ישראל החלה לשלם את מחיר הג'ובים, ועם ריבית: כך נראית מדינה שמנוהלת על בסיס נאמנות

עודכן לאחרונה: 21.8.2026 / 14:15

פנחס עידן, היו"ר הכוחני של ועד העובדים בנתב"ג, הוא איש חצוף. בחודש יוני הוא הוציא מכתב נוקב לשרת התחבורה מירי רגב ולמנכ"ל משרדה, משה בן־זקן, ובו התרעה חמורה וממוקדת על משבר כוח האדם בנמל התעופה הבינלאומי היחיד של ישראל. היו בו כל האזהרות וכל הנתונים שאפשר להעלות על הדעת, כולל אזהרה מקריסה אפשרית בימי השיא של אוגוסט.ואני שואל את עצמי: מה פנחס עידן חשב לעצמו? באיזה סרט האיש הזה חי? איך הוא העז לבלבל לשרה בכירה בישראל את המוח עם קשקושי כוח אדם, שבועות ספורים לפני הפריימריז הגורליים בליכוד? מה, הוא לא יודע שהיא מתמודדת מול טלי גוטליב על תואר האישה הבכירה ברשימת הליכוד? אפשר לחשוב שהוא חייזר שנחת כאן הרגע.לא פנחס עידן אשם. זה עידן נתניהו שמביא עלינו את כל האסונות. מה גם שהנ"ל חבר ליכוד ופוקד גדול בליכוד. לא באמת חשוב אם זו שביתה חוקית, שביתה פראית או שביתה איטלקית. זו קריסה ישראלית.ועדי העובדים הגדולים בישראל נשלטים היום על ידי הליכוד. פעם הם נשלטו על ידי מפא"י, כמו ההסתדרות. לא עוד. הליכוד היא מפא"י החדשה. אלא שמפא"י בנתה כאן מדינה. הליכוד הורסת אותה. זה לא פנחס עידן. זה עידן נתניהו.

ממומן סקירה: מתלי נירוסטה לאביזרי טיגון אוויר Ninja Crispy FN101 (סט 3 יחידות) AliExpress לצפייה בביקורת ←

קריסת נמל התעופה היחיד של ישראל ביום הכי עמוס בשנה היא סימפטום אחד נוסף למה שעובר על המדינה בשנות שלטון הליכוד. פעם זה נראה אחרת. פעם הייתה הליכוד אחרת. פעם, בימי בגין ושמיר ולוי וארנס ושרון וכל האחרים, היה ברור שהמשימה העילאית היא שמירה על המדינה. המנהיג לא היה מעליה. הוא הרכין ראש למרגלותיה.אלא שמאז חלפו עשורים. הליכוד נחטף. כחלק מהמאמץ לרסק כל התנגדות, להשמיד כל אופוזיציה ולגדוע כל רמז של דעה אחרת, הנהיג בנימין נתניהו מדיניות של אדמה חרוכה. לא צריך שותפים לניהול, לא צריך מומחים, לא צריך בעלי מקצוע. ביבי יודע הכול. כולם מסביבו גמדים. אל תפריעו לו, תנו לו לעבוד.הריסוק המתמשך והנחוש של השירות הציבורי – שדרת הניהול, משרתי הציבור, שומרי הסף וכל אנשי המפתח שתפקידם לגרום למדינה לתפקד, להיות יעילה ולספק את השירותים החיוניים לאזרחיה – כולו פרי ידיו של נתניהו. התקפת האמוק הבריונית של מופרעי הליכוד על כל אלה נעשית בהנחייתו של נתניהו. הוא, ולא אחר.יאיר לפיד, כשהיה שר האוצר, הנהיג את "נבחרת הדירקטורים", מנגנון שהיה אמור להבטיח ולשמר את הרמה המקצועית של בעלי משרות הניהול הבכירות בשירות המדינה, ולייצר רף הכרחי של סינון בדרך לתפקידים בכירים. ממשלת הליכוד עושה הכול כדי לרסק את זה.

הצטרפו לוואלה fiber ושדרגו את חווית הגלישה והטלוויזיה בזול!

