לאן הולך הכסף מהקנסות על מהירות?
מעט מאוד פרסומים עוררו לאחרונה סערה כמו הדיווח כי אגף התנועה של משטרת ישראל משנה את ספי האכיפה במצלמות המהירות הנייחות מסוג א־3. במקום סף צילום אחיד, נאמר, חלק מהמצלמות יכוילו לפי מאפייני הדרך, היקפי התנועה, היסטוריית התאונות ורמת הסיכון במקטע. המשמעות לציבור הנהגים פשוטה למדי: במקומות מסוימים ייתכן שדוח יישלח גם על חריגה קטנה יחסית מהמהירות המותרת.
● כמה התקדמנו תחת מירי רגב במשרד התחבורה? ● 8% מע"מ על מזון? הכלכלנים מתנגדים, אך יש מי שמאמצים זאת
למה המשטרה עושה את זה? "חשוב להדגיש כי מטרת האכיפה אינה חלוקת דוחות", מסרה משטרת ישראל, "אלא בראש ובראשונה הצלת חיים, מניעת התאונה וההרוג הבא, יצירת הרתעה והפחתת מספר ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים". אלא שרבים בציבור מצקצקים בלשונם לנוכח ההסבר, וקובעים שמאחורי המהלך עומד שיקול אחד: כסף. אבל האם המשטרה באמת מרוויחה מזה?
התשובה הקצרה היא לא. הכסף מדוחות המהירות לא מנותב למצלמה שממנה הגיע הדוח, לא לכביש שבו צולם הנהג ואפילו לא למשטרת ישראל. קנס תעבורה הוא הכנסה של המדינה. אחרי שהנהג משלם אותו, הכסף נגבה באמצעות מנגנוני הגבייה הממשלתיים ונכנס למסגרת ההכנסות הציבוריות.
משם הוא משמש למימון כלל הוצאות הממשלה, בהתאם לתקציב שאושר בכנסת: ביטחון, חינוך, בריאות, תחבורה, רווחה, שיטור, תשתיות וגם החזרי חוב. כלומר, בניגוד למה שנהגים רבים מניחים, אין בדרך כלל "קופה סגורה" שבה כל שקל מקנס מהירות חוזר אוטומטית להגדלת משאבי המשטרה, להצבת מעקות בטיחות או תיקון כבישים.
ההבחנה הזאת חשובה משום שהיא מפרידה בין שתי שאלות שונות. הראשונה היא מדוע המדינה מטילה קנסות: רשמית, המטרה היא הרתעה, שינוי התנהגות והפחתת תאונות. השנייה היא מה נעשה עם הכסף לאחר שהקנס שולם. כאן התשובה היא לא ממש מתוחכמת: הכסף הופך לחלק מהמקורות שמממנים את תקציב המדינה, ולא מסומן בהכרח לטובת בטיחות בדרכים.
הנתונים הישנים יותר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עוזרים להבין את סדרי הגודל של התקבולים הכספיים: בין השנים 2012־2015, קנסות התעבורה הניבו לקופת המדינה כ־180 מיליון שקל מדי שנה. מספר הדוחות על מהירות, אגב, היה 15% מסך הדוחות באותן שנים. לפי נתונים שהתקבלו בתנועה לחופש מידע במענה לבקשת חופש מידע ממשטרת ישראל, בארבע השנים הבאות (2016־2019) מערכת מצלמות א־3, המשמשת את המשטרה לאכיפה אוטומטית של מהירות ונסיעה ברמזור אדום, הכניסה לקופת המדינה כמעט 600 מיליון שקל בכל התקופה.
ועדיין, חשוב לזכור שקנסות אינם מקור הכנסה אידיאלי, שכן אם הם אפקטיביים – הם כורתים על הענף התקציבי שעליהם הם יושבים: אם האכיפה מצליחה באמת, נהגים אמורים להאט – ואז ההכנסות מקנסות דווקא אמורות לרדת. לכן מדיניות בטיחות אינה יכולה להישען על קנסות כמנוע תקציבי קבוע.
לחיצה על הנושא תוסיף אותו לרשימת "הנושאים שמעניינים אותי", שםניתן לקרוא ולנהל את ההתראות כשמתפרסמת כתבה בנושא.
לצפייה בכתבות וניהול הנושאים, יש ללחוץ על כפתור בסרגל העליון
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.