשיך לשקר. בנוסף העידו אנשים שססיליה סיפרה להם עוד לפני הרצח על אישה בשם פמלה המחפשת מי שיהרוג את בעלה.

ב־22 במרץ 1991 הרשיע חבר המושבעים את פמלה בסיוע לרצח מדרגה ראשונה, בקשירת קשר לרצח ובשיבוש עדות. היא נידונה למאסר עולם ללא אפשרות שחרור על תנאי. בית המשפט העליון של ניו המפשייר דחה את ערעורה בשנת 1993 וקבע כי למרות הסיקור התקשורתי העצום לא הוכח שחבר המושבעים שנבחר היה מוטה בפועל.

פלין ורנדל הורשעו ברצח מדרגה שנייה ונידונו ל־28 שנות מאסר עד מאסר עולם. שניהם שוחררו על תנאי בשנת 2015. לטיים ופאולר, שתפקידיהם היו מצומצמים יותר, שוחררו קודם לכן. פמלה נותרה היחידה מבין המעורבים המרצה עדיין מאסר. ההבדל נובע בעיקר מכך שהנערים הודו, שיתפו פעולה והורשעו בעבירות שאפשרו שחרור על תנאי, בעוד הרשעתה של פמלה ברצח מדרגה ראשונה כשותפה נשאה עונש חובה של מאסר עולם ללא שחרור. מה הביא את פמלה לעשות זאת?אין בדיקה פסיכיאטרית מוסכמת המאפשרת לקבוע שפמלה סבלה מנרקיסיזם, פסיכופתיה או הפרעת אישיות אחרת. כינויים כגון מלכת הקרח או סוציופתית היו חלק מן הסיקור ומן המאבק המשפטי, ולא אבחנות שאפשר לבסס עליהן את הסיפור. התנהגות פלילית מחושבת אינה מוכיחה כשלעצמה הפרעה נפשית.

עם זאת, מן הראיות עולה צירוף של כמה מנגנונים פסיכולוגיים.ראשית, היא התקשתה להשלים עם אובדן שליטה. בגידתו של גרג הייתה לא רק פגיעה רגשית אלא גם פגיעה במעמדה בתוך הנישואים. במקום לקבל גירושים, אי ודאות כלכלית או כישלון אישי, היא חיפשה פתרון שישאיר בידיה את הבית, את התדמית ואת האפשרות להתחיל קשר חדש.

שנית, היא הפכה את פלין לאמצעי. היא העניקה לו קִרבה, חשיבות ותחושה שהוא נבחר על ידה, אך התנתה את המשך הקשר בהסרתו של גרג. זהו שימוש בצורך רגשי של אדם אחר כמנוף תוך ניצול תמימותו. אהבה הפכה למטבע והפרידה לאיום.

שלישית, היא יצרה הצדקה מוסרית פנימית. לפי עדויות הנערים, גרג הוצג כאדם פוגע שלא יאפשר לה לעזוב וע"י הרצח הם עושים מעשה טוב, מצילים אשה שפוגעים בה. כך יכול פלין לראות את עצמו לא כרוצח למען רומן, אלא כמי שמציל אישה שהוא אוהב. זהו תהליך של מסגור מחדש: הקורבן הופך למכשול או לתוקפן, והפגיעה בו מוצגת כמעשה הכרחי.

רביעית, היא הרחיקה את עצמה מן הביצוע. היא לא הייתה בזירה ולא ירתה. מרחק זה אפשר לה כנראה ליצור חלוקה מלאכותית בין התכנון לבין המעשה עצמו. בשנת 2024, לאחר עשרות שנים של הכחשה, היא אמרה בראיון כי בשעתו הסיטה את האשמה מאחרים ונאחזה בהיגיון מעוות שלפיו מאחר שלא נכחה במקום ולא לחצה על ההדק, לא הייתה אחראית באמת. היא הצהירה אז שהיא מקבלת אחריות מלאה למותו של גרג, אף שעדיין לא מסרה הודאה מפורטת בכל העובדות שבהן הורשעה.