בשיתוף וואלה פייבר

ישראל כולה הפכה למפעל ג'ובים משגשג. בעיקר של הליכוד, אבל לא רק. ש"ס היא ליכוד ב', הליכוד היא ש"ס א'. עקבו אחרי ינקי דרעי, כמשל, הבן של אחד האנשים הרקובים ביותר שכיהנו בממשלות ישראל. חפשו את מאות המשרות החדשות של משגיחי כשרות ורבני ערים ומועצות שהוצנחו לתפקידם על ידי עסקנים פוליטיים רק לאחרונה. עקבו אחרי הכסף. אחרי הג'ובים. אחרי הכיבודים, אחרי הפמליות המרופדות והמתוגמלות.אחרי מאי גולן, שעל פי החשד "העסיקה" את חבריה במשרדה בשכר ממשלתי מלא, על חשבוננו, ובאופן פיקטיבי לגמרי. עקבו אחרי קק"ל, שמשכירה רק לשכבה דקיקה מיוחסת מבין עובדיה את הדירות היוקרתיות שהיא מחזיקה בתל אביב. אחרי "הצל", שמקבל דרגות פקד ונשק כדי לשמור על בתי עסק ומקומות בילוי היקרים לליבו, לכאורה.אפשר למלא את הטור הזה בדוגמאות לריקבון המתקדם שמתפשט בימים אלה ממש בין אבריה של המדינה. עוד מעט יצטרכו להתחיל לכרות איברים. נמל התעופה בן־גוריון כרת את עצמו אתמול בצהריים, ביום הכי עמוס בשנה.

ואיפה מירי רגב? במרקש.יום אחד (!!) לפני קריסת נתב"ג, היא הגיעה בקול רעש וצלצולים, כדרכה, לנמל התעופה. התלווה אליה, במצב רוח זעוף למדי, ראש הממשלה נתניהו. הם דפקו שם סיבוב וואסאח, הצטלמו, התנשקו, לחצו ידיים.הנה הטקסט המלא: "יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקרנו היום בנמל התעופה בן־גוריון, סיירנו במגדל הפיקוח ונפגשנו עם עובדי נתב"ג ונוסעים", כך הפוסט של רגב. "במהלך הביקור הוצגה לראש הממשלה הפעילות המבצעית והתפעולית של נתב"ג, לצד עבודתם של אלפי העובדים הפועלים מדי יום לשמירה על רציפות תפקודית ושירות מיטבי לנוסעים בעונת הקיץ".שאלות לשרת התחבורה: למה לא הצגת בפני ראש הממשלה את המכתב של יו"ר ועד העובדים שקיבלת לפני שבועות ספורים? הרי כתוב בו הכול. יש בו את ההתרעה הממוקדת והמפורשת, כולל העובדה שבשיא העונה רשות שדות התעופה פיטרה 250 עובדים ארעיים בלי לדאוג למחליפים. למה לא משכת בדש מעילו, מירי? למה לא הערת אותו בזמן?

אף שאי אפשר להשוות, כי שם מדובר בטבח נורא וכאן "רק" בסבלם של עשרות אלפי ישראלים בנמל התעופה, הסימפטומים ברורים: המצב לא טוב. הכתובת על הקיר. נתניהו מוזהר. נתניהו מתעלם. הגמדים הסובבים אותו מתעלמים אף הם. אף אחד לא מתעניין בכלום, חוץ מאשר בשלומו של המנהיג.ואז מגיעה האפוקליפסה. האסון בכרמל, האסון במירון, 7 באוקטובר, קריסת השירות הציבורי, קריסת מעמדה הבינלאומי של ישראל, קריסת הברית עם ארה"ב. רשימה חלקית.והנה מה ששני חדלי האישים האלה, רגב ונתניהו, מברברים בסרטון שהופץ בפוסט הרברבני שהעלתה רגב רק שלשום, יום אחד לפני הקריסה: "מגיע לעובדים האלה את כל ההערכה, הם עובדים כאן 24/7, מאפשרים פה טיסות של 100 אלף נוסעים ביום, במציאות מורכבת של מתדלקים בנתב"ג. כל הכבוד לכם על העבודה שלכם, באנו לפה לפרגן לכם", מלרלרת רגב, בעוד נתניהו מחרה־מחזיק אחריה: "אתם עושים עבודת קודש, מלאכת קודש".ורגב מסכמת: "אלמלא רה"מ, שנתן לי כאן את הגיבוי המלא מול משרד הביטחון, היינו צריכים היום לבטל טיסות בקיץ!"

