מפיק ובמאי "חברים": "מת'יו פרי חי לנצח, כל חמש דקות מישהו, איפשהו, צופה בסדרה"
בחודש הבא יצוינו 25 שנים לפיגועי ה-11 בספטמבר 2021. אסון התאומים התרחש במהלך צילומי העונה השמינית של הסדרה "חברים". "לאחר אסון התאומים היו איומים על אולפני וורנר ולכן היינו צריכים לצלם את הסדרה בלי קהל", אומר המפיק והבמאי היהודי אמריקאי קווין ברייט, שחתום על הפקת הסדרה המצליחה ועל בימוי מעל ל-50 מפרקיה, בריאיון בלעדי לוואלה תרבות. "לאחר מכן, ברגע שיכולנו להחזיר קהל לצילומים, קרה אחד מרגעי השיא של החוויה שלי מ'חברים'. הזמנו את המשפחות אות השורדים של ה-11 בספטמבר לבוא ללוס אנג'לס ולראות את התוכנית. זה היה דבר מדהים. הם נתנו לצוות השחקנים חולצות של מכבי האש והמשטרה של ניו יורק. זה היה פשוט מדהים. זה מזכיר את הסרט התיעודי `The Bridge`, הרעיון של להביא את כולם ללוס אנג'לס היה להסיח את דעתם ממה שקרה ולתת להם קצת תקווה וריפוי, ולתת לאנשים שאיבדו יקירים שלהם להרגיש אהובים ומוערכים. רצינו לעשות מה שביכולתנו כדי לעזור להם". אתה מתחרט על כך שהסדרה לא עסקה באסון הזה בעלילה שלה באופן ישיר ומובהק? "אני לא מתחרט על זה. אם תסתכל על הפרקים שבאו אחרי ה-11 בספטמבר, תראה שהסדרה כן התמודדה עם זה אבל בדרך מאוד מעודנת. בדירה של ג'ואי במשך כמה פרקים הופיע הדגל האמריקאי. שמנו דגל אמריקאי גם ב'סנטרל פרק' שהיה מאוד בולט אבל לא עשינו מזה עניין גדול. זה היה נושא מאוד מאוד קשה. לכולנו כאב מאסון התאומים ולהפוך את זה לפרק קומי פשוט לא נראה לנו נכון. אני חושב שהסיבה ש'חברים' כל כך פופולרית היום, היא שאף פעם לא התמודדנו עם אירועים אקטואליים, עם פוליטיקה ועם דת בסדרה. התרחקנו מהדברים האלה כי לא חיפשנו להיות הסדרה הנועזת והשנויה במחלוקת. זו הייתה סדרה מנחמת וזו הסיבה שבתקופות קשות אנשים צפו ב'חברים', כדי לשכוח ממה שקורה בחיים ולקחת הפסקה כי זה יכול להיות מציף. זה נחמד שיש לאן ללכת, מקום שבו אתה יכול פשוט לשתות".גם אם זה מאתגר יש דרכים רגישות, חכמות וטובות בטלוויזיה ובקולנוע לשלב כאב ענק אקטואלי עם הומור. עיין ערך הקומדיה הטרגית העוצמתית "החיים יפים" העוסקת בשואת יהודי איטליה."נכון, אבל זה היה סרט קולנוע שהיו לו שעתיים להכין את הקרקע לזה. לעשות את כל זה בחצי שעה, זה היה מאוד קשה. בעצם, בלי הפרסומות זה רק 22 דקות. בגלל שאף פעם לא הבענו עמדה על אירוע אקטואלי ולא הייתה לנו עלילה שקשורה לאירוע אקטואלי, לא חשבנו שזה באופי של התוכנית".קשר עקיף לאסון התאומים היה בהחלטתכם לשנות את הסצנה שבה צ'נדלר התבדח על פצצה בשדה התעופה."כן, את הסצנה הזאת שינינו. אחרי ה-11 בספטמבר אין שום דבר מצחיק בפצצה. מאוחר יותר כללנו את הסצנה הזאת בגרסת הווידאו הביתית".
