יו"ר הפורום לקידום הבריאות בחברה הערבית: "שתיקה מול הסתה היא לא ניטרליות – היא הפקרה"
אנשי מקצוע והציבור הערבי מתקשים לשכוח את התלונה שהוגשה בתחילת השבוע נגד צוות רפואי ערבי בבית החולים רמב"ם. לדברי פרופסור פואד עאזם, מנהל המרפאה לשימור פוריות במרכז הרפואי 'ליס' בתל אביב, התחושה היא ש"הניסיון לערבב בין טענה על איכות הטיפול בחיילים לבין מוצאם הערבי של המטפלים הוא זול ושפל".
ביום ראשון פרסם יהושע שני, יו"ר פורום הגבורה שמייצג משפחות שכולות, פוסט ברשתות החברתיות שמתח ביקורת על הצוות הרפואי בבית החולים שלטענתו טיפל לא כראוי באחיינו ובשלושת חבריו – לוחמים שנפצעו בדרום לבנון. סערה תקשורתית פרצה בעקבות הדברים, משרד הבריאות וארגוני עובדי הרפואה גיבו את הצוות הרפואי, ומנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, התריע מפני "שיח גזעני הנוגע לעובדי המערכת מהחברה הערבית".
פרופ' עאזם אומר ל'דבר': "כאשר אין לכך תשתית עובדתית, זו כבר אינה ביקורת על רפואה אלא הכפשה של ציבור שלם באמצעות ניגון על אחד המיתרים הרגישים ביותר בחברה הישראלית: חיי חיילים. הדברים החזירו אותי עשרות שנים לאחור, לתקופה שבה הייתי רופא צעיר. יום אחד ניגשה אליי מטופלת וביקשה שאנתח אותה. התנצלתי והסברתי שאני כבר משובץ לניתוח אחר, היא התעקשה ואז אמרה לי: 'שמעתי שיש כאן רופא ערבי, תדע לך שאם הוא ייגע בי, אני מיד עוזבת את בית החולים'. עמד מולה רופא ערבי – אני, היא פשוט לא ידעה.
"הסיפור הזה נשאר איתי כל השנים מפני שהוא מזכיר לי שגזענות לא נולדה אתמול, היא הייתה כאן גם לפני עשרות שנים. אבל יש הבדל עצום בין דעה קדומה של אדם לבין הפיכתה לקרדום פוליטי. יש הבדל בין מטופלת שמפחדת מרופא בגלל מוצאו לבין מי שלוקח את הפחד הזה, מלבה אותו והופך את המוצא הערבי עצמו לראיה לחוסר מקצועיות או לחוסר נאמנות. כאשר זה קורה, וכאשר הדברים נאמרים בנימה מתנשאת וגזענית, נחצה קו שאסור לחצות".
פרופ' עאזם מדגיש את האתוס של מקצוע הרפואה – מערכת הערכים והמוסר שמנחה את הרופא ומבוססת על שליחות הומנית לריפוי, מניעת סבל, שמירה על חיי אדם באשר הוא, ומתן טיפול ללא אפליה.
"רופאים, רופאות ורופאים ערבים, אחים ואחיות, רוקחים ורוקחות, אנשי מעבדה, הדמיה, פיזיותרפיה וטכנאות רפואית נמצאים בכל חלקי מערכת הבריאות בישראל, בחדרי המיון, בחדרי הניתוח, בטיפול הנמרץ, בחדרי הלידה ובמרפאות, מטפלים באזרחים ובחיילים, ביהודים ובערבים, מדי יום ומדי לילה", הוא אומר. "כשפצוע מגיע לחדר המיון, הצוות לא שואל מהי השקפתו הפוליטית. כשקורה דום לב, איש אינו שואל מהי הלאומיות של היד שמבצעת את ההחייאה, או את הצנתור מציל החיים. וכשחייל פצוע מגיע לבית החולים, אנשי הצוות רואים, קודם כול ולפני הכול, אדם שזקוק להם – כך פועלת רפואה כי כך היא חייבת לפעול.
"אם מישהו טוען שבמקרה מסוים היא לא פעלה כך, שיביא עובדות, שיבדקו את התיק, שיבחנו את ההחלטות הרפואיות, שיבדקו את ההתנהלות. שאנשי מקצוע יקבעו אם הטיפול היה ראוי, אבל אל תביאו את שמו הערבי של איש הצוות כראיה, אל תביאו את המבטא של האחות כראיה, ואל תהפכו את מוצאו של הצוות להסבר לכשל שטרם הוכח אם בכלל קרה. זו אינה ביקורת רפואית – זו גזענות זולה שמתחפשת לדאגה לחיילים, והיא מסוכנת במיוחד משום שהיא מנסה לפגוע באחד המקומות הבודדים בחברה הישראלית שבהם יהודים וערבים אינם רק מדברים על חיים משותפים, אלא פשוט חיים ועובדים במשותף".
