מנצחים את הבית, מפסידים בחוץ

הכתבה דנה במהלכים האחרונים של בנימין נתניהו בליכוד, ובפרט בבחירת השריונים לרשימה, שנראו תמוהים בתחילה. המחבר מציין כי השריון הראשון, אורן דוברונסקי, אינו מביא את ה"וואו פקטור" המצופה, וכי הרשימה כולה נראית ככזו שנועדה לשרת את נאמנותו של נתניהו ולאו דווקא לחזק את הליכוד בבחירות. ההסבר להתנהלות זו מתבהר עם דיווח חדשות 12, לפיו ניר ברקת ויולי אדלשטיין ניסו להחליף את נתניהו לאחר 7 באוקטובר באמצעות הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבית, וכי נתניהו משתמש בפריימריז כדי "להגיש את הנקמה הקרה שלו, ולהחליש במיוחד את ברקת".

"אנשים מוכנים להפסיד כסף כדי להעניש אחרים שלא היו הוגנים או לא שיתפו פעולה."

הכתבה מסבירה כי נקמה, למרות שהיא נתפסת כרגש לא רציונלי, יכולה להיות בעלת היגיון פוליטי, אך השאלה היא "כמה הארגון צריך לשלם בשביל הנקמה של המנהיג". תחת איום, מנהיגים נוטים להתמקד בשליטה פנימית על חשבון טובת הארגון, מה שמוביל לבחירת נאמנים על פני מוכשרים. המסקנה היא כי מנהיג שמתמקד יתר על המידה בשאלה מי עלול להפיל אותו, עלול להפסיק לשאול מי יכול לשפר את המפלגה והמדינה, ובכך לגרום לארגון להפסיד למרות ניצחונות פנימיים.