מאיראן לניו יורק – ועכשיו לרעננה: למה הקהילה האמידה עזבה הכול דווקא עכשיו?
עודכן לאחרונה: 21.8.2026 / 9:41
יוסף וטרייסי גדלו בקהילה היהודית־פרסית המשׂהדית בניו יורק, בנו קריירות וחיים נוחים לצד המשפחה המורחבת, ולא חשבו שהם בורחים ממשהו. דווקא מתוך החיים הטובים הללו, החליטו לעזוב הכול ולעלות לישראל עם שלושת ילדיהם. אחרי 7 באוקטובר, ונוכח האנטישמיות שראו בארה"ב, ה"מתישהו" הפך ל"עכשיו". "לא היינו חסרי פחד. דאגנו מכסף, מעבודה ומהילדים, אבל האמנו מספיק בהחלטה כדי לקחת את הסיכון", סיפרו בריאיון לוואלה.בארצות הברית הקימו השניים משפחה ובנו לעצמם חיים יציבים: טרייסי עבדה כמורה למתמטיקה ויוסף מילא במשך שנים תפקיד ניהולי בתחום התכשיטים. סביבם היו המשפחה המורחבת, החברים, בתי הספר של הילדים והקהילה שבה גדלו. "לא עזבנו כי לא היינו מאושרים", הם מספרים. "למעשה היו לנו חיים ממש טובים, וזה הפך את ההחלטה לקשה אפילו יותר. עזבנו משהו נוח כי הרגשנו שאנחנו רוצים משהו אחר עבור המשפחה שלנו".עבורם, הזהות המשׂהדית והיהודית הייתה חלק מרכזי בהחלטה. הם גדלו בסביבה שבה שבתות וחגים נחגגו לצד סבים, דודים ובני דודים: "אנחנו מאוד גאים בהיותנו משׂהדים ובמקום שממנו באנו. יש דגש חזק מאוד על משפחה, מסורת, קהילה והישארות מחוברים ליהדות". לצד הרצון להעביר לילדיהם את המורשת, הם ביקשו שיגדלו במקום שבו הזהות היהודית אינה זהות של מיעוט: "כאן החגים היהודיים הם החגים הרגילים, את השבת מרגישים בכל מקום והעברית נמצאת סביבם. רצינו שישראל תהפוך לבית עבורם, ולא רק למקום שהם מבקרים בו".
העלייה לישראל התבצעה בהובלת משרד העלייה והקליטה ועמותת ישראלה, ובשותפות עם המזרחי, הסוכנות היהודית, קק"ל, JNF-USA וארגון נפש בנפש. המחשבה על מעבר לישראל ליוותה את בני הזוג במשך שנים, אך נשארה בגדר חלום. נקודת המפנה הגיעה כשיצאו עם חברים למסע היכרות בארץ: "במהלך הביקור זה הרגיש אפשרי. הרגשנו שהארץ קוראת לנו, כאילו הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו ואומר לנו: הגיע הזמן שתבואו".לאחר החזרה לארה"ב התברר כי המשפחות שהשתתפו בסיור חולקות רצונות דומים. הן החליטו לעלות יחד בקיץ 2026 ולהשתקע ברעננה; הילדים נרשמו לאותם בתי ספר והמשפחות מצאו בתים במרחק של דקות הליכה זו מזו, כאשר טרייסי צפויה לעבוד כמורה למתמטיקה בעיר.המעבר גבה גם מחיר מקצועי וכלכלי: יוסף ויתר על התפקיד הניהולי שבנה במשך שנים, וטרייסי עזבה קריירה מבוססת. "ידענו שאולי נצטרך לבנות את עצמנו מחדש מבחינה מקצועית וכלכלית. זה היה מפחיד, אבל גם ידענו שאם נחכה לרגע שבו לא יהיה בכלל סיכון כלכלי, כנראה שלעולם לא נעלה".אלא שהקושי הגדול ביותר היה להשאיר את ההורים מאחור: "ההורים שלנו היו ללא ספק החלק הקשה ביותר בהחלטה. הם תמכו בנו ורצו שנהיה מאושרים, אבל ברור שזה לא אומר שהיה להם קל לראות את הילדים והנכדים שלהם עוברים כל כך רחוק". גם שיחות הווידאו, הם אומרים, אינן תחליף לשולחן שבת משותף.
