מערכת רווחה מתפקדת חשובה לא פחות מצבא חזק
בילדותי חשבתי שרק אנשים מסכנים עם חיים קשים פונים לרווחה. ואז גדלתי, הפכתי לאימא, שני הילדים שלי אובחנו כאוטיסטים. הרבה דברים השתנו בחיים שלי, אחד מהם היה איך אני חווה את מערכת השירותים החברתיים בעיר שלי, תל אביב-יפו. לא ידעתי מה באמת מגיע לי ואם יכולים לקחת לי את הילדים (טעות נפוצה ורווחת עד מאוד), עד שגיליתי שאני יכולה לקבל סיוע של סומך – מעין אח בוגר שבא לבית שלי ומסייע עם הילדים. לא ידעתי איך זה ירגיש לפגוש עובדת סוציאלית. הדימוי שישב לי בראש היה של גברת במשרד עם מיליון תיקי נייר והבעה אבודה של ייאוש. המציאות אחרת לגמרי.
העובדת הסוציאלית שלי עונה לי למיילים, אין לה ערימות של תיקים במשרד, הם כולם במחשב, והיא אחת הנשים שמסתכלות לי בעיניים ויודעות מה עובר עליי. אני לא צריכה לשקר לה, לספר לה רק על הדברים הקשים כדי לקבל את תשומת הלב שלה. היא איתי.
אבל היא כן בעומס. היא בקשר עם המון משפחות. ולצערי ולצערה, הרבה פעמים אין לה כלים ממשיים לסייע לי חוץ מאוזן קשבת. זה לא קשור להכשרה שלה או לניסיון שלה. זה קשור לכמה עובדים סוציאליים יש במחלקה, מה המשכורות של עובדים סוציאליים ומה תנאי העבודה. אני מאוד מבינה למה עובדים סוציאליים מעדיפים לעבוד ברמה הפרטית. רק השבוע הכריז איגוד העובדים הסוציאליים על סכסוך עבודה בדיוק בגלל המחסור הבוער הזה בתקנים. העומס שמוטל עליהם פשוט בלתי נסבל, ואין להם את המשאבים הבסיסיים ביותר לעשות את עבודתם.
כאימא לשני תלמידים במערכת החינוך, אני יודעת כמה קשה לאייש את התקנים. אין תחום אחד שקשור לילדים שלי שהתקנים הקיימים מאוישים בו כפי שהם אמורים להיות. אני מוצאת את עצמי, נוסף על עיסוקיי הרבים, גם מסבירה להורים לילדים צעירים יותר מה הזכויות שלנו כהורים לילדים עם מוגבלות ואיך זה רחוק מהמציאות.
בקיץ הזה העובדת הסוציאלית שלי הגיעה לביקור בית. היא הקשיבה ושלחה מראש סרטון שבו היא מציגה את עצמה, אחרת הילדים שלי לא היו מדברים איתה. היא ישבה שעה אצלי בסלון ודיברה איתם בגובה העיניים על דברים שילד בן 9.5 ונערה בת 14 אוהבים. בסוף היא אמרה לי תודה שפתחתי ככה את הבית, ואיך עכשיו היא גם תוכל כשאנחנו מדברות להבין על מי אנחנו מדברים.
הייתי רוצה בשבילה ובשביל כל העובדים הסוציאלים שיהיה להם ארגז כלים מגוונים ואמיתיים לתמוך במשפחות שצריכות. אנחנו לא משפחות מסכנות כמו שחשבתי בילדות. אנחנו משפחות שצריכות תמיכה. הייתי רוצה שהמדינה תשלם לעובדת סוציאלית משכורת מכובדת כזו, שלא תרגיש שהיא בהתנדבות כשהיא בעבודה. משכורת שתגרום לעובדת סוציאלית לרצות לחזור לעבוד במערכת הציבורית.
מערכת שירותים חברתיים עם איוש מלא של התקנים זה צו השעה במדינת ישראל, וזה לא פחות חשוב מאיוש מספר המשרתים בצבא. צריך עובדים סוציאליים כדי לשמור על המרקם החברתי של המדינה. בשביל מה אנחנו בכלל רוצים שתהיה לנו מדינה אם כל מי שצריך תמיכה מתפרק פה?
לשם שינוי, אני בתחושה שלפחות בתקופה הקרובה יש לי משהו אחד לעשות: ללכת ב-27 באוקטובר לקלפי ולהצביע למפלגה שתומכת בחיזוק השירותים החברתיים במדינה, ולהפסיק את הקיצוצים ארוכי השנים. אולי אני אופטימית, אבל אני חיה במדינה שלהמנון שלה קוראים "התקווה", אז מותר לי.
שירי סולומון היא רכזת הנגשה בעמותת 'יסודות לצמיחה', פעילה חברתית בתחום ההנגשה ואימא לילדים עם מוגבלות
שירי סולומון, אם לשני ילדים על הרצף האוטיסטי, חושפת את הקשיים והאתגרים במערכת הרווחה הציבורית בישראל, מתוך ניסיונה האישי בתל אביב-יפו. היא מתארת עובדת סוציאלית מסורה וקשובה, אך מציינת כי המערכת סובלת ממחסור חמור בכוח אדם, בתקנים ובמשאבים, מה שמונע מתן סיוע אפקטיבי למשפחות הזקוקות לכך. סולומון מדגישה כי חיזוק השירותים החברתיים חיוני לשמירה על המרקם החברתי של המדינה, ואינו פחות חשוב מחיזוק הצבא. היא קוראת למדינה להשקיע בשכר הוגן לעובדים סוציאליים ולאייש את התקנים החסרים, ומציינת כי "מערכת שירותים חברתיים עם איוש מלא של התקנים זה צו השעה במדינת ישראל, וזה לא פחות חשוב מאיוש מספר המשרתים בצבא".
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.