בעוד שבסדרה הקומית המיתולוגית שהפיק וביים, נמנע מהתייחסות לאסונות אקטואליים, ברייט בן ה-71 עושה זאת כיום בסרט דוקומנטרי חדש, שהיה שותף בהפקתו, "The Bridge" שמו, העוסק בניצולי טבח ה-7 באוקטובר. הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה אמש במרכז מורשת בגין בירושלים. וכך, אתמול היה יום אמוציונלי במיוחד לקווין ברייט. בנוסף לבכורה של סרטו התיעודי בישראל, שממנה נעדר אבל ריגשה אותו מאוד, לבו נרטט גם בגלל שאתמול חל יום הולדתו של חברו, השחקן מת'יו פרי, שהיה אמור לחגוג יומולדת 57 אבל הלך לעולמו בסופו של אוקטובר המקולל של שנת 2023. כששאלתי את הבכיר ההוליוודי, בשיחה טלפונית מארצות הברית, באילו רגעים הוא מתגעגע במיוחד לפרי, אמר ברייט: "וואו, בכל פעם שאני צופה בסדרה ובכל פעם שיש אירוע מחווה לסדרה תוכנית, זה מרגיש לא שלם בלעדיו. אתה יודע, זה היה מאבק מאוד ארוך עבורו עם סוף מאוד עצוב. אבל אני מאוד שמח שהוא ממשיך 'לחיות' כל יום, בכל העולם. כנראה שהתוכנית נצפית בכל חמש דקות באיזשהו מקום בעולם. אז הוא ממשיך לחיות לנצח, זו נחמה קטנה לטרגדיה נוראית". מה הזכרון החזק ביותר שלך ממת'יו?"הזיכרון החזק ביותר שלי ממת'יו הוא הפגישה הראשונה שלנו. זה לא קרה ב'חברים' אלא בסדרה שעשינו בשם `Dream On` שבה הוא היה כוכב אורח. מה שהרשים אותנו ומה שזכרנו לקראת 'חברים' הייתה היצירתיות שלו, העבודה המתמשכת על הסצנה שוב ושוב בניסיון לעשות אותה טוב יותר. הוא הוסיף הרבה רעיונות לסדרה ההיא, כמו שהוא הוסיף הרבה דברים ל'חברים'. בכלל, כל ששת השחקנים של 'חברים' היו מאוד מיוחדים. היה לנו מזל. בידיים של שישה אנשים אחרים הסדרה הזאת לא הייתה מצליחה בכלל, לא משנה כמה הכתיבה הייתה טובה. אף אחד לא היה יכול לעשות את זה טוב יותר".האם בצפייה בפרק הראשון של "חברים", היה משהו שהקהל הבין לפני שאתם, יוצרי ומפיקי התכנית, הבנתם?"הקהל הבין לפני היוצרים שה-דבר זה רוס ורייצ'ל, שזה הסיפור. כשעשינו את הפרק הראשון, חשבנו, איך זה יהיה חשוב במשך חמש שנים? איך מותחים את זה? והנה אנחנו, 10 שנים מאוחר יותר, והסיפור האחרון בהחלט הוא על רוס ורייצ'ל. אז אני חושב שלמדנו שהם היו סוג של המנוע של הסדרה ושהקהל מושקע רגשית במה שעומד לקרות. מאוחר יותר, צ'נדלר ומוניקה עשו את אותו הדבר". מה זיהית באודישננים של השחקנים והשחקניות שגרם לך להבין, "זאת הבחירה הנכונה"!"הם החיו את החומר. ראינו הרבה אנשים קוראים את התסריט. למעשה התחלנו לפקפק אם התסריט היה טוב כמו שחשבנו שהוא, כי זה לא היה מצחיק. ואז כשהשחקנים האלה נכנסים וביצעו את התפקידים, זה היה מאוד אחר לגמרי. הם מהר מאוד הצחיקו. הם נהיו התפקידים האלה"
השיר של שלמה ארצי הציל את עדינה משה בשבי חמאס. ארצי שמע זאת ובכה
ביימת עשרות פרקים של "חברים". אתה זוכר סצנה שנראתה חלשה על הנייר או במהלך החזרות, אבל כשהמצלמות נדלקו – הקסם קרה והיא עבדה?"היינו מאוד קפדניים. כשהיו לנו חזרות, כל דבר שחשבנו שהיה חלש בחזרות, תיקנו. ניסינו לעשות אותו חזק יותר. הרבה דברים נכתבו מחדש ב'חברים'. הכתיבה מחדש הזאת נמשכת עד לצילומים. אם ביצענו את זה מול הקהל והוא לא צחק, לקחנו את זה ללב. לא אמרנו 'הו, זה קהל נוראי, הם מבינים'. לא. כתבנו את זה מחדש עד שקיבלנו צחוק מהקהל הזה או עד שהרגשנו שאנחנו מרוצים מהחומר. אז בסופו של דבר לא היו שום סצנות שלא היו הכי טובות שאפשר".