משאיות המזון נכנסות, בלי שיקום באופק: מצב הביניים של עזה

בין הפסקת האש לעיכובים ביישום תכנית טראמפ, נעצרה עזה במצב ביניים: מדי יום נכנסות לרצועה מאות משאיות עמוסות מזון וסיוע. חמאס הוא הריבון, אבל את השטח מנהלים בעיקר ארגוני סיוע של האו"ם, ומדינות ערב שמרבות לעסוק בסוגיה הפלסטינית – פחות דומיננטיות. ישראל שולטת בכניסות לרצועה, אבל כוחה של אמריקה גובר. מזון לא חסר, אבל הסיכון למשברים הומניטריים אחרים גובר.

"בעזה כיום יש עגבניות, מלפפונים, ואפילו שוקולד ונוטלה. אולם אף שאין כעת רעב, המצב ההומניטרי ברצועה עדיין קשה, וצפוי להחמיר ככל שעבודות השיקום יימשכו", מתריע ארנון חורי יפין, חבר בפורום האסטרטגי ההומניטרי – קבוצה ששמה לעצמה מטרה לתווך בין גופי הסיוע שפועלים בעזה לממשלה ולצה"ל. לכל אורך המלחמה עד הפסקת האש בין ישראל לחמאס שהוכרזה בינואר 2025, עקב יפין (41) באופן יומיומי אחר משאיות המזון שנכנסו לרצועה ואחר גורל האספקה שהכניסו פנימה. כעת הוא מספר ל'דבר' על השיפור במצב התושבים, ובו זמנית מעלה חששות לגבי המשבר הבא.

לדבריו, "השינוי הגדול הוא שהרעב נפסק, במובן הזה עזה יצאה ממצב החירום שאפיין אותה לפני הפסקת האש". במסגרת הסכם הפסקת האש יכולות להיכנס לרצועה כ-600 משאיות ביום לעומת 500 לפני פרוץ המלחמה, ולפי יפין, ניתן כעת למצוא בשווקים מגוון רחב של מוצרים. הוא מוסיף כי גם ביזת משאיות האספקה, תופעה שהתרחבה במלחמה, כמעט נעלמה לפי נתוני האו"ם.

עם זאת, העלייה במספר המשאיות שנכנסות כיום לרצועה אינה משקפת את התמונה המלאה: "יש הבדל בין להיות בבית שלך לבין השימוש בחלק מהמשאיות כקורת גג זמנית משום שהבית נהרס וצריך לגור איפשהו, או כמקור דלק בשביל הגנרטור שלך".

מוקד המשבר עבר, לטענת יפין, ממחסור אקוטי במזון לבעיות של תברואה, ביוב ופינוי אשפה, שמכונות בעגה המקצועית WASH  – Water, Sanitation, Hygiene. "חלק מהביוב נשאב, חלק לא, וחלק מהצרכים לא מגיעים למערכת הביוב אלא נספגים בקרקע ומחלחלים למי התהום. זה ישפיע גם על יישובי העוטף". המצב דומה לדבריו בסוגיית הצטברות האשפה: "הקהילות מייצרות הרבה יותר אשפה ממה שמצליחים לפנות. גם האשפה מצטברת מהר יותר מכפי שהיא מפונה, ובחודשי הקיץ הדבר מביא להתפשטות חולדות ומחלות".

מצב המים לשתייה בעזה השתפר לדברי יפין, אך עדיין שברירי. כמות המים הזמינה אמנם עלתה מכ-15 ליטר ביום לאדם בעיצומה של המלחמה לכ-30–40 ליטר ביום לאדם – אך היא עדיין נמוכה מהרף של 50 ליטר שנדרש כדי למזער סכנות בריאותיות. יתרה מכך, בשל היעדר תשתיות צנרת, המערכת תלויה במשאיות, במכלי אגירה, בדלק ובחלפים: "זו אופרציה יקרה ומסובכת, ובעיקר מאוד שברירית. כל תקלה במשאית או ברכיב במתקן התפלה עלולה לעצור בבת אחת את אספקת המים".

מה הופך את המערכת לכל כך שברירית?
"ההכנסה של חלפים מסוימים למשל מחייבת תהליך אישור ארוך. כל רכיב שנופל תחת ההגדרה 'דו-שימושי'  – גם לצרכים אזרחיים וגם לצרכים צבאיים – נחשד, משום שהוא עשוי בפוטנציאל לשמש בייצור של אמצעי לחימה. מוצרים כגון מתכות, דלק וגנרטורים נמצאים בקטגוריה הזאת. בנוסף, אגירה של חלפים למתקן התפלה למקרה חירום גם כן לא מתאפשרת. כל המשאיות שנכנסות עוברות שיקוף פעמיים, והציוד נבדק לפי רשימות של פריטים דו-שימושיים. אנחנו יודעים על הברחות מעזה, אבל ככלל כל דבר שנכנס מאושר על ידי ישראל.

