מהי "ודאות קרובה" לאלימות?

המאמר דן בקושי ליישם את מבחן "ודאות קרובה" לאלימות בהקשר של הגבלת חופש הביטוי בישראל, כפי שנקבע בפסיקה המבוססת על דין אמריקאי ישן. נטען כי בתי המשפט אינם מסוגלים להעריך באופן מעשי את הקשר הסיבתי בין התבטאות מסוימת לבין התנהגות אלימה, מה שהופך את המבחן לבלתי ישים ומאפשר תוצאות סובייקטיביות. המאמר מציג שתי דוגמאות להתבטאויות שנויות במחלוקת: סרטון של מפלגת הציונות הדתית המבזה שופטים ויועצת, ואמירתו של יאיר גולן ש"מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב".

• המאמר מדגיש כי יכולתם של בתי המשפט להעריך סיכונים, לאסוף מידע ולנתח אותו מוגבלת מאוד, במיוחד כשמדובר בהערכת הסתברות לאירועים נדירים.
• הוא טוען כי הדיסציפלינה המשפטית רחוקה מניתוח שיטתי של נתונים, ולרוב אינה פונה למומחים רלוונטיים.
• הכותב מראה באמצעות דוגמה מספרית כי השגיאה היחסית בהערכת הסתברות לאירוע קיצון (שאדם יחיד יפעל באופן פסול) יכולה לזנק לאלפי אחוזים.
• לסיכום, נטען כי הוויכוח על יישום מבחן ה"ודאות הקרובה" הוא עקר, וכי די בכך שההתבטאויות פוגעניות כדי להכחידן.