בספיישל האיחוד של "חברים" ב-2021, מה הפתיע אותך לגבי ששת השחקנים אחרי כל השנים האלה – ומה היה בדיוק אותו דבר כמו שזכרת?"הופתעתי מאיך שהם ללא מאמץ הצליחו למצוא את הקסם הזה שביניהם מחדש, את הקרבה ביניהם ואת העבודה הקבוצתית שלהם, שהייתה מאוד בולטת בסדרה. התכנית צולמה במהלך הקורונה ולכן זה היה גם מאוד מוזר כי היה ריחוק חברתי, והקהל, למרות שזה לא נראה ככה בצילום, היה בריחוק חברתי, אז זה היה קצת מוזר. אבל זה היה הרגע הכי משמח שלי במהלך הקורונה. לא הייתי בטוח איך התוכנית תצא, כי הקורונה נראתה כמשפיעה על הכל, גם על הדרך שבה דברים מצחיקים או לא, והתוכנית באמת יצאה טוב כשהיינו שם, בלייב, וזה שימח אותי מאוד". אם "חברים" הייתה נוצרת בפעם הראשונה בימינו, האם יש בחירה ליהוקית, קו עלילה או בדיחה שהיית נמנע מהם או עושה אחרת, בעידן ה-MeToo והפוליטיקלי קורט המוגבר?"אני בטוח שהיו דברים שהיינו עושים אחרת אם הסדרה היתה עולה היום. אתה יודע, הזמנים משתנים, הטעמים משתנים, האנשים משתנים. אבל אני לא חושב שזאת הייתה סדרה שונה לחלוטין. אני חושב שהמהות של 'חברים' היה נשאר אותו דבר. עדיין לא היינו סדרה פוליטית, לא סדרה דתית והיינו מתאימים לכל הקהלים. אני לא חושב שהשינויים בפוליטיקה היום היו באמת משפיעים על הסדרה. כמובן שהיינו ניגשים אחרת לחלק מהנושאים כמו החתונה הלסבית והאבא הדראג קווין של צ'נדלר. הדברים האלה אולי היו מטופלים מעט אחרת, אבל אני לא חושב שהיינו משנים את אופי הסדרה".בעבר הודית שאם הסדרה היתה מצולמת כיום היית מקפיד על יותר גיוון בליהוק. "תראה, גיוון הפך לדבר חשוב בהצלחה, אבל בסופו של דבר המטרה שלנו הייתה למצוא את ששת השחקנים הכי טובים שנוכל למצוא כדי ליצור את הסדרה. אולי היום זה היה משתנה במראה השחקנים, אבל לא פועלים במטרה לשנות משהו. כשסדרה שורדת במשך 30 שנים ופופולרתי היום בדיוק כמו שהיתה כשירדה מהאוויר, זה אומר משהו, אל תתעסק עם הנוסחה הזו".
לפני שנתיים יצאתי למסע בעקבות "חברים". מה שגיליתי הדהים אותי
במשך שנים רבות התנגדת ליצירת עיבוד מחודש של "חברים". יש עדיין סיכוי שזה יקרה?"זה לא יקרה כל עוד הסדרה ממשיכה לרוץ. תראה, כולנו – מרתה (קאופמן) ודיוויד (קריין) ואני – המשכנו הלאה, אנחנו עושים דברים אחרים. אני אוהב לעשות דוקו. לא הייתי רוצה לחזור ולעשות סיטקום עכשיו. אני מבוגר ב-30 שנה מהגיל שבו הייתי כשעשיתי את 'חברים'".מהו הפרק האהוב עלייך ביותר מכל 236 הפרקים של "חברים", ולמה?"יש כמה פרקים שאהובים עליי במיוחד, אבל אם אני אבחר אחד שעולה לי לראש כרגע, זה הפרק שבו רייצ'ל יולדת את התינוקת שלה. יש בפרק הזה תערובת פנטסטית של דרמה, רגש וקומדיה. בכל פעם שאני צופה ברגע שבו היא ורוס מגיעים לחדר הלידה ביחד, אני חייב להילחם בדמעות. אני מאוד גאה בפרק הזה".איזו מזכרת לקחת מהסט של "חברים" ושמרת עליה בביתך עד היום?"ובכן, זאת מזכרת שאנשים צריכים להיות מאוד חדים כשהם צופים בסדרה כדי להבחין בה. היה שלט ברחוב עליו כתוב 'Free Being Records'. זאת הייתה חנות תקליטים ברחוב, וקראתי לה 'Free Being' כי זה היה השם של חנות התקליטים שהייתי הולך אליה במנהטן לעיתים קרובות. היא כמובן נעלמה. אז סוג של החייתי את זה ולקחתי את שלט הניאון הזה שתלוי במוסך שלי".