למחרת, לא בוטלו סתם טיסות בקיץ. בוטל נמל התעופה כולו בקיץ. במשך שעות יקרות הנמל שבת, מה שיצר פקק שהביא קריסה רבתי. האירוע שיבש את טיסותיהם של עשרות אלפי ישראלים, כאלה שלא המריאו וכאלה שלא נחתו. חברות תעופה זרות, שכבר החליטו לחזור לטוס לישראל, החזירו מטוסים שכבר היו באוויר בדרכם לתל אביב.אבל העיקר, כמו שאומרת רגב, ש"ראש הממשלה נתן לי גיבוי מלא".מעניין מה היה עולה בגורלו של ה"גיבוי המלא" הזה, אם המשבר היה נמשך ומביא לקריסה מוחלטת. אני מעריך שהגיבוי המלא של נתניהו לרגב היה נגמר כמו הגיבוי המלא של נתניהו לאלי ישי אחרי השריפה בכרמל, או לאחראים על המקומות הקדושים אחרי האסון במירון, או לראשי מערכת הביטחון כמו אחרי אסון 7 באוקטובר – להבדיל 2,000 הבדלים, כמובן.אתמול ניהלה רגב את המשבר בסדרת ציוצים מביכה במיוחד ממקום גלותה במרקש. שתיקתו של נתניהו רעמה. אני מניח שלא העירו אותו. כשהתעורר, כעבור שעתיים, שיגר ציוץ מאיים כלשהו לחלל הרשת. בלי לדעת, אני מהמר שבשיחות סגורות הוא כבר סימן את מי שצריך לסמן כאחראי לפיאסקו.

מי? בואו נתמקד במי לא. הוא. לא הוא.אבל הוא האחראי היחיד. לא פנחס עידן, אפילו לא מירי רגב. מי שעומד בראש המערכת ויודע שהיא מתפרקת ונרקבת – הוא האחראי.הוא יודע שלמירי רגב יש כישורי ניהול, במקרה הטוב, שיאפשרו לה להיות אחראית משמרת בסניף הכי נידח של מקדונלד'ס (אל דאגה, היא לא שומרת כשרות באמת). הוא יודע שהמנכ"ל שלה צבר את ניסיון הניהול שלו בליכודיאדה. הוא יודע איך הדברים מתנהלים.הרי הוא זה ששותל כבר שנים ארוכות שורה אינסופית של אומרי ואומרות הן, נטולי כישורים כלשהם, בעמדות מפתח. התכונה הנדרשת היחידה, חוץ מדופק סדיר ויכולת דיבור אלמנטרית, היא נאמנות. וככה בדיוק זה נראה.

הזדמן לי בשנים הקודמות ללוות ולנסות לסייע לשניים שניסו להילחם בתופעה. הראשון היה דדי שמחי, תא"ל משוחרר שמונה לתפקיד נציב כבאות והצלה בישראל. השני היה מישאל וקנין, בחור מוכשר כשד שהצליח במגזר העסקי ומונה ליו"ר דואר ישראל.לא, לא מדובר בשני אשכנזים פריבילגים, הגמונים, שמאלנים שבאו לגרש את אחינו המדוכאים. וקנין נולד לרוזה ויעיש וקנין שעלו ממרוקו, גדל באשדוד, צמח מלמטה והגיע בכוחות עצמו הכי למעלה. הוא בא לדואר כסוג של שירות מילואים.דדי שמחי, שנולד לשלום ונורית, יוצאי תימן, נולד במושב הודיה, שירת עשרות שנים בצה"ל והגיע לדרגת תת־אלוף. הוא מונה לתפקיד נציב הכבאות רק כי מועמדו של דודי אמסלם כשל במילוי טפסי המועמדות שלו והצהיר שם על מידע כוזב.

