כדי לחולל שינוי בשירות הציבורי, הגיעה השעה לנהל את הממשלה כמו חברה
הכותב הוא ראש מועצת צור הדסה
"הם היו אומרים לו, תתעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע. אז הוא התעודד והמצב באמת נהיה יותר גרוע" (סיפור המכולת, להקת כוורת).
לפני כמעט שש שנים פרסמתי בבמה זו טור שעסק בקשיים המהותיים בתפקוד ממשלות ישראל. עמדתי אז על כך שמניעים פוליטיים, לצד התפיסה השגויה שלפיה בראש כל משרד חייב לעמוד שר, הובילו לאינפלציה של משרדי ממשלה – חלקם עם כפילויות של שרים וסגני שרים. הצבעתי על הקשיים שנגרמו בשל כך לתפקוד הממשלה: בתוך המשרדים עצמם, בתיאום הבין־משרדי ובעבודת המליאה (מי שמעוניין בפירוט הטיעונים מוזמן לחזור לטור מנובמבר 2020).
מאז כיהנו בישראל שלוש ממשלות, ו"המצב באמת נהיה יותר גרוע". בממשלה הנוכחית פועלים לא פחות מ־31 משרדים, וכיהנו בה 33 שרים (בשני משרדים כיהנו שני שרים במקביל) לצד סגני שרים ושרים ללא תיק. לא זו בלבד: במהלך כהונתה הארוכה בוצעו בה 54 חילופי שרים וסגנים, מבנה המשרדים וחלוקת הסמכויות שונו שוב ושוב, וזה חודשים ארוכים שאחד המשרדים החשובים במדינה פועל ללא שר במשרה מלאה.
מטרת הטור אינה למתוח ביקורת על ממשלה זו או אחרת, ולכן לא אפרט את כשליה או את הישגיה. אך הקוראים הנבונים של גלובס ככל הנראה יסכימו שתפקוד הממשלה ה־37 לא היה מיטבי.
כעת, ערב הקמת הממשלה הראשונה שלאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", נדמה שאין חולק על הכמיהה הציבורית לשיפור דרמטי בתפקוד הממשלה – ללא קשר להרכבה הפוליטי. כדי להשיג שיפור כזה, חייבים לבחור בדרך שמצד אחד תהווה שינוי תפיסתי מהותי אך מצד שני תהיה ישימה בקלות וגם ניתנת לביטול ללא מאמץ.
בשנים האחרונות הועלו שלל רעיונות לשיפור מבנה הממשלה: ממעבר למשטר נשיאותי, דרך ביזור סמכויות לפי אזורים, ועד להצעות השגרתיות לצמצום מספר המשרדים. חלק מההצעות הללו אינן ישימות (בוודאי שלא בטווח הזמן של הממשלה הקרובה), וחלקן מספקות מענה נקודתי בלבד שלא יפתור את בעיית העומק.
משום כך, אני מבקש להציע שוב שינוי מבני יסודי אך פשוט להפליא: מודל שניתן ליישם בקלות (אפילו באופן חלקי), לחזור ממנו ללא עלות אם יידרש, ובו־זמנית להשיג שיפור משמעותי בעבודת הממשלה ומשרדיה.
ההצעה היא לאמץ בממשלת ישראל את מודל הניהול של החברות הגדולות בעולם. חברה עסקית מנוהלת על ידי הנהלה מקצועית הכוללת זרועות ביצוע (שיווק, ייצור, כספים וכו'). מעל ההנהלה עומד מנכ"ל, ומעליו פועל הדירקטוריון – הגוף הממונה על ידי הבעלים כדי לקבוע אסטרטגיה ומדיניות, לבחור את המנכ"ל, לפקח על פעילותו ולסיים את תפקידו בעת הצורך. הדירקטורים אינם ניהוליים ולא מנהלים אגף ספציפי; הם נושאים באחריות כוללת כלפי הבעלים ופועלים באמצעות ועדות ייעודיות (ביקורת, כספים וכדומה).
וכך אני מציע ליישם את המודל על ממשלת ישראל: ראשית, הדרג הפוליטי (הדירקטוריון) – הממשלה תורכב משרים בהתאם לצורך הקואליציוני, שיכהנו במליאה ובוועדות השרים. השרים יהיו פוליטיקאים (ניתן להסתייע בחוק הנורבגי), שכן רק נבחרי ציבור יודעים לייצג את האינטרס הציבורי ולתמרן בין צרכים מתנגשים – בניגוד לפקידים ורגולטורים מקצועיים שרואים, בצדק מבחינתם, רק את תחום אחריותם הצר.
באשר לדרג המקצועי (ההנהלה הביצועית), משרדי הממשלה יחולקו לקבוצות (כלכלה, ביטחון, חברה וכדומה). כל קבוצה תהיה תחת פיקוח של ועדת שרים, שתהיה אחראית למינוי המנכ"לים במשרדים, לקביעת המדיניות של המשרד בנושאים שונים, לאישור תוכניות העבודה ולפיקוח על הביצוע. עבודת המנכ"לים תתואם רוחבית על ידי מנכ"ל משרד רה"מ.
החלוקה תיצור הפרדה ברורה: הפוליטיקאים יתמקדו בהתוויית מדיניות ובפיקוח, ואנשי המקצוע שמינו יהיו אחראים על הביצוע.
להצעה זו יתרונות רבים נוספים שאפשר יהיה לפרט עליהם בהמשך, אך מעלתה המרכזית היא הפרקטיות: ניתן להחיל אותה כבר בממשלה הבאה כפיילוט על חלק ממשרדי הממשלה, ולבחון אותה ללא סיכון או עלויות מעבר. במידת הצורך, תמיד אפשר לחזור לשיטה הישנה.
בשלה השעה לדון בהצעה זו, ויפה שעה אחת קודם.
לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שםניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.
לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.