"לשיר מפה שירי חופש זה דבר קשה נורא": שגיא דקל חן חשף שירים שכתב בשבי
אתמול כאמור הוצג בבכורה בישראל, במרכז מורשת בגין בירושלים, הסרט "The Bridge", שברייט היה שותף בהפקתו. הסרט מתעד עשרה ניצולים של טבח ה-7 באוקטובר, שנסעו ללוס אנג'לס כדי להשתתף במחנה פנטזיה רוק אנד רול ושם פגשו מוזיקאים מלהקות רוק גדולות ובהן גנז אנד רוזס, ואן היילן ובלאק סאבת', שסייעו להם לפתח את כישוריהם המוזיקליים. בהפקת הסרט היה שותף אחד ממייסדי מחנה המוזיקה, דיוויד פישוף.בתחילת העבודה על הסרט, כשפישוף פנה לברייט בבקשה שיתרום לו, ברייט השיב: "אני לא הולך להיות התורם שלך, אני אהיה הרבי שלך", וסייע רבות מניסיונו הרב. "חשבתי שסרט על הטראומה והריפוי מה-7 באוקטובר הוא מאוד חשוב ולא יכול להיעשות בקלות ראש", אומר ברייט. "אני חושב שהסרט הדוקומנטרי הזה הוא מאוד אישי. כל הסרט התחיל מהנסיעה של דיוויד פישוף לישראל, הנוכחות שלו בהלוויה וההבנה שהוא צריך לעשות משהו כדי לנסות לרפא את המצב בדרך כלשהי. הוא בחר להתמקד ב-10 אנשים, בתיאור החוויות והרגשות שלהם ומה שקרה להם באותו יום. אני מקווה שלקהל הישראלי יהיה חיבור עם הרבה אנשים, שמרגישים את אותו הדבר. זה כמו 'חברים', בדרך מסוימת. הצופים תמיד אמרו לי שהם הזדהו עם דמות הזאת או אחרת כמייצגת את עצמם או חבר שלהם. אז אני מקווה שלעשרת שורדי הטבח האלה תהיה אותה השפעה כשהסרט יוקרן בישראל".
איזה רגעים במהלך עשיית הסרט חידדו לך במיוחד את הכוח המרפא שיש במוזיקה?"כשאישה צעירה בשם רז שיפר (ניצולת הטבח בפסטיבל הנובה – ש"ב) אומרת שמוזיקה היא הסיבה היחידה שלה לקום בבוקר והסיבה שלה לחיות. כששורד טבח אחר אומר שהבית שלו נשרף וכל מה שנשאר לו הוא כפתור הווליום של הגיטרה שלו. הוא ידע שהמוזיקה לא נעלמה כי הוא עדיין יכול לשלוט בווליום. רגעים כאלה מראים לנו כמה המוזיקה עוצמתית בעזרה לאנשים שעברו טראומה קשה". ברייט התרגש במיוחד מהמפגש בין שורד הטבח והבסיסט שגיא ארד בן ה-40 מקיבוץ מגן למתופף הרוק הכבד האמריקאי טומי אולדרידג' בן ה-76. "הופתעתי ממערכת היחסים בין טומי לשגיא. אבא שלו היה מעריץ גדול של כל כך גדול של הלהקות האלה".עד כמה קשה לספר לעולם על טבח ה-7 באוקטובר, אחרי שלוש שנים של מלחמה, שלדעת רבים נמשכה מסיבות פוליטיות ובמהלכה הופקרו חטופים ונהרגו עשרות אלפי עזתים חפים מפשע."זאת הסיבה שבגללה יצרנו את הסרט הזה כסרט אישי. לא רצינו להיכנס לפוליטיקה ולדת. רצינו להתמקד בשני דברים: ריפוי ותקווה לעתיד. אני מקווה שהסרט ייתן תחושה מסויימת של אחדות לכולם, שנשים את הפוליטיקה ואת העמדות שלנו לגביי המלחמה בצד ופשוט נתמקד בכאב ובריפוי. מקווה שבאמת נראה לעולם, דרך שורדי הטבח האלה, נקודת מבט ברורה על ה-7 באוקטובר, כי כאן באמריקה, במיוחד בחדשות, הטבח לא עשה שום רושם, הוצג באופן עקר ולא היה ערוך טוב. חלק גדול מהתיעודים שהוצגו היו כאלו שהועברו ממצלמות החמאס. הייתה תמונה מאוד חד-צדדית של מה שקרה באותו יום. זה מה שאני מקווה שהסרט יתקן".