לא כל "דייר סרבן" הוא סרבן: כך תשמרו על הזכויות בלי להסתבך עם השכנים

הכתבה דנה במקרים שבהם דיירים שהוגדרו כ"סרבנים" בפרויקטים של התחדשות עירונית זכו בתביעות משפטיות, והוכח כי התנגדותם הייתה מוצדקת. מקרים אלו, שהתרחשו בבת ים, תל אביב ורמת גן, חשפו ליקויים מהותיים בהסכמים, בתכנון או בהתנהלות היזמים, כמו אפליה במתן תמורות או פגיעה בזכויות הדיירים.

• בבת ים, בית המשפט המחוזי אישר החלטה שלא לכפות פרויקט תמ"א 38 על דיירים שהתנגדו לו, וקבע כי אין לאשר פרויקט בכל מחיר אם קיימים ליקויים מהותיים.
• ברמת גן, נקבע כי הענקת תוספת שטח אחידה לדירות בגדלים שונים מהווה אפליה, והפרויקט אושר רק בכפוף לתשלום איזון לדיירת סרבנית.
• בתל אביב, דייר סירב לפרויקט תמ"א 38/2 עקב שטח מרפסת קטן ב-40% משל שאר השכנים, וזכה לפיצויים והוצאות בסך כ-680 אלף שקל.
• במתחם דפנה-ארלוזורוב בתל אביב, התגלה כי יזם העניק בחשאי הטבות משמעותיות לדיירים מסוימים כדי להשיג חתימות, מה שהעניק לגיטימציה לסירובה של דיירת יחידה וחשף חוסר שוויון.

עו"ד נעם קולודני מסביר כי לא כל מתנגד הוא "דייר סרבן" במובן המשפטי, וכי החוק מבחין בין התנגדות עניינית ומבוססת לבין סירוב ללא הצדקה סבירה. הוא מדגיש את חשיבות ההתנהלות בתום לב, העלאת דרישות ענייניות בכתב, והימנעות מדרישות אישיות חריגות, כדי לשמור על זכויות הדיירים מבלי להסתכן בתביעה. לדבריו, "ההבדל אינו נעוץ בעצם ההתנגדות אלא בסיבה להתנגדות ובמידת הסבירות שלה", וכי בתי המשפט עשויים לקבוע שסרבנות מוצדקת במקרים של תמורה לא שוויונית, בטוחות לא מספקות, או פגיעה חריגה בדייר.