שניהם קיבלו מוסדות רקובים שהפכו לבורות של ג'ובים ושומן עבור עסקני ומקורבי הליכוד ומפלגות קואליציה נוספות. שניהם היו אמורים להבריא את המוסדות הללו, לייעל אותם ולהקים אותם מההתחלה, יש מאין. אלא שעסקני הליכוד מיררו את חיי השניים וניסו למנוע מהם להשלים את משימותיהם בכל האמצעים ובכל הכוח. את הגיבוי וההשראה קיבלו העסקנים משרים וח"כים כמו דודי אמסלם ושלמה קרעי.אבל השניים, וקנין ושמחי, לא ויתרו.וקנין פיטר את כל הפרוטקציונרים והמינויים הפוליטיים שלא עשו דבר חוץ מלקבל שכר שמן, סגר את עשרות לשכות הסמנכ"לים המיותרים, קיצץ את אינסוף המשרדים המיותרים והכיבודים המופלגים, והביא את הדואר מהפסד של מאות מיליונים לרווח גדול, בדרך להפרטה. הוא הכניס לאוצר המדינה מיליארדים.שמחי בנה מאפס את תורת הלחימה של שירותי הכבאות, שלא הייתה קיימת לפניו. הוא הקים בית ספר לכבאות, ברא כוח אדם איכותי שנבנה על כישורים ויכולת ולא על קרבה לצלחת. הוא בנה תורת הכשרה והצטיידות, למד שירותי כיבוי בעולם – והצליח.

שני המוסדות, הדואר ונציבות כיבוי והצלה, הפסיקו להיות מרבצי ג'ובים של הליכוד ומפלגות נוספות והחלו לעסוק במה שהם אמורים לעסוק מלכתחילה: כיבוי והצלה ושירותי דואר.למרבה הצער, אלה שני מקרים בודדים בתוך אוקיינוס גועש של עליבות, רדידות, מינוי מקורבים, נפוטיזם, עזובה מקצועית ושחיתות ממארת שהם מנת חלקו של שירות המדינה תחת הממשלה הזו. משרד התחבורה הוא רק דוגמה אחת.כשאתם שואלים את עצמכם למה יש פקקי ענק גם בחודש אוגוסט, למה אין תחבורה ציבורית ראויה לשמה, למה אין מיחזור מתקדם כמו במדינות העולם המערבי, למה זיהום האוויר מחמיר במקום להשתפר, למה הכול כל כך יקר, למה אי אפשר לקנות כאן דירה, למה מחכים לתור ל־MRI שלושה חודשים ולרופא מומחה ארבעה, ועוד עשרות רבות של שאלות הקשורות לכל תחומי החיים – התשובה פשוטה: הדג מסריח מהראש.

כשהתנאי הנדרש היחיד בדרך לתפקיד ניהולי משמעותי הוא נאמנות למשפחת המלוכה ולמפלגה מסוימת – הכול נרקב. את שם המפלגה היה צריך להחליף כבר מזמן. לא רק להוציא את המושג "ליברלית", אלא להחליף. לא ליכוד. ליקוק.קחו, למשל, את תאונות הדרכים. תחת אותה מירי רגב, מספרי התאונות וההרוגים שוברים את כל השיאים. זאת, אף שהתשתיות משתפרות והמכוניות הרבה יותר בטיחותיות.למה? כי גם המלחמה בתאונות דרכים עברה רידוד והגחכה והופקרה לחסדי העסקנים. מלחמה בתאונות דרכים היא מדע. אם אתה מתקצב את זה בצורה מסודרת וקבועה, אם אתה מגבש תוכנית מקצועית, מספר ההרוגים והתאונות יורד ירידה חדה. זו עובדה בכל העולם, וזה קרה גם בישראל בשנים הבודדות שבהן הממשלה עשתה מה שהיא אמורה לעשות.

