מסטמפורד ברידג' למישקולץ: המסע שהחזיר את האמונה האדומה
25 שנה חלפו, ולרגע אפשר לחשוב ששום דבר לא השתנה.למראית עין, הכול נראה דומה. הצבא האדום עולה בהמוניו על המטוס, אליניב ברדה אפילו נראה קצת כמו דרור קשטן, אסף צור מזכיר את שביט אלימלך, אנדריאן קרייב את גאבור הולמאי, וסלים טועמה בתפקיד אחר, אבל עדיין הכי חשוב מכולם.אבל כשממש מתעקשים להסתכל מקרוב, מבינים שהמון השתנה. 25 שנה הן המון זמן. התבגרנו, אפילו קצת הזדקנו, גם אני ובטח הפועל שלי.ב-2001 הייתי נשוי טרי שלא רואה ממטר, סוגר דיל ללונדון ב-36 תשלומים ולא חושב על המחר. 5,000 אדומים צבעו את לונדון בלי אפשרות לתעד באינסטגרם, בלי פירוטכניקה, והשיר המוביל היה "רודה, רודה, רודה", כדי להזכיר את ההפסד של היריבה העירונית המוכה לקבוצה ההולנדית.היום אני כבר עם משפחה וילדים גדולים, ונאלץ למצוא מיליון תירוצים כדי לברוח עם הבן שלי מחופשה בסיציליה ולגנוב טיסה ל-24 שעות להונגריה כדי לראות את הפועל. אמנם זו אותה חולצה אדומה, אבל זו הפועל שעברה לא מעט, עם המון…
הכתבה מתארת את מסעו של אוהד הפועל תל אביב ובנו למישקולץ שבהונגריה, כדי לצפות בקבוצה משחקת באירופה, 25 שנה לאחר המסע המפורסם ללונדון ב-2001. המחבר משווה בין החוויות של אז והיום, ומציין את השינויים שחלו בו ובקבוצה לאורך השנים, כולל תקופות קשות של חובות וירידה לליגה השנייה. הוא מדגיש את תרומתו של אדמונד ספרא, יחד עם בנו מואיז, שהחזיר את התקווה והאמונה לאוהדים.
היו רגעים שבהם כבר לא האמנתי שאראה שוב את הפועל כובשת את אירופה.
הכותב מתאר את ההתרגשות מהצעדה עם אלפי אוהדים ואת תחושת הגאווה מהחזרה לבמה האירופית, ומציין שהמשחק הזכיר לו את הפועל של 2001 – קשוחה, הגנתית ומשחקת בשביל הסמל. למרות ה
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.