לא פירוז, לא ניצחון – "ההימור המוחלט": במפת הדרכים לעזה יש יותר מדי חורים

מפת הדרכים לסיום המלחמה בעזה, שגובשה באל-עלמיין, מציגה הסכמה היסטורית של חמאס להעביר את כל תפקידי הממשל האזרחי והביטחוני בעזה לגוף פלסטיני אחר, תוך כפיפות לעיקרון "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד". המתווה כולל חשיפה והשמדה של אתרי ייצור נשק ומנהרות, ואחסון נשק כבד בשליטת ועדה לאומית לניהול עזה. גורם בכיר במועצת השלום ציין כי "אני לא מכיר עוד הרבה מצבים שבהם ארגון טרור איסלאמי מודיע שהוא מוותר על הנשק שלו".

• האותיות הקטנות חושפות כי ישראל נדרשת להשלים התחייבויות מהסכם שארם א-שייח' לפני תהליך הוצאת הנשק משימוש, כולל הפסקת פעולות צבאיות, חזרה לקו הצהוב והפעלת פרוטוקול הומניטרי נרחב.
• המסמך אינו מזכיר "פירוז" או "פירוק חמאס מנשקו", אלא "נטרול או הוצאה משימוש" של נשק כבד, שיישאר באחסון בעזה בידי גוף פלסטיני.
• ההסכם אינו דורש הגליית בכירי חמאס, ואף אוסר לכפות עזיבה, מה שעלול לאפשר לאנשי חמאס להשתלב במנגנונים החדשים לאחר "סינון".
• המתווה קושר במפורש את ביצועו ל"נתיב מדיני מהימן" למדינה פלסטינית, בניגוד לעמדת ראש הממשלה נתניהו.

הכתבה מצביעה על פערים משמעותיים בין דרישות ישראל לבין פרטי המתווה, ועל כך שההסכם הוא "הימור" גדול, שכן הוא בנוי על אמון הדדי ומנגנוני אימות שטרם נוסו, בעוד הערכות המודיעין מצביעות על כך שחמאס רואה עצמו כמנצח ומתכנן את "7 באוקטובר הבא".