מה לאחל לבנות ובני השש שנולדו לקורונה וגדלו במקלט?

הכתבה עוסקת באתגרי איחולי הברכה לילדי כיתה א' שנולדו בתקופת הקורונה וגדלו במציאות של מלחמה בישראל. הסבתא, כותבת הטור, מתארת את הקושי למצוא איחולים מתאימים לנכדיה, בני השש, שחוו את חייהם בין סגרים למלחמות, ואינם מכירים מציאות אחרת. היא מציינת כי המילה 'כיף', שהייתה נפוצה בעבר, אינה מתאימה עוד למציאות חייהם, כפי שמעיד אחד הנכדים שלמד את לוח הכפל דרך סבבי מילואים של אביו בעזה.

• הכותבת מתארת פער דורות באיחולים: בעבר הסתפקה בברכה יומית קבוצתית, בעוד כיום מצפים לברכות אישיות ומפורטות.
• נכדיה מגיבים לאיחולים בציניות או בחשש, לדוגמה, אחד הנכדים שאל: "נהדרת או נעדרת?" כשאיחלה לו מורה נהדרת.
• הכותבת מסכמת בציטוט של אחד מנכדיה הגדולים, שאיחל לבני השש: "שתהיו ילדים!" – איחול המבטא את הכמיהה לילדות נורמלית.
  התקציר נוצר אוטומטית על בסיס הכתבה המקורית; הציטוטים לקוחים מהמקור.