ממצא בן 3,000 שנה במצרים עשוי לחזק את הסיפור המקראי על משה רבנו
ממצא ארכיאולוגי חדש בן יותר מ-3,000 שנה שנחשף במצרים עשוי לספק חיבור מסקרן נוסף לסיפור משה רבנו ויציאת מצרים. במרכז התגלית עומד משקוף אבן חול גדול מתקופת רעמסס השני, הפרעה שמזוהה כבר שנים כאחד המועמדים המרכזיים להיות המלך המצרי מתקופת סיפור יציאת מצרים.המשקוף התגלה בתל אבו סייפי, סמוך לקנטרה שבצפון-מזרח מצרים. הוא שבור לשני חלקים ועל שלושה מצידיו נחרתו כתובות הירוגליפיות הכוללות את תאריו של רעמסס השני. כתובת נוספת מתייחסת לעבודות שיקום שנעשו בפסל של האל הורוס, המתואר כ"אדון העיר מסן", אל המלוכה, אל ההגנה ולעיתים גם אל השמש. עבור הארכיאולוגים, האזכור הזה הוא רמז חשוב לכך שהאתר עשוי להיות שרידיה של מסן – עיר מצרית עתיקה שמיקומה המדויק אבד.וזה המקום שבו הסיפור מתחבר לתנ"ך: האתר נמצא על התוואי של "דרך הורוס", הדרך הצבאית העתיקה שחיברה את מצרים עם סיני וכנען. חוקרים מזהים את הדרך הזאת עם "דרך ארץ פלשתים" המוזכרת בספר שמות, כחלק מסיפור יציאת בני ישראל ממצרים.
רעמסס השני שלט במצרים בשנים 1279-1213 לפנה"ס, במשך יותר משישה עשורים, והיה אחד השליטים החזקים והמפורסמים בתולדות מצרים העתיקה. הוא ניהל מסעות מלחמה, הקים מקדשים ומונומנטים עצומים והותיר את שמו חרוט באינספור אתרים ברחבי הממלכה.אבל עבור קוראי התנ"ך יש סיבה אחרת לכך ששמו מוכר במיוחד. בספר שמות מסופר שבני ישראל המשועבדים נאלצו לבנות עבור פרעה את "פתום ואת רעמסס". העיר המקראית רעמסס מזוהה על ידי חוקרים רבים עם פי-רעמסס, הבירה המלכותית הגדולה שהקים רעמסס השני בדלתת הנילוס. החיבור הזה הפך אותו לאורך השנים למועמד הפופולרי ביותר לתפקיד פרעה בסיפור יציאת מצרים – אף שהזיהוי עצמו שנוי במחלוקת.הממצא החדש אינו מגיע מפי-רעמסס עצמה, אבל הוא נושא את שמו של אותו מלך ונמצא באזור ששימש שער אסטרטגי בין מצרים לסיני ולכנען. מבחינת הארכיאולוגים המצרים, חשיבותו המרכזית של המשקוף היא דווקא האזכור של מסן. הרשויות במצרים אמרו כי הממצאים החדשים מציגים "השערה ארכיאולוגית והיסטורית חזקה" המחברת את תל אבו סייפי לעיר העתיקה, אם כי החפירות יימשכו בניסיון להגיע לזיהוי סופי.עוד בנושאחוקרים במצרים חשפו פסל ענק שקשור לאחד הסיפורים הגדולים בתנ"ך"מצאנו את המקום בו משה רבנו ובני ישראל חצו את ים סוף"
נלחמים ביוקר הנדל"ן: כך תוסיפו לבית חדר ביום אחד
בשיתוף קבוצת גוטליב אלומיניום
דרך הורוס לא הייתה שביל מדברי צדדי. היא הייתה עורק צבאי מרכזי שעבר לאורך צפון סיני וחיבר את מצרים לכנען, ולאורכו נבנתה מערכת של מבצרים ומוצבים ששמרו על גבולה המזרחי של הממלכה. שרידים ותיאורים מצריים מראים עד כמה האזור היה חשוב מבחינה צבאית בתקופת הממלכה החדשה. שר העתיקות המצרי לשעבר ממדוח אל-דמאטי אמר כי הדרך כללה 11 מבצרים ששימשו מוצבים של הצבא המצרי, וכי מסן הייתה אחת הערים החשובות שישבו לאורכה.בפרק י"ג בספר שמות מופיעה "דרך ארץ פלשתים" כנתיב הקרוב ממצרים לכיוון כנען. דווקא שם מסופר שאלוהים לא הוביל את בני ישראל בדרך הזאת, מחשש שייתקלו במלחמה ויחליטו לשוב למצרים. מספר חוקרים מזהים את הדרך המקראית עם דרך הורוס המצרית, שהייתה מבוצרת ומאובטחת בידי הצבא.הפרט הזה אינו מוכיח את סיפור יציאת מצרים, אבל הוא מספק הקשר היסטורי מסקרן במיוחד: הטקסט המקראי מתאר דרך קצרה אך צבאית ומסוכנת שהיוצאים ממצרים נמנעו ממנה, והארכיאולוגיה אכן מכירה מאותו אזור דרך צבאית מצרית עתיקה שהייתה זרועה מוצבים ומבצרים.