"אני לא חושב שאפשר להאשים את ישראל על כך שהיא נמנעת מהכנסה של ציוד דו-שימושי לעזה. ההיסטוריה מלמדת שהשתמשו כבר בציוד כזה כדי להרכיב ולייצר רקטות. הבעיה היא שההליך איטי מדי ואינו מבחין בין רמת הסיכון לבין הנזק שנגרם בשל היעדר הרכיב. אם חסרים שני רכיבים של מפעל להתפלת מים, מה נמנע? אולי שתי רקטות? מצד שני, ההשפעה על האוכלוסייה שנמנעת ממנה הגישה למים היא מאוד גדולה. לכן לדעתי, אם הרכיב אינו נחשב מסוכן ויש כמה דרכים לפקח על השימוש בו – התועלת המיידית שלו חשובה יותר וצריך להיות יותר פתוחים לגבי הכנסתו".

הפיקוח על הסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה מיושם בעיקר בכניסה, אומר יפין ומוסיף כי הוא מתנהל לפי הנחיות שהגדיר צה"ל  לכל ארגון שמבקש להכניס אנשים וציוד לרצועה. בעת חתימת ההסכם בינואר 2025 פרסם מתאם פעולות הממשלה בשטחים את התנאים שנדרשים לשם כך. כל ארגון נדרש למסור את רשימת העובדים שלו שנבדקים ביטחונית כשכל העת קיימת האפשרות לא לאשרה אם יימצא קשר לטרור או לפעילות פלילית, לתמיכה באלימות נגד ישראל, להסתה, או לשלילת קיומה של ישראל: "ארגון רופאים ללא גבולות למשל סירבו להעביר את פרטי אנשי הצוות שלהם, ולכן נפסלו".

הארגונים המרכזיים שאושרו על ידי ישראל ופועלים כיום בעזה, על פי יפין, הם יוניסף – קרן הילדים של האומות המאוחדות שמעורבת בעיקר בתחום המים, התברואה ופינוי אשפה; WFP – תוכנית המזון העולמית של האו"ם, שמטפלת בהכנסת מזון ובחלוקתו; ו-WHO – ארגון הבריאות העולמי של האו"ם, שאחראי על תחום הבריאות, התרופות והחיסונים. בנוסף, איחוד האמירויות מפעילה פרויקטים שונים ברצועה.

סוכנות הפליטים של האו"ם אונר"א, שלאחר 7 באוקטובר עלתה לכותרות לאחר שנחשפה מעורבות של חבריה בעזה במתקפה, ממשיכה לפעול בתוך הרצועה, לחלק מזון שארגונים אחרים הכניסו או לרכוש מוצרים בשוק המקומי – אף שהוצאה מחוץ לחוק בישראל בדצמבר 2025. אך על פי יפין, היא אינה יכולה להעביר סחורות דרך ישראל, לכן תפקידה בשרשרת האספקה צומצם.

יפין מעיד גם על המעורבות האמריקאית בפן ההומניטרי. "האמריקאים באמצעות הבסיס בקריית גת מעורבים באופן משמעותי ולוחצים ליותר ויותר סיוע הומניטרי, הם רגישים מאוד לתמונות של רעב ומחלות והם שם כדי לוודא שלא יחזרו".

מה קורה אחרי שהסיוע נכנס לעזה?
"בגלל שישראל אינה שולטת צבאית על עזה, התמונה משתנה כשעוברים את הקו הצהוב. בשטח זה חמאס הוא הריבון. המשכורות שהוא משלם לשוטרים ככל הנראה מגיעות מהמס שהוא גובה מהשווקים שדרכם מגיע מזון, ולא דרך ביזה".

באופן כללי, מסביר יפין, התשתיות ההומניטריות נמצאות בשליטת ארגוני האו"ם שמנהלים את המחסנים והמטבחים. בנוסף, חלק גדול מתמיכה ההומניטרית מגיע דרך תמיכה כספית ישירה בתושבים העזתים כדי שיוכלו לקנות אוכל. לטענתו, הצניחה במחירים וצמצום רעב מראים שהמערכת עובדת באופן יחסי.

הוא גם מעיד על היכולת של ארגוני הסיוע להתמודד עם הפרות סדר: "באירוע חריג שקרה באחרונה שבו חמאס פרץ למחסן של האו"ם ותקף שני נהגי משאיות, ראינו בתגובה שהאו"ם הקפיא זמנית את חלוקת המזון באזור, וחמאס נאלץ להפסיק את התקיפות".

מדברים על מעבר לשלב ב' שכולל גם שיקום, מה הקשר בין שיקום למענה הומניטרי?
"יש אזור אפור בין האחזקה ההומניטרית של הרצועה לבין השיקום שלה, אבל אי אפשר להשאיר מקום במשך שנים עם אפס תשתיות. ככל שהמצב הזמני הולך ומתמשך, נוצרים סיכונים חדשים: מחלות, אבטלה ממושכת שמעצימה את הפשיעה וילדים שגדלים בעולם של נשק ופשע.

"יש מקומות רבים שבהם ישראל יכולה לייצר מדיניות הומניטרית הרבה יותר יעילה בדגש על שיתוף פעולה עם ארגוני הסיוע. אלו דברים שיכולים להקל על החיים הקשים והמפחידים בעזה בלי לסכן את ישראל".