ואז הגיע 7 באוקטובר. בני הזוג מדגישים שהמלחמה לא גרמה להם לברוח מארצות הברית, אך האנטישמיות שבה נתקלו לאחריה הפכה את השאלה על עתיד ילדיהם לדחופה יותר: "הרצון לחיות בישראל כבר היה שם. 7 באוקטובר הפך את ישראל להרבה יותר אישית ואמיתית עבורנו. לראות את האנטישמיות בארה"ב לאחר מכן גרם לנו לחשוב ברצינות רבה יותר איפה אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו. זה לא יצר את רעיון העלייה, אבל זה בהחלט גרם לנו להרגיש שאולי 'יום אחד' צריך להפוך ל'עכשיו'".דווקא הילדים היו מקור החשש הגדול ביותר. "אנחנו בחרנו בזה והם לא", אומרים ההורים. "הילדים שלנו חושבים על סבא וסבתא, על החברים, בתי הספר וכל מה שמוכר להם. אנחנו מקווים שככל שיעבור הזמן, ישראל לא תרגיש כמו המדינה שאמא ואבא העבירו אותם אליה – היא פשוט תרגיש כמו הבית".גם איתן (אחיה של טרייסי) וטליה כהן בנו חיים שלמים בניו יורק: קריירות, משפחה קרובה וקהילה יהודית־פרסית חזקה. יחד עם שלושת ילדיהם החליטו לעזוב ולעלות לישראל: "לא הייתה לנו סיבה לעזוב. היה לנו הכול, אבל הרגשנו שישראל קוראת לנו. ידענו שזה הבית האמיתי שלנו ושכאן אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו".איתן, מהנדס מחשבים, כבר החל לעבוד בחברת סטארט־אפ ישראלית, וטליה היא מורה. לפני העלייה התגוררו סמוך למשפחותיהם, שאותן פגשו כמעט מדי יום, והילדים למדו בבתי ספר יהודיים. המעבר היה עבורם חלום של שנים, שהפך בשנה־שנתיים האחרונות לאפשרות ממשית בעקבות ההזדמנות לעלות כחלק מקבוצת משפחות מהקהילה באמצעות "ישראלה"."החלק הקשה ביותר בעזיבת ניו יורק היה להשאיר מאחור את המשפחות ואת הקהילה שהיו חלק כל כך משמעותי מהחיים שלנו. האפשרות לעשות את זה יחד עם חברים ובני משפחה מהקהילה, ולקבל את מערכת התמיכה הזאת, גרמה לנו לעשות את הצעד", הם מספרים. "אנחנו כן חושבים שקיבלנו החלטה חכמה לעתיד בהתחשב בכיוון שאליו הדברים הולכים, אבל זה לא מה שדחף אותנו לעלות. מבחינתנו, זו בעיקר החלטה ציונית ודתית. זה מה שאנחנו מאמינים שהוא האידיאל של להיות יהודי ומה שאלוהים רוצה מאיתנו".החלום שלהם הוא שילדיהם יגדלו כישראלים, ידברו עברית שוטפת וישמרו במקביל על שורשיהם המשׂהדיים ועל סיפורי הדורות הקודמים באיראן: "אנחנו רוצים שהם יהיו גאים, ובתקווה גם אסירי תודה על ההחלטה שקיבלנו".
רנו קפצ'ר החדשה: קטנה במידות, גדולה באופי
במשך עשרות שנים נחשבה העלייה מארצות הברית לאתגר מסוג אחר: רבים מיהודי המדינה חיו בתחושת ביטחון, עם קריירות מצליחות, בתים מבוססים ומוסדות חינוך ואקדמיה מובילים. אלא שבמשרד העלייה והקליטה מזהים בשנים האחרונות, ובעיקר לאחר 7 באוקטובר, שינוי בשיח."זו קהילה מאוד מיוחדת", אומרת מנכ"לית משרד העלייה והקליטה, דגנית סנקר לנגה. "מדובר בקהילה יוצאת איראן שחיה כבר עשרות שנים בארצות הברית, בעיקר בניו יורק. סדר גודל של כ־13 אלף איש. זו קהילה מאוד מסוגרת, מאוד ציונית וגם מבוססת. עד היום, גם כשהיו עולים ממנה, אלה היו בדרך כלל יחידים. לא הייתה קבוצה שקמה ואומרת בריש גלי: אנחנו הולכים לעלות לישראל".המודל, המכונה "עלייה קהילתית", מבוסס על משפחות מאותה קהילה שעולות יחד, מתגוררות בסמיכות ושומרות על המסגרת החברתית. "יש להן אותה שפה והיכרות עם אותם מנהגים, הן בדרך כלל מתפללות באותו בית כנסת ושולחות את הילדים לאותן מסגרות. מהרגע הראשון הן מקבלות את החוזק של הקהילה", מסבירה סנקר לנגה. לדבריה, הקבוצה הנוכחית משקפת תהליך רחב יותר: "יש ממש תזוזה של לוחות טקטוניים ביהדות ארצות הברית בכל הנושא של העלייה. אנחנו רואים גידול של עשרות אחוזים בגילויי אנטישמיות, בין אם פיזיים ובין אם מילוליים".היא מספרת שבעבר כמעט שלא שמעה ממשפחות אמריקניות מבוססות על רצון ממשי לעבור לישראל: "יהדות ארצות הברית היא יהדות שחיה במדינה משגשגת ומצליחה, וקשה מאוד להביא אנשים משם. אתה מוכר בית בטינק, ניו ג'רזי, אחוזה שהאיילים מסתובבים בה בחופשיות, ומגיע לכאן לקנות דירת ארבעה חדרים. אבל היום אתה ממש רואה אותם מתחילים לדבר על עלייה".