המשקוף של רעמסס השני היה רחוק מלהיות הממצא היחיד בעונת החפירות החדשה. הארכיאולוגים חשפו חלקים נוספים של מתחם מקדש וביצורים, ובהם חומת לבני בוץ מסיבית עם שערים וחדרים פנימיים. בדיקה מחודשת הראתה שחומה שנחשבה בעבר לחלק מהמקדש עצמו הייתה למעשה החומה החיצונית שהקיפה את המתחם המקודש.נחשפו גם שני כבישי אבן שהובילו אל תוך אזור המקדש. הדרך הקדומה יותר נבנתה בתקופה התלמית, ומעליה נסללה בתקופה הרומית דרך צרה יותר. בתוך המתחם נמצאו שורות של חדרי אחסון, חדרי שירות ושרידי אזור קודש הקודשים.בין החפצים שהתגלו נמצא חלק מפסל אבן מתקופת השושלת ה-26, המתאר סופר צבאי המחזיק מקדשון שבור. לצידו נמצאו פסל מהתקופה המאוחרת שחסרים לו הראש וכפות הרגליים, פלג גוף של פסל מלכותי מבזלת ושברים של פסלי בז מחומרים שונים. לדברי אנשי המשלחת, הממצאים משקפים את הפעילות הצבאית והמנהלית הענפה שהתקיימה במקום.האתר המשיך להתקיים הרבה אחרי ימיו של רעמסס השני. בתקופה התלמית הגיע המקדש לשיא התפתחותו האדריכלית, ובמאה השלישית לספירה הוסבו חלקים מהשטח למחנה צבאי רומי. בהמשך הפך המקום גם למחצבת אבן ולמרכז לייצור סיד, תהליך שהרס חלק מהמבנים הקדומים.
לא הוכחה ישירה. הכתובת החדשה אינה מזכירה בשמו את משה, את בני ישראל או את יציאת מצרים, וגם רעמסס השני עצמו אינו מזוהה בתנ"ך כפרעה של יציאת מצרים.אבל זה גם לא הופך את הממצא לחסר משמעות בהקשר המקראי. בתוך מרחב שבו הוויכוח על ההיסטוריות של יציאת מצרים נמשך כבר שנים, נמצא כעת ממצא מתקופתו של רעמסס השני שמחזק את זיהויה של עיר עתיקה על אחד מנתיבי היציאה המרכזיים ממצרים – נתיב שמוכר גם מהתיאור בספר שמות.הארכיאולוגים המצרים ימשיכו לחפור בתל אבו סייפי בעונות הבאות בתקווה למצוא חלקים נוספים מהמקדש, מהביצורים ומהעיר שסביבו – ואולי גם את הראיה שתאפשר להם לקבוע סופית אם מסן האבודה אכן נמצאה. בינתיים, אבן אחת בת יותר מ-3,000 שנה הספיקה כדי להחזיר את רעמסס השני, יציאת מצרים ומשה רבנו שוב לאותו סיפור.
ממצא ארכיאולוגי חדש במצרים, משקוף אבן חול בן למעלה מ-3,000 שנה מתקופת רעמסס השני, עשוי לחזק את הקשר לסיפור יציאת מצרים. המשקוף התגלה בתל אבו סייפי, סמוך לקנטרה, ונושא כתובות הירוגליפיות המזכירות את רעמסס השני ואת האל הורוס כ"אדון העיר מסן", מה שמרמז על זיהוי האתר עם העיר העתיקה מסן. האתר ממוקם על "דרך הורוס", דרך צבאית עתיקה שחיברה את מצרים עם סיני וכנען, ואשר מזוהה על ידי חוקרים עם "דרך ארץ פלשתים" המוזכרת בספר שמות.
הרשויות במצרים אמרו כי הממצאים החדשים מציגים "השערה ארכיאולוגית והיסטורית חזקה" המחברת את תל אבו סייפי לעיר העתיקה, אם כי החפירות יימשכו בניסיון להגיע לזיהוי סופי.
רעמסס השני, ששלט במצרים בין השנים 1279-1213 לפנה"ס, מזוהה על ידי רבים כפרעה של יציאת מצרים, בין היתר בשל בניית העיר המקראית רעמסס. אף שהממצא אינו מהווה הוכחה ישירה לסיפור יציאת מצרים, הוא מספק הקשר היסטורי מעניין לתיאור המקראי של דרך צבאית מסוכנת שנמנעה על ידי בני ישראל. החפירות בתל אבו סייפי יימשכו במטרה לזהות סופית את העיר מסן ולחשוף ממצאים נוספים.
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.