"כולנו נכשלנו, הפסקתי לדבר בסימני קריאה": מפקד בה"ד 1 בראיון פרידה
עודכן לאחרונה: 5.9.2026 / 10:27
בכניסה ללשכת מפקד בה"ד 1 ישבו על הכורסה, זה לצד זה, מפקד בדרגת רס"ן וצוער. פניהם היו חתומות. האווירה בכל הקומה הייתה מתוחה, בלשון המעטה. "שלב הדחות". במבט מהצד קשה היה לדעת מי מהם עולה להדחה, המפקד או הצוער. מאוחר יותר יסביר אחד הקצינים כי מדובר בשלב לא נוח לאף אחד מהצדדים.
לפתע נקרא שמו של הצוער. הוא נעמד ונדרך, כומתה לראשו. הדלת נפתחה, והוא הצדיע ונכנס פנימה. כעבור כמה דקות יצא ונעמד במסדרון. בזמן הזה סיפר לי עד כמה הוא רוצה להיות קצין, ושיתף על שנה מרתקת שעבר במכינה.
לאחר דיון קצר הוא נקרא שוב אל החדר. הוא נכנס בהצדעה, ושם הודיעו לו כי הודח.
אחר כך סיפר לי הצוער שהוא שלם עם התגובה שלו, ומוצא נחמה בהחלטת מפקד הבה"ד לאפשר לו להתמודד על מקום במחזורי הקורס הבאים. התרגשתי מהבגרות שגילה ומהאופן שבו קיבל את הבשורה.
אל"ם אליאב אלבז מפקד על בית הספר לקצינים של צה"ל במשך שנתיים וחודשיים. בשבוע הבא יסיים את תפקידו ויקבל את הפיקוד על אוגדה 252. תקופת כהונתו אופיינה בתהליכים היסטוריים: לפני המלחמה הכשיר בה"ד 1 כ-4,800 קצינים בשנה; נכון לאוגוסט 2026 המספר כבר זינק ל-7,200 – עלייה של 50% בהיקף הקצינים, בהם קצינים במילואים ומספר שיא של צוערים חרדים.
"אתה שואל מה השתנה בקורס? למה הנתון המדהים הזה?", הוא אומר. "קודם כל, במלחמה הבנו שאנחנו צבא קטן מול אתגרים עצומים במספר זירות, ורוצים להגדיל את הצבא. רוצים עוד יחידת יהל"ם עם כל אתגרי התת-קרקע, עוד כיפת ברזל, עוד קלע דוד, עוד חץ, עוד פיקוד העורף, שריון… כולם רוצים עוד קצינים. 'בקטנה' מפה ו'בקטנה' משם הגענו למסה אדירה של 7,200 קצינים, פשוט כי הגדילו את כל היחידות".
האתגר הגדול ביותר לאורך כהונתו היה שימור איכות הצוערים שנכנסים ויוצאים בשערי הבה"ד לתפקידים השונים, בעוד משימותיהם הולכות ומתרחבות על רקע ריבוי הזירות והלחימה הבלתי פוסקת.
"האחריות עצומה. אתה גדל ורוצה לשמור על האיכות", הוא אומר. "אנחנו עוד מעט בשלוש שנים של לחימה, והדרג הטקטי עושה את זה במצוינות מטורפת. הוא מתמודד עם אתגרים שאף אחד לא התמודד איתם בעבר. למה? כי הם נמצאים באי-ודאות מתמדת. אני הייתי מ"מ ב'חומת מגן'. הייתה אז איזושהי אי-ודאות, אבל אחרי כמה שבועות היא נגמרה. היום? הם שלוש שנים בתוך אי-ודאות. אנשים לא יוצאים הביתה שבועות וחודשים, זה פסיכי. הם פרוסים במספר זירות פתוחות – בעזה, בסוריה, בלבנון, באיו"ש… אגב, אלו דברים שאמרתי כבר לפני שלוש שנים, כשסיימתי תפקיד כמח"ט בנימין ועשינו כתבה. אמרתי אז: חברים, תראו מה קורה פה, פשיעה לאומנית, הנה זה מתפוצץ. אם תלך אחורה, התרעתי שאנחנו הולכים לכיוונים האלה, לאובדן שליטה, והקצינים שלנו מתמודדים עם זה היום".