אלא שכבר מזמן היא הפסיקה. אבי נאור, שהקדיש את חייו והונו למלחמה בתאונות והיה ראש הרלב"ד, פרש כבר מזמן בייאוש. הנושא הופקר לחסדי השלומיאליות של מירי רגב וסביבתה. והתוצאות בהתאם. אבל זה לא מצחיק. זה מרתיח. כי מאות אנשים נהרגים כאן כל שנה, אלפים נפצעים, זה עולה הון וזה הורס חיי משפחות רבות. וזה לא מעניין אף אחד.הייתה אתמול גם אתנחתא קומית. כשמירי רגב צווחה ממרוקו שהיא מתכוונת לעתור תיכף ומיד לבית המשפט כדי להכריז על השביתה בנתב"ג כבלתי חוקית ולהוציא מיד צו שיחזיר את העובדים לעבודה, שאלתי את עצמי אם במקביל היא תבקש מיריב לוין, אמיר אוחנה, שלמה קרעי וכל שאר המופרעים להודיע שבאופן חריג, ורק בפעם הזו, צריך לציית לצו של בית המשפט.הרי גם את הדבר הזה הם משמידים. הרסו, קעקעו, פירקו והחריבו את מערכת המשפט כולה, אף שהוזהרו: אין לנו מערכת חלופית. אין מדינה בלי שופטים. אין מדינה בלי תובעים ובלי פרקליטים ובלי מסגרת ששומרת על החוק ואכיפתו.הם התעלמו. עכשיו הם עותרים לבית המשפט. אחרי שחגגו את אי־הציות לבג"ץ ברוב עם. כי רק דבר אחד לא חסר להם: חוצפה.

אז איך המדינה עדיין קיימת, אתם שואלים? בזכותכם. בזכותנו. בזכות המוני ישראלים טובים שחשו בבוקר 7 באוקטובר להציל את המצב. אחים לנשק ועוד ארגונים רבים, רובם ארגוני מחאה, שמילאו את מקומה של המדינה שהתפרקה.ובזכות איים של מצוינות שעדיין קיימים, עדיין מתפקדים, למרות מאמציה של המדינה לכרסם גם בהם: צה"ל, חיל האוויר, השב"כ, המוסד, התעשיות הביטחוניות בדגש על רפאל והתעשייה האווירית, מכון ויצמן, הטכניון, האקדמיה כולה, ומעל הכול – הישראלים. בסדיר, במילואים, באזרחות, בכל מקום.אל תדאגו, זה בדרך. ההסתערות על כל אלה נמשכת. בערוץ 14 מקדישים כל ערב מחצית מזמן השידורים כדי לפגוע ברמטכ"ל, שהממשלה הזו מינתה. את הטייסים כינה בזמנו יעקב ברדוגו "מוגלה שצריך להרחיק", והיחס אליהם נע בין ימי שגרה ("אנרכיסטים" או "בוגדים") לימי מלחמה (איזה ביצועים, אה?).יואב קיש עושה כל שביכולתו כדי להרוס גם את האקדמיה המפוארת שלנו. למרבה המזל, יכולתו כל כך מוגבלת, שזה עוד לא לגמרי הסתייע.

לתעשייה האווירית לא היה יו"ר פעיל שנתיים כי "שר הביטחון", שלא היה מתקבל לתפקיד סגן ליצן בקרקס מדראנו, לא הסכים שיריבו הפוליטי גלעד ארדן ייכנס לתפקיד. ואחר כך אנחנו מתפלאים שאין מספיק מיירטים.תנו לממשלה הזו עוד זמן וכסף, והיא תוכיח שאין שום דבר שהוא רחוק או גבוה מדי עבורה. היא תפרק כאן את הכול, בזמן ובמקום. זרועו הארוכה של הבולדוזר תגיע לכל מקום. עוד קדנציה, וישראל תיראה כמו רצועת עזה. לא מבחינת ההרס הפיזי, כמו ההרס המהותי.מספיק להביט על סביבתו של ראש הממשלה. האם יש ראש ממשלה אחד בעולם, בכל המדינות, כולל הדיקטטורות החשוכות ביותר, שהיה ממשיך לגבות ולהחזיק את יונתן אוריך?

