כך יונצח טבח 7 באוקטובר: החוק החדש שיעצב את הזיכרון הלאומי

חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה באירועי שבעה באוקטובר, שעבר בקריאה שנייה ושלישית בליל שישי האחרון, רגע לפני פיזור הכנסת, יגדיר את מסגרת ההנצחה הלאומית ויסדיר את הקמתם של מפעלי הזיכרון הקשורים ליום הטבח. אף שמשרד ראש הממשלה התנגד לשימוש במילה "טבח" בשם החוק, בטענה שהיא פוגעת בחוסנו של הזיכרון, המילה נשמרה לבסוף בעקבות התעקשותו של ח"כ יוסף טייב (ש"ס), שהוביל את הליכי החקיקה.

החוק קובע את כ"ד בתשרי, יומיים לאחר שמחת תורה, כיום הזיכרון הממלכתי לאירועי שבעה באוקטובר. במהלך היום יורדו הדגלים לחצי התורן במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובמתקני המשטרה ושירות בתי הסוהר. במקביל, יתקיימו טקסים ממלכתיים במערכת החינוך, ברשויות המקומיות ובמוסדות הציבוריים; הכנסת תערוך דיונים מיוחדים במליאה ובוועדות; ושידורי הרדיו והטלוויזיה יידרשו לשדר תוכניות התואמות את אופיו של היום. בשנה הקרובה יצוין יום הזיכרון ב-5 באוקטובר.

החוק מבקש לעצב ולשמר את זיכרון האירועים בשלושה תחומים מרכזיים: תיעוד הטבח, החטיפות והשכול שחוו תושבי העוטף, העובדים באזור ומשתתפי המסיבות; הנצחת מעשי הגבורה והערבות ההדדית של כוחות הביטחון והתושבים; ותיעוד החוסן ותהליכי השיקום והתקומה בנגב המערבי לאחר הטבח.

החוק מורה על הקמת תאגיד חדש, "רשות הזיכרון", שיופקד על יישום מטרותיו ויתוקצב מדי שנה. הגוף יהיה עצמאי מבחינה משפטית ותקציבית ויפעל תחת פיקוח משרד ראש הממשלה.

בראש הרשות תעמוד מועצה בת 13 חברות וחברים, שתקבע את אופן עיצובו של הזיכרון ואת יישום ההחלטות בנושא. במועצה יהיו חברים עובדי משרדי ראש הממשלה, הביטחון, החינוך והמורשת, עובד מינהלת תקומה – עד לסגירתה בשנת 2028 – ונציג מאגף נפגעי פעולות איבה בביטוח הלאומי.

מטעם החברה האזרחית ישתתפו במועצה נציגים של המשפחות השכולות הביטחוניות, פורום משפחות החטופים, משפחות שאיבדו את יקיריהן במסיבות ושורדי המסיבות. נוסף על כך, יכהנו בה נציג מטעם ארבע המועצות האזוריות, נציג מטעם שלוש התנועות המיישבות ונציג מטעם שדרות ואופקים.

הייצוג יתקיים באמצעות מנגנון רוטציה, שבמסגרתו יכהן כל נציג קדנציה אחת. למרות בקשותיהן, המועצה האזורית מרחבים והעיר נתיבות לא ייכללו ברוטציה. נציג מטעם החברה האזרחית לא יוכל לכהן יותר משמונה שנים, ונציג מטעם מוסד ציבורי לא יוכל לכהן יותר מ־12 שנים.

החוק מסמיך את הרשות להקים מאגר מידע מרכזי על אירועי יום הטבח, שבו ייאספו ויישמרו עדויות ותיעודים מאותו היום. הרשות תפרסם מחקרים ותפיק תוכניות חינוכיות וסיורי זיכרון לבני נוער ולמבוגרים. אם תרצה בכך, יהיו לה גם הסמכות והתקציב להקים ארכיון. נוסף על כך, הרשות תאתר מקומות ותקים במרחב הנגב המערבי מוזיאון ואתר הנצחה לזכר הטבח.

כחלק מפעילותה תחויב הרשות להקים ארבע ועדות משנה: ועדה לבחינת השפעת פעולותיה על הרשויות המקומיות; ועדה להנצחת פועלם של השוטרים, הסוהרים והכבאים, שבה יכהן נציג המשרד לביטחון לאומי; ועדה להנצחת הנרצחים והשורדים שאינם תושבי הרשויות המיוצגות; וכן ועדה לחינוך ולמחקר.

המוזיאון ואתר ההנצחה הם למעשה שני המוסדות הממשיים היחידים שהרשות תידרש להקים בפועל. הם יוקמו בשני מקומות נפרדים, על קרקע שתעמיד לרשותם המדינה, ויופעלו בידי הרשות.

החוק קובע כי הכניסה אליהם תהיה ללא תשלום וכי הם יותאמו לקהלים מהארץ ומהעולם. עם זאת, אם הרשות תרצה בכך ותקבל את אישור המדינה, היא תוכל לקיים במתחמים פעילויות נוספות בתשלום, תחת פיקוח משרד ראש הממשלה.

מדובר בחוק מסגרת כללי, שאינו קובע את מיקום המוסדות, את תכנונם, את התכנים שיוצגו בהם, את לוח הזמנים להקמתם או אפילו את עלותם. לכל אלה תידרש הממשלה הבאה. על פי נוסח החוק, התהליך יצטרך לצאת לדרך בתוך שישה חודשים מיום אישורו, כלומר עד תחילת שנת 2027.

החוק קובע כי רשות מקומית שבתחומה נמצאת מיגונית שבה התרחש טבח תצטרך לדווח לוועדת החינוך של הכנסת אם החליטה להעתיק אותה ממקומה או לבצע בה שינוי פיזי מהותי.

מטרת הדיווח היא לאפשר דיון ציבורי בכל שינוי הקשור במיגוניות. עם זאת, הוועדה אינה יכולה לחייב את הרשויות שלא להזיז אותן: הרשות המקומית אינה זקוקה לאישור לשם כך, ולוועדת הכנסת אין זכות וטו בנושא.

ברקע להחלטה עמדה בקשתה של ראשת המועצה האזורית אשכול, מיכל עוזיהו, להזיז את המיגוניות המקשות על הרחבתו המתוכננת של כביש 232, באופן שיאזן בין האינטרסים השונים. בעקבות חקיקת החוק התחייבה עוזיהו שלא לפעול בנושא ללא שיתוף המשפחות השכולות.

אף שהרשות תהיה גוף סטטוטורי, מכיוון שהיא עתידה לפעול תחת משרד ראש הממשלה, לראש הממשלה תהיה השפעה משמעותית על המינויים ועל פעילותה. הוא יהיה הממנה הרשמי של הנציגים, יאשר את מינוי יושב הראש וכן את התוכניות השנתיות וארוכות הטווח.

בתוכניות העבודה ייקבעו התכנים והמסרים שיובילו את פעילויות התיעוד והחינוך של הרשות. במסגרת זו יוחלט גם אילו עדויות, מסמכים וחומרים יוצגו במוזיאון ובאתר ההנצחה, ואילו מהם יישארו מחוץ לתצוגה.