המעבר של תשע המשפחות לא החל עם הנחיתה בישראל: במשך כשנה וחצי עברו המשפחות הכנה מקיפה שכללה היכרות עם מערכת החינוך, לימודי עברית, תעסוקה, בירוקרטיה ושירותים ציבוריים. "מה שמייחד עלייה קהילתית הוא שתופרים לה מעטפת מאוד מדויקת", מסבירה סנקר לנגה. "איפה הם יגורו, איפה יהיו הילדים, מורה מגשרת שתלווה אותם, מקום לחיים קהילתיים. הם עברו סיורי הכנה בישראל, סמינרים ושבתונים בחו"ל".כעת מתחיל המבחן האמיתי: הילדים נרשמו לבתי הספר, וחלקם כבר משתתפים בתוכניות תגבור. במקביל, פרויקטורים מלווים את המשפחות בפתיחת חשבונות בנק, רישום לאולפן, והתנהלות מול מערכת הבריאות, הביטוח הלאומי ומוסדות המדינה. לדברי המנכ"לית, תיאום הציפיות הוא קריטי: "הפער בין מה שאתה חושב שיהיה פה לבין מה שקורה פה באמת יכול לגרום לנפילות מאוד גדולות".הקבוצה הנוכחית עשויה להיות רק ההתחלה. בנובמבר צפויות להגיע לישראל 16 משפחות נוספות מאותה קהילה לסיור לימודי לקראת אפשרות של עלייה, והתקווה היא שהמשפחות שכבר התיישבו ברעננה יהפכו לעוגן עבור הבאות. "ברגע שיש מסה קריטית, זה הופך לכדור שלג", אומרת סנקר לנגה. בשנתיים האחרונות הגיעו במסגרת המודל – שהתחיל בכלל בצרפת – 16 קבוצות עלייה קהילתיות, שהשתקעו בין היתר בבאר שבע, אריאל, מודיעין, מעלות, חיפה, עפולה, מעלה אדומים, כרמיאל, חריש ונהריה.גם שר העלייה והקליטה, אופיר סופר, התייחס לעלייה החדשה: "הבחירה של משפחות צעירות, שחייהן מבוססים היטב בניו יורק, לעזוב הכול ולבנות את עתידן בישראל היא אמירה ציונית עוצמתית. לעלייה קבוצתית יש כוח מיוחד: משפחה אחת מעניקה ביטחון לאחרת, ומהלך של יחידים עשוי להפוך לתנועה קהילתית רחבה. אנחנו נערכים ללוות את המשפחות שכבר הגיעו ואת אלו שבוחנות כעת את דרכן לישראל, ולתת להן את הכלים להשתלב, להתבסס ולהרגיש כאן בבית".עבור יוסף, טרייסי, איתן וטליה, אחרי שנים של התלבטות, ההחלטה כבר מאחוריהם: "תמיד תהיה עוד סיבה לחכות. תמיד יהיה משהו כלכלי שיכול להיות טוב יותר, עוד שנה שאולי תהיה קלה יותר לילדים או עוד סיבה להגיד 'אולי בשנה הבאה'. בשלב מסוים הבנו שיש לנו רק פעם אחת לחיות, ולא רצינו להסתכל לאחור בעוד שנים ולומר שתמיד דיברנו על עלייה אבל אף פעם לא באמת עשינו את זה". התקווה שלהם פשוטה: "יותר מהכול, אנחנו מקווים שנוכל להסתכל אחורה ולהגיד: היה ממש קשה בהתחלה, אבל תודה לאל שעשינו את זה".גולן ואך מעמותת ישראלה סיכם: "עליית המשפחות לרעננה היא אמצעו של תהליך שהחל לפני 20 חודשים, עת נפגשנו לראשונה עם הקהילה המשׂהדית. זו הקבוצה ה־100 שעולה עם 'ישראלה' ב־30 השנה האחרונות מצרפת, דרום אמריקה, אנגליה וצפון אמריקה. הם נקלטים בקהילה המדהימה 'כלל ישראל' ברעננה, ואני מאחל לכל קהילה לזכות בקבוצת עולים כה מרגשת".
תשע משפחות מהקהילה היהודית-פרסית המשׂהדית בניו יורק עלו לישראל והתיישבו ברעננה, כחלק ממודל
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.