נתניהו טוען שלא ידע שאוריך מקבל כסף מקטאר, תוך כדי מלחמה. קטאר, שמימנה את חמאס, שמימנה את הקמת מפלצת הטרור, שמממנת את מסע הדה־לגיטימציה הארסי ביותר נגד ישראל שנות דור. אוקיי, נניח שגם את זה הוא לא ידע. עכשיו הוא יודע? אז מה יש לאוריך לחפש בסביבתו?פעם, נתניהו עוד הביא אנשים טובים שיעבדו איתו. המנכ"לים היו אביגדור ליברמן, אייל גבאי, הראל לוקר, אלי גרונר, יואב הורוביץ. פיגורות.היום זו אסופה של חסרי חוליות, גמדי גינה נבערים שמתרוצצים מיוזעים זה סביב זה, מכרכרים סביב "הגברת" ומחלים את פניה ורצונותיה, מנסים לשכך את זעמה. מעל כולם מתנשא המגדלור אוריך, סוכן קטארי בשעות הפנאי.זה מה שנותר שם. ולא, זה לא צריך להצחיק אותנו.

נתניהו צלח את משוכת הפריימריז בשלום יחסית. הפרשנים דיווחו בבוקר פרסום התוצאות שהוא יכול לחייך. זה חיוך שמזכיר ניחום אבלים.לפחות ארבעה טראבלמייקרים שניסה להעיף מהרשימה נותרו בה בינתיים: ברקת, ביטן, גוטליב ואמסלם. עם אופציה להרחבה. ברשימה שנבחרה כמעט שאין נשים, כמעט שאין חובשי כיפות, כמעט שאין ביטחוניסטים. בעצם, אין ביטחוניסטים. אני מקווה שאתם לא סופרים את מירי רגב כביטחוניסטית. היא סוכנת כאוס.מה שמדהים בפריימריז הוא העובדה שנתניהו הבין סוף־סוף שגידל מפלצת. אחרי 7 באוקטובר הוא החליט שצריך להטריף את הבייס כדי לשרוד בשלטון. לפמפם תיאוריות קונספירציה, לפמפם תיאוריות בגידה, להתנפל על הצבא, לנפח את ה"דיפ סטייט", לשחוט את כל הפרות הקדושות, להכריז שאין קווים אדומים, אין איזונים ואין בלמים. בקיצור, כאוס.נתניהו ידע שרק בחסות כאוס הוא יוכל להישאר בתפקיד, שבו אף ראש ממשלה באף מדינה בעולם לא יכול היה להישאר יותר משבועיים אחרי הטבח. אלא שעכשיו מי שצריך להתמודד עם הכאוס הזה הוא נתניהו. במהלך יום הפריימריז הוא עשה הכול כדי לפגוע באחוזי ההשתתפות של ה"קולות החופשיים". לא, הוא אפילו לא שקל להאריך את שעות ההצבעה. להפך.הוא סמך רק על הדילים ועל הפוקדים הגדולים, כי ידע שעל זה יש לו שליטה. על הקולות החופשיים כבר אין לו שליטה. הקולות החופשיים, שחונכו על ברכי הכאוס הביביסטי, רוצים טלי גוטליב. רוצים בגידה. רוצים שחיטת כל הפרות הקדושות.הם פרצו את הגדרות והם משתוללים עכשיו בחוץ. כלומר, בפריימריז.

נתניהו, לעומתם, רוצה רשימה "שפויה". למזלו, לא מספיק מהם הגיעו כדי לשתול את טלי גוטליב בחמישייה הראשונה. אבל הוא עוד יתחרט על זה. אצל גוטליב, ככל שהיא רחוקה מהצמרת, כך עולה הווליום שלה.הכי מדהימה היא העובדה שנתניהו לא מצליח להביא אפילו שריון אחד ראוי לשמו לצמרת מפלגת השלטון בישראל. לא אשכנזי, לא דרמר, לא שטייניץ, כנראה שלא יוסי כהן. אף אחד לא מוכן להתקרב לצחנה הזו. היחיד שהסכים הוא יורד שהעביר את עסקיו לחו"ל ועשה את תהילתו בערוץ 12, רחמנא ליצלן. נתניהו מחפש בנרות אישה מכובדת לצמרת הרשימה. גם זה לא קל.מדברים על שריונו של יורש העצר יאיר נתניהו למקום ריאלי. אז אם כבר, אני מעז להציע שישריין גם את שרה. זה יכול להיות ססגוני והיא יכולה בהחלט להיות תחליף ראוי לטלי גוטליב בחמישייה הראשונה. וכן, הבדיחה הזו על חשבוננו. כולל המאבטחים, הרכב הממוגן והנהג.אבל בזה לא נגמרו צרותיו של נתניהו. נראה שהוא קצת תלוש, קצת אבוד, קצת מפוזר. השבוע, ברגע מסוים, הוא פתאום הבין את לוח הזמנים. הוא פתאום קלט שנותרו לו 18 ימים בלבד לארגן את המחנה שלו.בפעם הקודמת הוא היה נחוש ויעיל מספיק כדי לדאוג שאף קול לא ילך לאיבוד. הוא ליהק את בן גביר וסמוטריץ' לבריכה בקיסריה – לא, לא שלו, שם אסור ללכלך, של פאקר – והכריח אותם לרוץ יחד. והנה עכשיו, יש לו את פייגלין ואת זליכה ואת ארדן־אדלשטיין ואולי גם את איילת שקד ואולי גם את דדי שמחי וגנץ ועכשיו גם את עופר וינטר. זה אסון מבחינתו, והוא עוד לא התחיל לטפל בו. והזמן אוזל. 18 ימים, לא כולל שבתות.