לדבריו של אל"ם אלבז, רף המבחנים בבה"ד 1 עלה, בדגש על כושר גופני, קליעה, ניווטים וסדרות חוסן: "צוער יוצא במוצאי שבת משבי ציון שליד נהריה, הולך במשך שבוע שלם לבד עם ציוד שמשקלו 40% ממשקל גופו, ומגיע עד לכינרת. למעלה מ-70 קילומטר. אלו אירועי חוסן – גם פיזי וגם מנטלי – והם עומדים בזה. לא הורדנו מילימטר בכלום, רק עלינו. לא היה פה אפילו צוער אחד בשנתיים האחרונות שסיים את הקורס בלי לעבור את כל מבחני הכושר הגופני".
על הסערה הפוליטית בחברה הישראלית ואמרות כמו "נמות ולא נתגייס", אמר: "יש לנו פה חיבור. הבה"ד מאחד. בה"ד 1 הוא מעין בועה כזאת של החברה הישראלית, ואנחנו מייצרים את זה. תביט למשל על הבריכה פה: היא פתוחה, ויש בה שחייה לבנים בלבד, שחייה לבנות בלבד, ושעות של שחייה מעורבת. אין תקלות. בסוף יש פה 50% גברים ו-50% נשים".
לצד העומס, הסביר אל"ם אלבז את ההבדל המרכזי מימיו כמפקד מחלקה: "היום הדרישות מהם קשות בהרבה. המ"מ צריך לדעת להכווין כלי טיס לתקיפה, מרגמות, ארטילריה, רחפנים, רובוטיקה, להכיר את כל תורת הלחימה והשליטה והפיקוד – והרשימה עוד ארוכה. המ"מ של היום צריך לדעת פי עשרה תכנים מהמ"מ שלפני עשר או 15 שנה. מה היה למ"מ בעבר? מפה, מצפן ומכשיר קשר הכי פשוט, מ.ק 77. והיום? יש לו 'אולר' (מערכת משואה דיגיטלית), מערכות שליטה ובקרה ורחפנים מסוגים שונים, והוא צריך לדעת לחלץ נגמ"ש תחת אש. עולם שלם".
וחרף ריבוי התכנים המקצועיים, הדגש העיקרי מושם על החוסן הנפשי: "הם מתמודדים עם אירועי חוסן מטורפים. תחשוב על מ"מ שנהרגים לו שלושה לוחמים במחלקה, שעובר אירוע רב-נפגעים (אר"ן), וצריך להתמודד מנהיגותית ופיקודית עם חיילים שלא יצאו חודש הביתה. וברגע האחרון, דקה לפני שהם עומדים לצאת לחופשה, מודיעים להם שהם נשארים עוד שבועיים. ומה עם ההתמודדות מול ההרוגים, הפצועים וההורים השכולים? להיות בלבנון בחום הזה, או בעזה בתנאים מורכבים – זה קשוח מאוד. לכן השינוי המהותי ביותר שעבר הקורס שם דגש על החוסן המנטלי של הצוערים, כדי שיידעו לתפקד גם בתוך משבר".
בספטמבר 2025 עלה ג'יפ האמר של צוערי בה"ד 1 על זירת מטענים רבי-עוצמה במרחב רפיח. שלושה צוערים נהרגו: סגן ערן שלם, סגן איתן אבנר בן יצחק וסגן רון אריאלי ז"ל, לצדו של מפקד הפלוגה, רס"ן אומרי-חי בן משה ז"ל. שלושה לוחמים נוספים נפצעו באורח בינוני עד קשה.
"מדובר היה בכוח מ"פ עם שלושה צוערים שעלו על זירת מטענים", משחזר אלבז. "זה היה קורס קצינים שפעל במסגרת צוות קרב חטיבתי, היינו חודשיים ברפיח. ויום למחרת צריך כבר להוציא אותם לפעילות, למבצע להשמדת תשתיות, מיד אחרי שהמ"פ ושלושה צוערים נהרגו. איך מתאוששים מאירוע כזה? לזה בדיוק אני קורא חוסן מנטלי, על אף הקושי העצום".
לצד הטרגדיה הזו מרחפות באוויר שאלות על איכות ההכשרה: האם תקופת הקורס מספקת מול המשימות המורכבות בשטח, האם הכוחות הוכנו כראוי לאתגר המתפתח, ולא פחות מכך – הלחץ הכבד להיכנס לנעליו של מ"מ מנוסה שכבר הוביל את לוחמיו בקרב וצבר ניסיון והישגים מבצעיים.