פרופ' עאזם מודע לכך שהבחירות הקרבות משפיעות על ההתלהמות ומתדלקות אותה, אך מזהיר מהשלכותיה: "ההכפשות של הימים האחרונים חמורות בעיניי הרבה מעבר לפגיעה באיש צוות כזה או אחר. הן מנסות להחדיר חשד למקום שחייב להתקיים בו אמון. הן אומרות לאיש הצוות הערבי: 'גם אחרי שנים של לימודים, התמחות ומשמרות, גם אחרי שטיפלת באלפי יהודים, גם אחרי שהצלת חיים – ברגע שתעלה טענה נגדך, הזהות שלך עצמה עלולה להפוך לראיה נגדך', ואת זה אסור לקבל".
הוא מציין לטובה את התגובה של מערכת הבריאות, ופונה לציבור היהודי: "אנשי הצוות הערבים אינם אורחים במערכת הבריאות בישראל, הם אינם נספחים לה ואינם נמצאים בה בחסד, הם חלק בלתי נפרד ממנה, הם בנו אותה לצד עמיתיהם היהודים, מחזיקים אותה יחד איתם ונושאים יחד איתם באחריות לחיי כולנו. במשך עשרות שנים הפקדתם בידינו את הוריכם ואת ילדיכם, את החיילים שלכם ואת התקווה להביא ילדים לעולם. הפקדתם בידינו את הפחדים שלכם ואת התקוות שלכם, את הרגעים השבריריים ביותר ואת היקרים לכם מכל, את החיים עצמם הפקדתם בידינו. אל תהפכו עכשיו את הזהות שלנו – זהות שאנחנו גאים בה – לכתב אישום".
מנגד, עו"ד מוראד מפרע, יו"ר הפורום לקידום הבריאות בחברה הערבית, דווקא מודאג מתגובת המערכת לאירוע בבית החולים. "התגובה המאוחרת, לאחר שכבר נשמעה ביקורת על היעדר גיבוי, אינה מספיקה", הוא אומר. "במערכת הבריאות אסור שהתגובה תהיה תלויה בכמות הביקורת הציבורית או בעוצמת הלחץ התקשורתי. ברגע שאיש צוות רפואי מותקף בגלל הזהות שלו – המערכת כולה צריכה לעמוד מאחוריו.
"לא ייתכן שמערכת הבריאות תבקש מהעובדים הערבים להמשיך לעבוד, להציל חיים, לטפל בפצועים ולשאת את העומס, אבל כשהם הופכים מטרה להתקפות ולהסתה, המערכת תשתוק או תגיב רק אחרי שהסערה הציבורית כבר מתפרצת.
מפרע קורא לראשי המערכת: "תפסיקו להיות מגיבים. תהיו מנהיגים. פרסמו מדיניות ברורה נגד גזענות והסתה כלפי אנשי צוות רפואי. גבו עובדים שהותקפו בשל זהותם. הבדילו באופן חד בין תלונה מקצועית לגיטימית לבין הכללה גזענית. אל תאפשרו להפוך בתי חולים לזירה של מאבק לאומני ופוליטי.
"מי שמבקש מהצוותים הרפואיים להמשיך להציל חיים גם בימים הקשים ביותר, חייב לעמוד לצידם גם כשהם מותקפים. הגיע הזמן שמשרד הבריאות, קופות החולים והנהלות בתי החולים יאמרו בקול אחד וברור: לא לגזענות, לא להסתה, ולא להפקת רווח פוליטי או ציבורי על גבם של אנשי הרפואה. שתיקה מול הסתה היא לא ניטרליות – היא הפקרה".
המאמר דן בסערה הציבורית סביב תלונה שהוגשה נגד צוות רפואי ערבי בבית החולים רמב"ם, בטענה לטיפול לקוי בלוחמים פצועים. פרופ' פואד עאזם, מנהל במרכז הרפואי 'ליס', מתאר את התלונה כ"ניסיון לערבב בין טענה על איכות הטיפול בחיילים לבין מוצאם הערבי של המטפלים הוא זול ושפל", ומדגיש כי רפואה פועלת ללא אפליה על בסיס לאום או השקפה פוליטית. מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, התריע מפני "שיח גזעני הנוגע לעובדי המערכת מהחברה הערבית".
"כשפצוע מגיע לחדר המיון, הצוות לא שואל מהי השקפתו הפוליטית. כשקורה דום לב, איש אינו שואל מהי הלאומיות של היד שמבצעת את ההחייאה"
עו"ד מוראד מפרע, יו"ר הפורום לקידום הבריאות בחברה הערבית, מודאג מתגובת המערכת המאוחרת וקורא למנהיגות ברורה נגד גזענות והסתה. הוא מדגיש כי "שתיקה מול הסתה היא לא ניטרליות – היא הפקרה", ודורש ממערכת הבריאות לגבות את עובדיה שהותקפו בשל זהותם.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.