חמישית, היה בהתנהגותה ביטחון עצמי חריג ביכולתה לשלוט בנרטיב. היא הכינה אליבי, בנתה זירת פריצה, תכננה כיצד תגיב וניסתה לאחר מכן לתאם גרסאות. ההקלטות מראות שהאמינה כי סמכותה ותדמיתה יגנו עליה. זה לא היה רק אובדן שליטה רגשי, אלא גם חישוב קר שהתבסס על הערכת חסר של הנערים, של ססיליה ושל יכולת המשטרה לחבר בין הראיות.

מדוע פלין עשה זאת?גם את פלין אסור לצמצם לדמות של נער מהופנט שאין לו רצון משלו. הוא הבין שמדובר ברצח, השתתף בניסיון מוקדם, גייס חברים וביצע את המעשה. אחריותו המשפטית והמוסרית ממשית.אבל הוא גם היה נער בן 15 שנכנס למערכת יחסים סודית עם מבוגרת בעלת סמכות. לדבריו היא נעשתה למרכז חייו, והמשך אהבתה הותנה במעשה. רבים שיזכרו באהבה ראשונה ועוד עם מין בגיל 15, יבינו את אובדן המחשבה ההגיונית שיכול להגרם. כאשר מצרפים לכך את נוכחות החברים, ההבטחה לכסף, הרצון להוכיח בגרות ונאמנות, והסיפור שלפיו הוא מציל אותה מבעל פוגע, אפשר להבין כיצד מחסומים מוסריים שהיו אמורים לעצור אותו נשחקו בהדרגה.

ההסבר אינו שפלין היה טיפש. אנשים, ובמיוחד מתבגרים, יכולים לדעת באופן מופשט שדבר מסוים אסור ובכל זאת לפעול בניגוד לידיעה כאשר הזהות, האהבה, השייכות והפחד מדחייה פועלים יחד. המניפולציה אינה מוחקת את האחריות, והאחריות אינה מוכיחה שלא הייתה מניפולציה.

כיום:במשך עשרות שנים טענה פמלה שלא תכננה את הרצח. בשנת 2024 קיבלה לראשונה אחריות מלאה למותו של גרג ואמרה כי השתמשה בהסטת אשמה כמנגנון התמודדות. בני משפחתו של גרג טענו שגם ההצהרה הזאת התחמקה מן השאלה מה בדיוק עשתה כדי לגרום לרצח. בשנת 2025 דחתה מושלת ניו המפשייר קלי איוט את בקשתה לקיים דיון בהקלה בעונש. בתחילת 2026 הגישו עורכי דינה עתירה חדשה לביטול ההרשעה, בטענה בין היתר שהסיקור התקשורתי ותמלילי ההקלטות פגעו בהוגנות המשפט. המדינה ביקשה לדחות את העתירה. נכון ליולי 2026, פמלה ממשיכה לרצות מאסר עולם במתקן בדפורד הילס בניו יורק.

בסופו של דבר, הפסיכולוגיה של הפרשה אינה מסתכמת באישה כריזמטית שהפעילה קסם מסתורי על נערים חסרי דעת. מדובר במערכת כוח קונקרטית: מבוגרת סמכותית שבנתה קשר אסור עם נער, הפכה את אהבתה לתגמול ואת נטישתה לעונש, הציגה את בעלה כמכשול, שילבה את חבריו של הנער באמצעות כסף ונאמנות קבוצתית, והאמינה כי לאחר המעשה תוכל לנצל את מעמדה כדי למחוק את חלקה. הכשל הגדול שלה היה אותה תחושת עליונות, היא חשבה שהנערים הם כלים שאפשר להפעיל ואחר כך להשליך ושהיא יותר חכמה מכולם, כולל המשטרה ויכולה לתמרן את כולם.כעת מאז 1990 ועד היום, מגיל 22 ועד היום היא בכלא, כבר 34 שנים…