"בכל פעם שיש לנו פה טקס סיום, בדרך כלל בימי חמישי, אני אומר לראש הממשלה: אתה רואה את כל האנשים האלה? אלו שעוד מעט תדבר איתם… ביום ראשון, בעוד שלושה ימים, הם אלה שיובילו את התמרון בלבנון, בעזה, בסוריה. אלו בדיוק האנשים. המעבר הוא חד לחלוטין", סיפר אל"ם אלבז, והתייחס גם לזירה המבעבעת באיו"ש ולאתגרי המ"מים בחיכוך עם פשיעה לאומנית ואזרחים ישראלים: "המ"מים בצה"ל מתקשים להתמודד עם אירועים מסוג זה באיו"ש. נדרש פה טיפול רב-מערכתי ושורשי, ועלינו להכין אותם לכל תרחיש".
במעבר חד, מעדיף אל"ם אלבז להתפעל מרמת המוטיבציה של הצוערים – חרף השיח המתלהם בחברה הישראלית על שוויון בנטל, על "דור מפונק" או על שחיקה משנות הלחימה העצימה.
"מדובר באנשים בוגרים שמבינים את גודל השעה, את האתגר ואת מידת ההשפעה שלהם בשדה הקרב", הוא מדגיש. "כשאתה שואל צוער למה הוא פה, הוא עונה בצורה ברורה: 'ראיתי את המ"מ שלי בשדה הקרב, ראיתי אילו החלטות הוא מקבל – ואני רוצה להיות כמוהו'. המ"מ קובע חיים ומוות: מי יוצא לאיזה מבצע, איך מאגפים מבנה, מתי מפעילים אש, האם נכנסים לבית הזה או מדלגים לחצר הבאה – וכולם הולכים אחריו. ויש לו בדרך אולי סירובי פקודה, ונפגעים, ותנאים קשים. אין מה להשוות בין מ"מ בצה"ל למ"מ בצבא זר מקביל: הצוערים שלנו הרבה יותר בוגרים, הן בגיל והן במנטליות. קצינים בתפקיד המקביל להם בעולם הם בני 30 ומעלה; הקורס שלנו נמשך שמונה חודשים, בעוד שבצבאות זרים מדובר במסלולים של ארבע עד שמונה שנים".
באשר לאיכות המפקדים בבה"ד 1, הדגיש אל"ם אלבז את החלטת הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, לשבץ בתפקידי הפיקוד את המפקדים הטובים ביותר בצה"ל מכלל החילות והזרועות: "מדובר במדיניות. המג"דים פה הם בוגרי המלחמה, יש להם תוכניות שירות והם נמצאים בפיתוח לתפקידי מח"ט. לכל המ"פים יש תוכנית שירות לעתיד והם בפיתוח לתפקידי מג"ד, וגם למפקדי הצוותים עושים מיון קפדני. לוקחים את הטובים ביותר מהחטיבות".
סוגיית התכנים בקורס נותרה רגישה, וכורכת בתוכה שאלות מורכבות: מה נכון לשלב, מה נכון להסיר, ומה קודם למה אחרי שלוש שנים של מלחמה שצה"ל לא ידע כמותה – רוויית קרבות, אירועים והחלטות הרות גורל לביצור ביטחון המדינה. כשהוא נשאל על כך על ידי אנשי הדור הוותיק שמבקרים בבה"ד 1, הוא משיב בציניות: "שום דבר לא השתנה".
מבחינתו זו שאלה רטורית, שכן בעקבות ה-7 באוקטובר פתח צה"ל באחד התמרונים המורכבים ביותר שידעה זרוע היבשה: לחימה במרחב רווי מנהרות, מבנים צפופים, אמצעי לחימה, חוליות נ"ט ומטענים, לצד הידיעה הברורה כי באזור מוחזקים חטופים ישראלים. אלבז הדגיש את המחיר הכואב ששילם צה"ל בתמרון, אך הגדיר את ביצוע המשימה ככזה שנעשה "בהצטיינות". בהתאם לכך, שולבו בקורס תכנים חדשים שעלו כלקח ישיר מהלחימה: עולם התת-קרקע, רחפנות בהגנה ובהתקפה, תרגולות וטכניקות מעודכנות, והפעלת רובוטיקה מול מבנים.