מה הייתה תחושתך נוכח החרמות שהכריזו קולנוענים בינלאומיים רבים על תעשיית הקולנוע הישראלית?"חרם הקולנוענים מצער אותי. מדובר בפסטיבלים שעוסקים באמנות הקולנוע והאמנות הזאת צריכה להישאר טהורה. התנאי לקבלה לפסטיבלים צריך להיות אם סרט טוב או לא – ולא מה התוכן של הסרט. חוויתי את הבעיה הזאת בעצמי עם הסרט הזה. הרגשתי שמחרימים אותנו מפסטיבלי קולנוע יהודיים כמעט כמו ההחרמות מפסטיבלים אחרים. נאמר לנו, אנשים לא רוצים לחוות מחדש את היום הזה. הם לא רוצים שום סרטים על ה-7 באוקטובר. זה טראומטי מדי. זה גורם אי נוחות לקהל". ברייט מוסיף, שבאחד המקרים ביקשו ממנו לחתוך מהסרט את דקות הפתיחה שלו, בהן נראה תיעוד של בוקר ה-7 באוקטובר עם טבח החמאס החטיפות והאימה. "לחצו עליי להוריד את הפתיחה של הסרט שלי. איך אפשר להבין מה האנשים האלה עברו אם לא רואים את זה?".
גם הזיכרון הוא פוזיציה: ביום הקדוש הזה אסור לשכוח מי רוצה שדווקא נשכח
אחרי שנים בהן הפקת וביימת קומדיות מתוסרטות, עברת לעשיית סרטים דוקומנטריים. מה עבודה דוקומנטרית נותנת לך כיוצר שסיטקום, אפילו מצליח כמו "חברים", לא יכול לתת לך לעולם?"כמה דברים. להיות מסוגל להשתמש במיומנויות מספר הסיפורים שלי כדי לספר סיפורים אמיתיים על אנשים שאני מעריץ או על מצבים שהייתי רוצה שהעולם יבין. זה שונה מאוד מעשיית סיטקום. להפיק סיטקום זה מאוד יקר. אתה צריך אולפן או רשת שידור מאחוריך, במיוחד בהתחלה, שיספקו לך את המימון. נכנסתי לעשיית סרטים דוקומנטריים כי גיליתי שאני יכול לממן את הסרטים בעצמי, ואהבתי את הרעיון הזה, לעבוד באופן עצמאי, להחליט בעצמי אם אני רוצה להוציא כסף על משהו או לא. אני אוהב את השליטה המלאה הזאת".סיפרת באחרונה על החיבור המחודש לזהות היהודית שלך ועל האופן שבו ה-7 באוקטובר השפיע על תחושות של יהודים ברחבי העולם. באיזו מידה ההחלטה להפיק את הסרט הזה הייתה מקצועית ובאיזו מידה היא נבעה ממקום אישי בגלל היותך יהודי?"אני חייב לומר שהמניע לסרט היה כמעט לחלוטין העובדה שאני יהודי. רציתי להשתמש במיומנויות שלי כיוצר קולנוע כדי לעשות משהו. מאוד קשה לאמריקאי לדעת מה לעשות במצב הזה: איך אני באמת יכול לעזור? הצד היהודי שלי אמר, כן, בהחלט, מיד, והצד הקולנועי שלי אמר, אני יודע שאני יכול לעשות את הסרט הזה טוב יותר".
© כל הזכויות על הכתבה המקורית שמורות למקור. דין אונליין מציג כותרת, תקציר וקישור בלבד. דירוג האובייקטיביות מחושב אוטומטית ומהווה הערכה בלבד.
דיון
אין עדיין תגובות — היו הראשונים להגיב.