האתגר של וינטר הוא הקשה מכל. בניגוד לסברה, אין בין וינטר לנתניהו אהבה גדולה. וינטר לא שוכח שנתניהו לא מינה אותו למזכיר צבאי, מה שלא אפשר לו לקבל דרגת אלוף. את התת־אלוף קיבל וינטר, נחשו ממי? מגדי איזנקוט. זה לא מפריע לו לטנף על איזנקוט בכל הכוח. חבל, הוא לא לומד את הלקח של מכונת הרעל. לאיזנקוט יש כרגע תכונה מוזרה: ככל שיטנפוהו, כן ירבה וכן יפרוץ.אני מחבב את עופר וינטר, אם כי הפער בין תדמיתו והצהרותיו הלוחמניות לבין המציאות גדול למדי. וינטר הוא אחד משני הגורמים שהפחידו את נתניהו והזהירו אותו לא לצאת לתמרון יבשתי בעזה אחרי 7 באוקטובר.הוא גם מגיע למערכת הפוליטית בזחיחות, שלא לומר שחצנות: להכריז על מפלגה חדשה ב־25 באוגוסט, ימים ספורים לפני הדד־ליין, זה ניתוק מוחלט מהמציאות או יהירות מופלגת – אלא אם מסתתר כאן נעלם שאנחנו לא מכירים. כמו חבירה של וינטר ברגע האחרון לאחד השחקנים האחרים בשטח.לא, לאו דווקא נתניהו, אף שהוא שייך לדעתי לגוש נתניהו. אבל אצלו, הכול אפשרי. הוא שחקן לא צפוי, ואין דבר שנתניהו מתעב יותר משחקנים לא צפויים שמשחקים במחצית המגרש שלו.

סקר "מעריב", המבוצע על ידי מנחם לזר, מסמן היום דרמה של ממש. איזנקוט פותח פער משמעותי על נתניהו, גדול יותר מטעות הדגימה, הן במנדטים (6) והן בהתאמה לראשות הממשלה (14%).איזנקוט במומנטום נדיר, מסוג התקופות שבהן שום דבר שלילי לא מצליח לדבוק בו. להפך: כל מאמצי הטינוף של מכונת הרעל הביביסטית, רובם מבוססים על פייק מוחלט ותיאוריות קונספירציה מופרכות, מחליקים על גבו של איזנקוט ומתפוגגים.מה שמעורר תקווה בגוש השינוי היא העובדה שצמיחתו של איזנקוט אינה רק על חשבון יריביו בגוש. ליברמן שומר על עקביות דו־ספרתית כבר זמן רב, בנט בלם את הדימום, התייצב ואפילו עולה מעט פה ושם.אצל בנט־לפיד תופעה חדשה ומסקרנת: ביום רביעי ערכו שניהם כנס משותף על תפיסת הביטחון הלאומית, בחמישי ערכו כנס משותף גדול ברמת השרון, וביום ראשון יהיו בכנס משותף בנתניה.האם ביחד עוברת להנהגה דו־ראשית? כך או אחרת, שניהם בטי־שירטס.