"הרבה דברים השתנו, אבל בסוף מה שקובע זו הרוח והרמה המקצועית", הוא מסכם. "וצריך להגיד את האמת: הצבא עוד לא סידר את המלחמה במובן של מור"קים. חשוב להדגיש שמדובר בדור שכבר לא מקבל שום דבר כמובן מאליו. הם שואלים שאלות, הם מאוד דעתניים. קצינים כבר לא מדברים בסימני קריאה; כולם, מהגדול ועד הקטן, מדברים עם הרבה סימני שאלה. גם אני. לפני ה-7 באוקטובר ראיינת אותי ודיברתי בסימני קריאה – היום אני כבר לא מדבר ככה, אלא בסימני שאלה: לשמוע, להקשיב, לשאול, להקשיב לאנשים למטה ולתת להם להביע את דעתם. ב-7 באוקטובר הכשל היה רב-מערכתי, כולנו נכשלנו, ואנחנו רוצים ללמוד מהר למה ואיך זה קרה לנו. התהליכים פה בבה"ד 1 הושפעו מזה עמוקות. וגם אצלכם. אני מסתכל על כל העיתונאים, גם אצלכם זה היה כישלון. לא דיברתם, לא שאלתם".
צוערי בה"ד 1 מגיעים לימי עיון ולסיורים ביישובי הנגב המערבי כדי ללמוד מקרוב מה קרה ב-7 באוקטובר: כיצד התנהלו הקרבות, ואיך נכון לשלב את צורות הקרב החדשות אל מול איומים מסוגים שונים.
"המסר שלנו אליהם ברור: אל תקבלו שום דבר כמובן מאליו", מספר אל"ם אלבז על השיח עם הצוערים. "תחקור, תלמד, תשאל, תברר. ולא משנה מה נותנים לך מלמעלה – תמיד תהיה מוכן לכך שהולכים לתקוף את המחלקה שלך. תעשה את הערכת המצב ברמה שלך, תיקח אותה לחומרה, תשאל 'מה מאיים עליי?', ותתכונן בהתאם".
על מעמדו של הקצין בחברה הישראלית ותחושת ה"פראייר" שעלולה לצוף כשאחרים אינם מתגייסים או תורמים הרבה פחות, אומר מפקד בה"ד 1: "וואו, זו שאלה עמוקה מאוד. צוער מגיע לתהליך של שמונה חודשים בקורס קצינים, ואחרי זה לוקח על עצמו את מה שהוא לוקח. הוא לא עושה חשבון למעמד שלו, או למה שחושבים ויגידו עליו; הוא מבין למה צריך אותו, ויש לו מנוע פנימי חזק מאוד. הוא מבין את גודל השעה ואומר לעצמו: 'אם לא אני, אף אחד לא יעשה את זה'. הם מבינים את זה היטב, ואני חושב שבחברה הישראלית מעריכים מאוד את הקצינים שנמצאים כבר שלוש שנים בלחימה, תחת שחיקה מטורפת, ועושים את מה שהם עושים".
באשר למסלול הקצינים לחרדים, הסביר מפקד הבה"ד כי ההכשרה מתקיימת בבקעת הירדן בבסיס נפרד המותאם לאורח החיים החרדי. עם זאת, כלל התוכניות, הליכי הפיקוד, הסיכומים, הוועדות, התרגילים, האימונים ותהליך קבלת ההחלטות עוברים דרכו באופן אישי ודרך מפקדי בה"ד 1. כיום נרשם נתון שיא של 16 צוערים חרדים, והצפי הוא לגידול כבר בשנה הקרובה.
על הצוערות הלוחמות בבה"ד 1 אמר אל"ם אלבז: "הן נותנות פייט. בכושר הגופני, בדרישות הירי ובדרישות המקצועיות. הן עושות עבודה מעולה ולא נופלות מהקצינים. יש לנו מ"פיות ויש לנו מג"דית".
לגבי היקף קורס הקצינים לחיילי מילואים, בראייתו מדובר בסיפור הצלחה שלמרות הדעה הרווחת נותר נטול פשרות: "זה אירוע מדהים. טווח הגילים נע בין 25 ל-48. יש קריטריונים ברורים למועמדות מבחינת ניסיון ופיקוד בלחימה, וסף הכניסה בכושר גופני הוא חד-משמעי. רק לפני חודש הדחתי מועמד בן 48, סבא לנכדים, פשוט כי לא עבר מבחן מתח".
בה"ד 1 עבר בשנתיים האחרונות מתיחת פנים ושינויים מבניים בעלות של כחצי מיליארד שקלים, במטרה לאפשר את קליטת הצוערים הרבים – כולל הרחבת חדרי אוכל ומתקנים שונים; ועדיין, המקום נראה מיושן מאוד ואינו עומד בסטנדרטים של המחנות המובילים בצה"ל.
