לא רק ביהדות: הדתות והתרבויות שגם בהן צמים – ומה הסיבות?

הצום הוא מנהג עתיק ונפוץ בתרבויות ובדתות רבות, ומשמעותו משתנה בהתאם להקשר התרבותי והדתי. בעוד שביהדות צום יום הכיפורים הוא יום קדוש לתשובה וכפרה, וצומות אחרים כמו תשעה באב מבטאים אבל לאומי, בתרבויות אחרות הצום יכול לשמש להתבוננות עצמית, טיהור רוחני, או הזדהות עם סבל. פרופ' רון מרגולין מציין כי:

"כיוון שהצומות ביהדות, כולל צום יום הכיפורים, הם בעלי אופי חברתי מובהק והם חלק ממהלך טקסי משותף, יש חשיבות רבה לביקורת הפנימית כנגד ההסתמכות על הממד החברתי, החיצוני והטקסי על חשבון השינוי הפנימי האישי."

פרופ' משה בלידשטיין מדגיש את הייחודיות של הצום כפעולה אינדיבידואלית שאינה דורשת גורם מתווך, אך יכולה להתבצע גם באופן חברתי, וכי הצום משמש ככלי לשינוי מצב תודעה ולהצבת גבולות לרצונות. דוגמה בולטת היא צום הרמדאן באסלאם, הנחשב לחובה דתית ומלמד שליטה עצמית ורגישות לעניים, וד"ר נסיה שמר מציינת כי:

"הצום מלמד את האדם להציב גבולות לרצונותיו גם כאשר הדברים שמהם הוא נמנע, אוכל, שתייה ומיניות, מותרים לו בדרך כלל."

בנצרות, קיימות מסורות צום רבות, כמו התענית הגדולה לפני הפסחא, המשתנות בין הזרמים וכוללות הימנעות מסוגי מזון מסוימים, תשובה, תפילה וצדקה. הצום, על שלל גווניו ומשמעויותיו, מהווה כלי רדוד ליצירת קדושה, הבחנה חברתית, ואף מחאה, כפי שניתן לראות בשביתות רעב.