"הצוערים האלה, שנאבקים על כל מקום כדי להיות פה – זה הנס הכי גדול של עם ישראל", הוא אומר בהתרגשות. "בכל תחילת קורס קצינים כשאני רואה את זה, אני אומר לעצמי: וואו. ברגע שלא נראה את המאות האלה באים ונלחמים כדי להיכנס לקורס קצינים, אז נצטרך להיות מודאגים באמת".
סוגיה נוספת שמדאיגה אותו היא מחירי השחיקה בצה"ל: "אין כרגע שגרה אמיתית, ואין אימונים כפי שהיינו רוצים שיהיו. צוערים מגיעים לכאן אחרי שלא התאמנו כראוי, פשוט כי הם נלחמו. פעם היו ארבעה חודשי תעסוקה מבצעית וארבעה חודשי אימון. בשגרה כזו אתה בונה סדר יום, מקיים ימי חינוך, מסדרים. באופן טבעי, כשאתה לא מתעסק בדברים האלה במסגרת צבאית, הנורמות והסטנדרטים נשחקים. עזוב תספורות, הופעה ולבוש, אפילו סגנון הדיבור משתנה ויורד. אם המפקדים לא יתעסקו בזה באופן יזום, זה תמיד יגלוש למקומות הנמוכים והפחות טובים". אלבז הוסיף כי לאחרונה התקשר למח"ט גבעתי, אל"ם נתנאל שמכא, ושיבח אותו על הטיפול במשמעת בחטיבה, תוך שהדגיש בפניו כי הצבא כולו נושא עיניים לתהליך שהם מובילים.
בשבוע הבא ימסור את האחריות על בה"ד 1, ויחד איתה גם את הפיקוד על צוות הקרב החטיבתי הסדיר. "בה"ד 1 הוא המוסד הכי חשוב ומדהים במדינת ישראל", הוא מסכם בגאווה. "הוא קובע את העתיד של המדינה. מכאן הם יוצאים ומשפיעים לא רק על צה"ל ועל מערכת הביטחון, אלא גם על ההייטק, הכלכלה, הרפואה, המשפט, הספרות, על הכול. בסוף, הקצינים שלנו, גם כשהם משתחררים אחרי ארבע או חמש שנים, הם אלה שמעצבים את החברה הישראלית".
בסיום הראיון, חזרנו אל הצוערים המודחים, סוגיה שליוותה את תחילת המפגש בלשכה. בכל מחזור מודחים בממוצע בין 6% ל-8% מהצוערים. "אנחנו מקפידים מאוד, וזה תהליך קשה", משתף מפקד הבה"ד. "בסוף מדובר במישהו שהיה פה כבר שבעה חודשים בקורס, ועולה לוועדה שבועיים או שלושה בלבד לפני הסיום. אלו ועדות ארוכות וכבדות משקל. אני מסתכל עליו בעיניים ומדמיין את הבן שלי כחייל. אני שואל את עצמי: האם אשן בשקט כשהבן שלי יילך אחריו לקרב? אם התשובה היא כן, והייתי ישן בשקט כשהוא מוביל אותו – הוא לא מודח ונשאר בקורס. אבל אם אני לא סומך עליו במאה אחוז שיוביל את הבן שלי, הוא מודח. זה המבחן שעל פיו אני מקבל בסוף את ההחלטה. זה המבחן הכי קשה שיש".
אל"ם אליאב אלבז, מפקד בה"ד 1 היוצא, מסכם שנתיים וחודשיים בתפקיד בראיון פרידה לפני קבלת הפיקוד על אוגדה 252. תקופת כהונתו התאפיינה בגידול דרמטי של 50% במספר הקצינים המוכשרים, מ-4,800 ל-7,200 בשנה, על רקע המלחמה והצורך להגדיל את צה"ל. אלבז הדגיש את האתגר בשמירה על איכות ההכשרה והחוסן המנטלי של הצוערים, המתמודדים עם אי-ודאות מתמדת ולחימה ממושכת בזירות מרובות.
"ב-7 באוקטובר הכשל היה רב-מערכתי, כולנו נכשלנו, ואנחנו רוצים ללמוד מהר למה ואיך זה קרה לנו."
הוא ציין כי רף המבחנים עלה, בדגש על כושר גופני ואירועי חוסן, וכי הקורס שילב תכנים חדשים בעקבות לקחי המלחמה, כמו לחימה בתת-קרקע ושימוש ברחפנים. אלבז התייחס גם למעמדו של הקצין בחברה הישראלית, והדגיש את המוטיבציה הגבוהה של הצוערים ואת הבגרות שהם מפגינים.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.